אסור לאכול אפי' אם עדיין לא הגיע זמן מנחה גדולה, אלא יש לו להמתין עד זמן מנחה גדולה ולהתפלל מנחה ותפילת עמידה נוספת לתשלומין של שחרית ואז יכול לאכול. (מחנה ישראל לבעל החפץ חיים פרק ז ע"פ הפמ"ג סי' קח ...!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen

אסור לאכול אפי' אם עדיין לא הגיע זמן מנחה גדולה, אלא יש לו להמתין עד זמן מנחה גדולה ולהתפלל מנחה ותפילת עמידה נוספת לתשלומין של שחרית ואז יכול לאכול.
(מחנה ישראל לבעל החפץ חיים פרק ז ע"פ הפמ"ג סי' קח אות ג, וכ"כ במ"ב סי' ע' סק"כ), ואפי' לטעום אסור (תהלה לדוד סי' קח סק"ב) ואפי' אם התפלל מנחה ועדיין לא התפלל תשלומין של שחרית אסור להפסיק בין מנחה לתשלומין של שחרית (תהלה לדוד שם, וכן דעת המ"ב שם סקי"א עי"ש, ופשוט).

ולענין מה ששאלת מי שיש לו מנין רק בערב מסתבר שיש לאמוד צער תענית כשעת הדחק יותר מהילוך מיל, ולכן מסתבר שאינו מחוייב להתענות כל היום ויתפלל ביחידות מיד במנחה גדולה ב' פעמים תפילת העמידה ויאכל.

ומי שחלש לבו ואינו יכול להמתין עד אחרי מנחה לאכול, עי' במחנה ישראל שם מה שכתב בדינו.

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen

הנה נפילת אפים וקדושא דסדרא ועלינו לשבח נוהג כל היום כדמוכח בשאר מקומות, וכן למנצח לא שמענו שיש לו זמן, ולענין שיר של יום מאחר שנוהג גם בתמיד של בין הערבים יעוי' בר"ה ל ע"ב א"כ מסתבר דבדיעבד אפשר להשלימו ...!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen

הנה נפילת אפים וקדושא דסדרא ועלינו לשבח נוהג כל היום כדמוכח בשאר מקומות, וכן למנצח לא שמענו שיש לו זמן, ולענין שיר של יום מאחר שנוהג גם בתמיד של בין הערבים יעוי' בר"ה ל ע"ב א"כ מסתבר דבדיעבד אפשר להשלימו עד הערב, רק שלא הטריחו על הציבור לאומרו ב' פעמים, אבל זמנו הוא פ"א בבוקר ופ"א בין הערביים, הלכך עדיין זמנו הוא, וגם בחצי שעה שאחר חצות מסתבר שאפשר לאומרו ממ"נ על דרך מש"כ הגרע"א בשם הצל"ח לענין תנאי בתפילה בחצי שעה הזו וציין לו המשנ"ב, ואף שיש לדון אם התנאי מועיל לכמה אחרונים כמו שהערתי בתשובה אחרת, מ"מ בניד"ד יש להקל על דרך מה שכתבתי בתשובה הסמוכה לענין השלמת פרשת התמיד אחר זמנה עי"ש, וכנ"ל יש לומר אף לענין פיטום הקטורת שיש קטורת גם בין הערביים ואף אם חוזר ואומר במנחה פיטום הקטורת של מנחה ונמצא אומר ב"פ פיטום הקטורת במנחה מ"מ יש לצרף מה שכתבתי לענין פרשת התמיד לענין זה, נמצא דלכאורה בדיעבד יכולים לסיים כל חלק זה של התפילה גם אחר חצות וגם אחר חצי שעה שאחר חצות.

ויש לציין דהמשנ"ב בסי' קכד הזכיר שיש לסיים כל החזהש"ץ עד ס"ז תפילה ומשמע ששאר התחנונים ומזמורים שאחר כך אינו לעיכובא.

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen

הנה ברכות ק"ש לפי הרבה פוסקים אינו אומר אחר סוף זמן תפילה, ואמנם המנהג הרווח כהמתירין לומר הברכות עד חצות, וכמו שביארתי במקו"א, אבל הדעה המפורסמת והידועה יותר בספרי הפוסקים היא שלא לומר הברכות, ולכן באופן כזה בודאי שיש לדלג ...!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen

הנה ברכות ק"ש לפי הרבה פוסקים אינו אומר אחר סוף זמן תפילה, ואמנם המנהג הרווח כהמתירין לומר הברכות עד חצות, וכמו שביארתי במקו"א, אבל הדעה המפורסמת והידועה יותר בספרי הפוסקים היא שלא לומר הברכות, ולכן באופן כזה בודאי שיש לדלג הברכות כדי שיוכל להתפלל שחרית היום שזה ודאי מוטל עליו.

ואם צריך לדלג גם ק"ש כדי להספיק שמונ"ע קודם חצות (וכן אם אוחז בסוף החצי שעה שאחר חצות ובא להספיק השמונ"ע בחצי שעה הזו להפוסקים שעדיין הוא זמן תפילה בדיעבד), ידלג גם ק"ש כיון שעכשיו מה שאומר ק"ש הוא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר של תורה כמבואר במ"ב בשם הגר"א ע"פ הירושלמי רפ"ק דברכות ומיירי לענין מי שכבר קרא ק"ש ואינו מחוייב מעיקר הדין לחזור ולקרוא קודם שמונ"ע כמבואר בפוסקים שם אלא רק שיש לו לעשות כן כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר של תורה, וכ"ש כאן שאף ברכות ק"ש אינו קורא, ולכן גם אם נסבור כהדעות שברכות הן מן הק"ש מ"מ בניד"ד בודאי שיש לדלג הק"ש כדי להספיק תפילה, ואע"ג שנזכר בפוסקים ענין ק"ש תשלומין מ"מ לאו בתורת דינא נאמר ולא נאמר כדי שיפסיד התפילה לגמרי בשביל זה,ובלאו הכי הרי אם יקרא עתה ק"ש בין כך ובין כך נמצא שלא יאמרנה כסדר כיון שעי"ז יתעכב ולא יספיק להתפלל שחרית היום וגם דמצד התשלומין גרידא יכול לאומרה גם אחר שמונ"ע.

ולענין פסוד"ז מבואר בשו"ע ס"ס נב שבמקום צורך גדול מאוד מדלג הכל עם הברכות ואומר הפסוד"ז אחר התפילה בלא הברכות [ולענין אם יכול להשלים הפסוד"ז אחר זמן תפילה הארכתי בתשובה אחרת].

וכדאי לעשות מאמצים למנוע להבא מצב של בדיעבד כ"כ.

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen

לגבי אם יש חיוב להשלים, אם לא אמר כלל פסוד"ז קודם התפילה כ' השו"ע להשלים אחר התפילה בלא ברכותיה, (ועי' בפנים התשובה אם נאמר בתורת חיוב או הנהגה שיש לעשותה). ולגבי אם אמר פסוד"ז לפני התפילה אם מחוייב להשלים אחר ...!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen

לגבי אם יש חיוב להשלים, אם לא אמר כלל פסוד"ז קודם התפילה כ' השו"ע להשלים אחר התפילה בלא ברכותיה, (ועי' בפנים התשובה אם נאמר בתורת חיוב או הנהגה שיש לעשותה).

ולגבי אם אמר פסוד"ז לפני התפילה אם מחוייב להשלים אחר התפילה יש בזה דעות בין הפוסקים, ונראה שהדעה העיקרית בפוסקים שאין זה חיוב אבל דבר טוב.

ולגבי עד מתי אפשר להשלים, בדיעבד נראה שאפשר להשלים גם אחר זמן תפילה ואפי' לאחר חצות היום.

Sources:
לעצם הנידון אם צריך להשלים, יש לציין דבמקור הדברים בטור סי' נב הובאו ב' אופנים, האחד הוא בשם הגאונים שאמר הפסוד"ז בדילוג ואז יצא ידי עיקר חובת פסוקי דזמרא בדיעבד ואינו חוזר ואומרם אחר התפילה, והב' בשם הרר"י הוא באופן שלא היה לו שום פנאי לומר פסוד"ז קודם התפילה אף לא בדילוג, שאז חוזר ואומר הפסוד"ז לאחר התפילה.

(ובאופן הא' הנ"ל הובאו ב' חילוקי דינים בזה בשם ב' דעות ולא נאריך בזה כאן).

ואמנם הגם שהטור הביא הדברים בשם כמה דעות, אבל מפשטות לשונו שהדעות משלימות זו את זו, דהדעה הראשונה מיירי באופן שיש קצת שהות והדעה שאחר זה מיירי שאין שהות כ"כ, והדעה שאחר זה מיירי שאין שהות כלל.

וכן נקט האגור [סי' צה] בדעות המובאים בטור שאינן חולקות זו על זו, אלא שאם הספיק לומר קצת פסוד"ז אינו חוזר ואומרן אחר התפילה אבל אם לא הספיק כלל לאומרן קודם התפילה אומרן אחר התפילה.

אבל הב"י חלק על ביאורו של האגור, וסובר שהדעה הראשונה בטור (דמיירי באופן שאמר קצת מהפסוד"ז קודם התפילה עם הברכות) סוברת שאם לא אמר הפסוד"ז קודם התפילה הפסיד לגמרי הפסוד"ז עם הברכות אחר התפילה.

וכן הב"ח ביאר [ואינו מפורש להדיא בטור] דהדעה הראשונה בטור סוברת דאפי' לא אמר כלל פסוד"ז קודם התפילה לא ישלים אחר התפילה כיון דלא תקנו כלל פסוד"ז לאחר התפילה, והדעה האחרונה חולקת על זה.

(וא"ה מ"מ יתכן שהטור עצמו להלכה סבר כביאורו של האגור לפסוק ככל השיטות יחד, (אף אם הדעות חולקות זו על זו), ולכך התהלה לדוד להלן נקט שהרא"ש סובר כהרר"י וקיצרתי ודוק).

ולפי ביאור הב"י והב"ח בטור יתכן שלפי הדעה האחרונה אף אם אמר בדילוג יצטרך להשלים לאחר התפילה.
(אף שלא פסקו הב"י והב"ח כהדעה האחרונה ועי' להלן).

(והב"י רק הזכיר בדבריו בשם הראשונים דגם להדעה הראשונה יכול להשלים הזמירות בלא הברכות לאחר התפילה ושהוא דבר טוב, ושלענין אם יכול לברך הברכות אחר התפילה נקט כהדעה הראשונה [לפי פירושו] שאי אפשר בכל גווני, אבל לא נחית לנידון מה הדין לפי הדעה האחרונה באופן שאמר רק חלק מהזמירות לפני התפילה עם הברכות אם צריך להשלים לאחר התפילה.

אולם מל' הטור משמע שהדעה האחרונה רק באה להוסיף מה הדין באופן שאין שהות כלל [שבזה הדעה הראשונה לא מיירי להדיא גם אם נימא שהי' להם דעה בזה] אבל מה שמפורש בדעה הראשונה שאם אמר בדילוג הפסוד"ז אינו מחוייב להשלים אחר התפילה לא משמע שבאו לחלוק בזה, ומ"מ יש לדחות דהטור לא הביא אלא מה שכ' הדעה השניה בהדיא בדבריהם.

והנה זה פשיטא שלפי הדעה הראשונה א"צ להשלים אחר התפילה וזה פשיטא שלענין האיסור לומר הברכות אחר התפילה [לפי פירוש הב"י בדעה הראשונה שבטור] פסק הב"י כהדעה הראשונה בטור וכן כ' בשו"ע, אבל לענין אם צריך להשלים [על הצד שלפי הדעה השניה צריך להשלים אחר התפילה] לא פסק להדיא כאחד מן השיטות אבל הב"י הביא ב' טעמים למה לפסוק כדעה הראשונה, הא' משום שספק ברכות להקל, והב' שקבלתן של גאונים תורה היא, והטעם השני של הב"י שייך גם לנידון הזה [אם יש חיוב להשלים הברכות], וממילא לכאורה דעת הב"י להכריע ג"כ כהב"ח שאין חיוב להשלים, אלא שבב"ח משמע שלא ישלים ובב"י נקט [בהדעה הראשונה] שאינו חיוב וטוב להשלים).

ויעוי' עוד בנידון זה בעה"ש [שמקיל] ובחי"א ובארחות יושר [שנקטו להשלים] ובמחנה ישראל להח"ח ובמה שציינו בשם המשנ"ב בהל' שבת (עי' בביאורים ומוספים מה שהביאו בכל זה).

ולמעשה נראה שהדעה העיקרית בפוסקים שאינו חיוב להשלים שלכאורה לא נמצאה שום דעה מפורשת בראשונים שמחוייב להשלים באופן שאמר בדילוג ואדרבה נמצא להדיא בכמה ראשונים שא"צ להשלים והם הדעות שכוותייהו נקטינן בשאר דבריהם כמו שנתבאר [בפרט שפסוד"ז אינו אפי' תקנה דרבנן בתורת חובה כמבואר בגמ' שבת קיח ע"ב וברמב"ם הל' תפילה אלא דקבלוהו עלייהו כחובה, ואולם עי' במסכת סופרים] ושטוב להשלים.

וגם בשו"ע לא הזכיר השלמה אלא לענין מי שלא אמר כלל פסוד"ז קודם התפילה ולא לחינם הזכיר כן על הדרך שנתבאר.

(ויש לציין דבל' הגר"א סק"ז וסק"ח משמע שמה שפסק השו"ע לומר באופן זה אחר התפילה הוא ג"כ אינו חיוב מעיקר הדין כמו ברכות השחר שהזכיר הרמ"א אחר כך עי' בלשונו שם [ויתכן לפרש בדבריו שהוא לרווחא דמילתא לחשוש לשאר דעות], ויש אולי קצת דיוק כן מל' המשנ"ב סק"ט בשם הגר"א ודוק, ואמנם באשל אברהם [שעל הדף] על השו"ע שם אפשר שר"ל שם שהשלמה זו של פסוד"ז אחר התפילה באופן המבואר בשו"ע שם [דהיינו אם לא אמר כלל הפסוד"ז קודם התפילה] הוא כעין הנהגה שאינו חיוב מצד הדין שקבלוהו עלייהו).

ולענין זמן ההשלמה עי' בתהלה לדוד על השו"ע [יצא לאור מחדש בהוצאת עוז והדר] שכתב [סי' נב סק"ג] וז"ל, מש"כ המחבר ואח"כ יקרא כל פסד"ז בלא ברכה לכאורה נראה דהיינו דוקא בזמן תפילה אבל אם עבר זמן תפלה שוב אין אומרים אבל רש"י ז"ל כתב בברכות דף י"א ע"ב שברכת ישתבח אומרים אותה קודם זמן ק"ש אם ירצו ע"כ ולפ"ז יש להסתפק אפשר דזמנם כל היום ולדעת הרר"י והרא"ש ז"ל יאמרם כל היום בברכה ואיך שיהי' צ"ע למה לא יאמרם במנחה דנהי דבכל מנחה אין מסדרין שבחו של מקום בברכה לפני' ולאחרי' היינו שכבר סדר בשחרית אבל זה שלא סדר בשחרית למה לא יסדר במנחה וצ"ל דלא נתקנו אלא בשחרית וצ"ע עכ"ל.

וביאור דבריו דאחר שנתבאר ברש"י שזמן פסוד"ז אינו שייך לזמן התפילה, א"כ הנה להדעות שיכול לומר בדיעבד פסוד"ז עם הברכות אחר התפילה [היינו הדעות שהביא אחר כך] הרי לכאורה יכול לומר כל היום, אבל הרי אפי' להדעות שאי אפשר לומר פסד"ז עם הברכות אחר התפילה [וז"ש ואיך שיהיה וכו'], (ושמחמתם פסק השו"ע שאם לא אמר כלל הפסוד"ז יאמר הפסוד"ז אחר התפילה בלא הברכות), הרי לפי המבואר בראשונים והובאו במפרשי הטור דהטעם שלא ישלים עם הברכות אחר כך משום שתקנוהו רק קודם התפילה דלעולם יסדיר אדם שבחו של מקום ואחר כך יתפלל [ברכות לב ע"א] וממילא הקשה דא"כ יהיה שייך להשלים קודם מנחה שבזה מקיים הסדרת שבחו של מקום קודם התפילה, ואז יוכל לברך, ודחה הראיה דמ"מ התקנה היתה על שחרית, וכיון שלא תקנו על מנחה וה"ל כמברך ברכה מלבו אם יאמר הפסוד"ז עם הברכות במנחה.

וא"כ עיקר דבריו הם ב' נידונים, הא' האם אפשר להשלים את הפסוד"ז כל היום, ובזה נקט שסתימת השו"ע שרק בזמן תפילה אפשר ושלכאורה בדברי רש"י מבואר שאינו שייך לזמן תפילה.

והנידון השני בדבריו הוא, לדידן שאין השלמה של פסוד"ז בברכות, מה הדין אם אפשר להשלים קודם מנחה הפסוד"ז בברכותיהם, ובזה משמע שחכך בזה שלא ישלימו בברכותיה באופן זה.

ולמעשה לגבי הנידון אם יכול לומר פסוד"ז אחר זמן תפילה ואחר חצות נראה לאור דברי התהלה לדוד הנ"ל דמאחר ומהשו"ע אין ראיה ברורה מה דעתו בזה ומאידך הראי' מרש"י היא לכאורה ראיה אלימתא מאוד, לכך יוכל להשלים בדיעבד (אם לא הספיק להשלים) גם אחרי זמן תפילה ואפי' אחר חצות, ובפרט דלדידן אינו ברור שמדינא מחוייב להשלים הפסוד"ז כמו שנתבאר ואפי' אם לא אמר הפסד"ז כלל קודם התפילה שכ' השו"ע להשלים אינו ברור שהוא אמור בתורת חיוב גמור כשאר חיובים כמשנ"ת.

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen

הנה לפי הסוברים שאין כאן תפילה במנין (כמו שציינתי הדעות בתשובה הקודמת) פשוט שאין היתר שלא להמתין שהרי אפי' להתרחק מחוייב להתרחק מיל עד לאחריו כדי להתפלל במנין וכ"ש בנידון כזה שמדובר על טירחא של המתנה של כמה דק', (ובתשובה ...!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen

הנה לפי הסוברים שאין כאן תפילה במנין (כמו שציינתי הדעות בתשובה הקודמת) פשוט שאין היתר שלא להמתין שהרי אפי' להתרחק מחוייב להתרחק מיל עד לאחריו כדי להתפלל במנין וכ"ש בנידון כזה שמדובר על טירחא של המתנה של כמה דק', (ובתשובה אחרת דנתי בהגדרת המתנה במקומו מה ההגדרה של זה אבל זה ברור שאינו יותר קל מלהתרחק),אבל להסוברים (שציינתי בתשובה הקודמת) שצירוף כזה מועיל להחשיב תפילה במנין א"כ יהיה מותר להם להתחיל מיד ולא להמתין, והנה מכיון שהמשנ"ב לא רצה להתיר צירוף יותר מאחד אפי' לקדיש באופן שיש עוד דבר לריעותא, אפי' שאותו ריעותא נקט המשנ"ב בביאה"ל שמעיקר הדין הריעותא הזה בפ"ע מותר להקל (והנידון שם על אחד ישן), אבל בצירוף הריעותא שמדובר על יותר מאחד לא רצה המשנ"ב להקל, ולכן בניד"ד שיש כאן ריעותא נוספת שיש אומרים שאין כאן מנין עשרה לתפילה באופן כזה אלא רק להתיר קדיש וקדושה (וזו הדעה העיקרית כמו שנתבאר בתשובה הקודמת), ורב גוברייהו של דעות אלו, א"כ לא מסתבר שיש לצרף כאן ב' ריעותות ולהקל רק כדי לחסוך המתנה של כמה דקות.

וכמדומני שכך המנהג הרווח שבמקום שאפשר להמתין ממתינים שיהיו עשרה כדי להתחיל שמונ"ע.

ויש לציין גם מה שנזכר בפוסקים וכן במשנ"ב (סי' סו סקל"ה ובה"ל סי' קט ס"א ד"ה הנכנס) וחזו"א (עי' הגרח"ק משמו באגרות וכתבים וע"ע ארחות רבינו ח"ג עמ' רח) שעיקר מעלת תפילה בציבור הוא כשמתחילים כולם יחד, וזה אף באופן שהתחילו עשרה יחד והא איחר ומצטרף איתם שאין לו את כל מעלת תפילה בציבור, אבל באופן שהתחילו בלי עשרה ובא אחר והצטרף איתם והשלים עשרה נחשבים מנין רק ממתי שהצטרף איתם (עי' בכ"ז באגרות וכתבים בשם החזו"א).

ומ"מ כמובן שמי שטוען שקים לו כהדעות המקילות בזה אין מוחין בידו, בפרט שהנידון כאן לא על ברכה לבטלה אלא על תפילה ביחיד במקום שיכול להתפלל בציבור שבזה יש אף צד רחוק בחלק מהפוסקים שמי שעושה כן אינו עובר איסור.

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen

יעוי' בשו"ע ס"ס א' דפרשת הקרבנות לא יאמר אלא ביום שאז הוא זמן הקרבתן, וכן נזכר בטור ושו"ע ונו"כ כמה דברים שראוי להדר באמירת הקרבנות שיהיה באופן הקרבתן כגון מה שיש שנקטו לומר בעמידה וכן עוד כמה דברים ואכמ"ל, ולפ"ז ...!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen

יעוי' בשו"ע ס"ס א' דפרשת הקרבנות לא יאמר אלא ביום שאז הוא זמן הקרבתן, וכן נזכר בטור ושו"ע ונו"כ כמה דברים שראוי להדר באמירת הקרבנות שיהיה באופן הקרבתן כגון מה שיש שנקטו לומר בעמידה וכן עוד כמה דברים ואכמ"ל, ולפ"ז לכתחילה ראוי לומר פרשת התמיד עד ד' שעות ובדיעבד עד חצות (שזמן תמיד לר' יהודה עד ד' שעות וזמן תמיד לרבנן עד חצות כמבואר בברכות כו ע"ב, ומאחר שלענין זמן תפילה נקטי' לכתחילה כר' יהודה ובדיעבד כרבנן כמבואר בפוסקים ועי' ט"ז ריש סי' פט, הלכך כנ"ל גם לענין תמיד), ומ"מ זה פשיטא שבדיעבד מי שאומר פרשת הקרבנות באופן שאינו ממש כמו שהקריבו הקרבנות בבהמ"ק ג"כ חשיב כאילו הקריבם, שהרי זה גופא מה שנתחדש שהעוסק בתורת הקרבנות אף אם לא הקריבם כלל חשיב כאילו הקריבם, עי' מנחות קי ע"א, ויעוי' בספר דרך פיקודיך, וכן מבואר במשנ"ב שם בסי' א' דהיכא דבדיעבד יצא גם אם אמר פרשת הקרבנות בלילה, הלכך מסתבר שאם אמר פרשת הקרבנות גם אחר זמנן יצא ידי חובתו, ואם אומר ב' פעמים פרשת התמיד במנחה וא' מהם במקום שחרית, בדיעבד יש לומר דגם זה מהני דלא גרע מתשלומין של תפילה דמהני וכאן הרבה יותר קל וכמו שנתבאר.

ובסיום הדברים יש לציין לדברי הבה"ל בסי' א' ד"ה ופרשת עולה שראוי לאומרן קודם התפילה רק שיזהר שלא יפסיד על ידי זה זמן ק"ש ותפילה.

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen

ראיתי מי שהציע בפני הגרמ"מ קארפ שברכה זו נתקנה רק עבור מי שמשכים (כלשון התנא דבי אליהו פכ"א [שהוא המקור לברכה זו] וישכים ויאמר) ולא למי שהתעורר לאחר זמן תפילה, והסכים עמו הרב שליט"א. ומ"מ לדינא יל"ע אם לנהוג כן, ...!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen

ראיתי מי שהציע בפני הגרמ"מ קארפ שברכה זו נתקנה רק עבור מי שמשכים (כלשון התנא דבי אליהו פכ"א [שהוא המקור לברכה זו] וישכים ויאמר) ולא למי שהתעורר לאחר זמן תפילה, והסכים עמו הרב שליט"א.

ומ"מ לדינא יל"ע אם לנהוג כן, דהרי נזכר בלשון הברכה שבתד"א גם להיות ירא שמים בגלוי ובסתר ואטו מי שאינו ירא שמים אינו יכול לברך ברכה זו, וידוע שתחילת הברכה אינו מנוסח הברכה עצמו כמו שהארכתי בתשובה אחרת שנדפסה בשו"ת עם סגולה רק שהביא הב"י בשם שבלי הלקט בשם ר"ש לאומרה יחד עם הברכה [דהיינו לומר את כל הנוסח בתד"א] כדי להרגיל האדם להיות יר"ש בגלוי ובסתר, והגרח"ק ע"פ התוס' בפסחים וברכות נקט שתחילת הברכה מעיקר הדין הוא מאתה עד שלא נברא העולם.

ועוד יל"ע דהיכן מצינו שהברכה תלויה בזמן קימתו של האדם, דבשלמא זמן לאמירת הברכה מצינו אבל שיהיה מותנה בזמן הקימה היכן מצינו, שברכה שאדם קם בזמן מסויים מתחייב לאומרה ואם קם בזמן אחר אינו מתחייב לאומרה, ואמנם המעביר שינה אם קם בלילה אינו מתחייב לאומרה, אבל שם הברכה על השינה ועל זמן השינה, ולדידן המעביר שינה אפשר שהיא ברכה על מנהגו של עולם כשאר ברכות השחר (ובניעור כל הלילה מחמירים לצאת מאחר).

ועוד יל"ע דבלשון הברכה עצמה לא מצינו כלל רמז לענין ההשכמה, דהוא ברכה על קידוש השם, ולמה לא נזכר בנוסח הברכה דבר על ההשכמה, ואפי' אם נימא שהוא ברכה לכל יום על קידוש השם של אותו היום, אבל למה שלא יהיה דינו כזמן של שאר ברכות השחר לכל דעה לפי שיטתה.

ועוד יל"ע דהשכמה הוא מי שמקדים לקום, כדמוכח בפסחים ד' וביומא דף ע"ו עי"ש, וא"כ לפ"ז יוכל לברך רק מי שמקדים הרבה לקום, וא"כ איזה שיעור נאמר בדבר.

ועוד יל"ע דהרי המשנ"ב דן לגבי ברכות השחר אחר ד' שעות וכן דנו הפוסקים על ק"ש לאחר ג' וד' שעות וברכותיה לאחר ג' וד' שעות ושמונ"ע לאחר ד' שעות ולאחר חצות, ולמה לא הזכיר נידון זה של ברכת לעולם יהא אדם למי שקם ממיטתו אחר ד' שעות, ומ"מ לא ראינו אינו ראיה גמורה (ועי' ערוה"ש ס"ס נב שהוסיף ברכות שלא הזכירם המשנ"ב שם לדון בהם אם יכול לאומרן אחר התפילה).

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen

The blessing of the Torah blesses because regular sleep at night is certainly obligatory even if he gets up in the middle of the night (Mishnav 14:50). The laying on of hands is certainly necessary, since even one who sleeps during the day as a regular sleeper must lay his hands without a blessing as explained in Shua C. 4. A blessing for laying on of hands...!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen

The blessing of the Torah blesses because regular sleep at night is certainly obligatory even if he gets up in the middle of the night (Mishnav 14:50).

The washing of hands is certainly required, since even one who sleeps during the day as a permanent sleeper should wash his hands without a blessing as explained in Shua C. 4.

The blessing for the laying on of hands is not a blessing now, since the main part of it is fixed on the morning prayer for the Rash, (and even for the Rashba in the 10 blessings that differ on the Rash mainly the law, MM admits this, Aish in his language), but in the morning he can bless if he wants to To add that the blessing for the laying on of hands will be adjacent to the taking according to the simplicity of the Rash's opinion, he can defecate and rub himself and bless (see in the 20th century, Rish C. 4), or go out with a blessing from another, which is better than the previous solution (the Gerhak's oral answer to me regarding the matter of youth At night and it is simple in Sugi' and Achmal, but here one who sleeps is not obliged to bother with this either and only if he wants to pray), but if he does not make it a practice to bless close to taking it, cf. in the Shu'a and Shin'ab regarding the differences in the customs of the Sephardi and Ashkenazi people.

  It should also be added that even if he now takes his hands in the middle of the night, he will in any case have to take them again in the morning after dawn, since there is a side that the evil spirit leaves only at the end of the night, I. II and Shu'a B. 4.

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen

(It is said in Menin Shacharit Kahanah of Kolal Chazu'a Shbak Parshath Vayhi 1552) In Perashtin [Bereshit Mat, 1] E. Diacob came to bless his sons, and according to what is explained in Gm' [Pesachim no 1a] he feared beforehand that lest There is an invalid in his bed, and they said to him, ``Hear Israel, etc.'' [Deuteronomy 6:4],...!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen

(Said in Menin Shacharit Kahanah of Kolal Chazoa Shebak Parshath Vihai 2012)

In Perashtin [Bereshit Mat, 1] E. Jacob came to bless his sons, and according to what is explained in Gm [Pesachim no 1a] he was afraid beforehand that there might be something wrong in his bed, and they said to him, Hema Yisrael et al [Deuteronomy 6:4], and we are Israel our father, As explained in the midrash [Bar Tzach, 4], and below we will discuss from issue to issue on the same issue, until we return to the issue of Kash.

I was recently asked by a scholar who includes in the fence Shume Kaddish if we find a difference in the rulings on not considering the Kaddish itself as an offering, or a dilemma not considering the IZ as one who says the Kaddish, but as an Amen offering only the Kaddish.

And here are the first ones [brought in DM C. Nu in the name of Hagath Mordechai p. that he has the word of God and stands above the throne [Judges 3:20], and it was also brought up in the Hariel [customs] regarding Amen, let the heavens be great [brought up in Mishnab C. No. S67], and in the L.A. what is the importance of a thing in holiness , and Gabi Agalon, the very thing that came to say God's word to him, was already considered a holy thing.

It is indeed the opinion of the Graha in a rabbi act [C. 27] that it is permissible to sit in the Dezmerah verses until the Kaddish preceded by his blessing, and the Gerash Davlitsky pointed out in this [in the Graha's teachings printed in this book the Shalchan] with evidence that he also meant the blessing that he said and praised, as well as in the Mash'nav [Rish C. Ng] In the name of the arbitrators, it is explained that the main principle of the law is that it is permissible to sit in the praise, but the simplicity of the language of the act, Rabbi Dakal Kaddish, is generally acceptable for this matter.

And it seems that the Gra took from this a matter of sanctity for the purpose of standing in blessings is as simple as it is, every hand I consider a thing of sanctity for a matter that is obligated to say ten, and as explained in Gm. A thing in the Kedusha should not be in less than ten, this is because the Kaddish is not said in less than ten because it is part of the spread over the Shema as explained in the Rishonim, this should be in the middle [and A. Eshel Avraham C. Katsav Sabb], and it is explained in this that the model of the hearer is in general the Kaddish For a matter that is required to stand.

And here the reading of the 20th is a GAC of things in the sacred book that are not said in less than ten times, and the reader of the GAC needs to stand, (and on the other hand, the reading of the Megillah DKIL is also recited in the singular [i.e. Thos. Megillah 5 Aa], 55 Dekora sitting [Ibid. 21 11]), and on the other hand, we do not find in the Shu'a the opinion of Damhoyev to stand on the side of the judge [cited by C. Kamo S.D. and Mishnab and 28 ibid.], and the opinion of the Gara for Hedia [C. Kamo] that Dumtar Lishab In the reading of the Torah, this is how the opinion of the Gra must be understood in this, why in the reading of the Torah one can sit while on the other hand in Kaddish it means that one is obliged to stand.

And although I have seen someone who understood the intention of the Gra simply for a priest who is obligated to stand by God Almighty, and this is the intention of the Gra in the Kaddish Meshach, but surely the simplicity of the Gra's language means Dakai for all Kaddish.

And it seems that every word of praise is worthy of everyone for what he said, and a public messenger takes the many out of their duty, but the reading is a regulation established for the purpose of learning and knowledge, and the reader teaches the hearers, and in this only the reader himself who says the reading should stand, the listener, and A. In the words of Noam [Rish Barchot] regarding the opinion of the Graha that the RA is to take out in Kash, Iash, but a Kaddish that is considered for the Hagra who hears it as a season should comply with all the Kaddish.

And here is the opinion of the above-mentioned Maharil Dasgi to stand in the High Court of Israel only, and now in the 2012 [C. No. 67] opinions regarding the continuation of the Kaddish, and yet it seems to the Maharil that it is unlikely that the Dakdish he hears as a season just like If one hears the repetition of the Sha'tz, he is obliged to stand by the obligation of prayer, and even if he intends to leave with the intention of only hearing the repetition of the Sha'tz, the opinion of the Rama'a [ibid. , this is not required to stand but only in the name of the Lord who hears it himself, and apparently there is a barrier to hearing in the Kaddish, he hears it as a Kaddish, the Masha'k for the Maharil is only as an Amen, and most of all it is permissible to sit in the Kaddish just as it is permissible to sit in the reading of the Torah even for the Hagar , which is nothing more than a study of the Hagar, and the Lord Kaddish commanded the Shatz to say praise in plural, but only the reciter himself and the Shatz himself are obligated to stand, while the Shachak for the Hagar, although the reading of the Shatz is a way of learning Lev AA], but he hears Kaddish as a prayer.

Evidence must be brought that this is the opinion of the Gra Dakdish, he hears it as an answer, from the Mish in a rabbi act [Si Na] and if he comes to Almiya and the Shatz has already said some verses of Mitbarach and below he says Yathbarak 20 until he reaches the place where the Shatz says and is silent and hears a 20, and it is possible to learn from this DSL to the Hagara Degdar Kaddish he hears as a season, (and who is there a place to push and say dish a division between the pasak between Alamia Yatbarak Dahmir, ed. The GRA will be more severe in this break).

And the Ari's opinion [quoted in the Shear Hokunot Darush Kaddish page 16 ed.] that it is necessary to sit even in the Ishar, and it is explained there that the Hari did not agree to a verse for you from a Jerusalemite who believed that it was only the gloss of some sage and not from the words of the Jerusalemite, and it is possible that the Hari did not agree with my words A Jerusalemite that is not in front of us is a wording that some of the Ashkenazi scholars generally had a sal that is not a main (however, according to what is mentioned in his name at 20 there does not seem to be the designation, MM there is a TS there at 20 Decamere that this is how it was printed in Jerusalem) this is also a taste What the Ari's kil [brought in the Maga and the Bb there] regarding the matter of sleeping in the Lord's Day after midnight, A'ag Devirushalmi allegedly mires on every day of the Lord's Day, according to the Yerushalmi's opinion that was brought up in the puskims [Och C. Takpag S 2 Barma] is not before us, and on the other hand the Gra according to his method [in his commentary there] brought you a Jerusalemite.

And here there are those who brought evidence from the above-mentioned Ari who was sitting in the sanctity of Desidra to the Didan who could sit in the sanctity of Desdra, although among the former there was a disagreement as to whether the sanctity of a creator is said in less than ten or not, and the Rama [Och C. net sg] wrote that the custom is simplified that it is also said in the singular, while the Gra in his commentary [ibid. SKA] and in the words of Noam [Barachot 21b] has adopted that it is not said in less than ten times, and in the Mishnab he feels that those who are strict about saying it with reasons if it is said in the singular, but in the words of Noam [ibid.] Which is completely taken as this opinion 20 that in the singular the whole verse should not be said but only and say with holy awe, and also in contrast they praise and say Baruch, and nothing else.

(And what is practiced in some communities that are not said together, they have to rely on this for what it means later in the Mishnav where it is as if they say in the same matter, consider the Gach in the public, and as in the instructions and leadership of Harah Dolazin, and in the Mishnav [Si ' Kakah] Regarding the sanctity of prayer, a dish for saying with the public literally every verse, and I wrote about it in the Makoa, and it should be noted from the beginning that even verses of redemption must be said together with the public literally as in the Hagar'a [C. Teretz Skalat]).

And it is possible that the Gra'a saying that the creator is a holy thing that is not said in the singular, that is to say, from what the Foras on Shema should be taken out in the creator as the Rabbinical Law [Magila 13 1a] According to the words of those who say that there is no singular that says holiness, that in the creator they would say the blessing of the creator because of the holiness in which who are not allowed to say it in the singular, and it is possible to pretend that a public is needed for the distribution of the shema for everything that is not said in the singular, this is the same as the DIL that the Gra taught regarding everything that is said publicly about the shema [which requires ten according to their religion in the scroll] which is a matter of holiness that requires ten , and God bless him, and according to the above-mentioned Ran in commenting on this opinion regarding the sanctity of a creator, the reason that is spread over Shema excludes those who prayed in the singular only with the blessing of a creator, if they prayed with the blessing of great love, there is nothing that is not said in the singular in the blessing of a creator, there is holiness, And in the words of the Rabbi mentioned above, if there were ten people here who prayed individually, each by himself, and heard neither Kaddish nor holiness, then one of them stands and prays the Kaddish and his blessing, and begins with the creation because of holiness, and the tongue cuts through, meaning that he says half of the blessings, etc. To.

And here is the Hagra's Dekdusht Tuzvar not recited in the singular, apparently according to the above calculation we find the model of the verses of the holy verse that are not recited in the singular 55, so they cannot say them in a yeshiva.
And it must be pointed out from the words of the Gra in the commentary written by Rai, why the blessing of a creator is said in a Yeshiva Maha Datanan [Barchot 12b] Gabi Kash to know that God has a place to dwell in it, and according to the above account we find in the sacred verses that the creator is obliged to stand for migration. 1, and it should be said that the Gra Meiri are those who bless a creator's blessing in the singular, as in the simplicity of the law Deoskin in their craft and Korin Damiri in the singular (A.S. Shu'a [C. Ketsa Sabb] regarding the division between their time and our time in the matter of workers, and in simplicity they engage in their craft and Korin certainly Meiri in practice, and from this we learn from the Graha Meiri mainly the blessing of the creator which is also practiced in the singular), but whoever blesses the blessing of the creator in public who says holiness in it, AHN then stands, and she who gives the blessing of a creator is not like the rest of the blessing, but his standing while saying the holiness is for the sake of holiness alone, And not because of the blessing.

And here is according to what is explained in the Rishonim [Bran Megillah 13 and Tor Och C. 7th and more] the one who spreads over the Shema says Kaddish his blessing and the creator's blessing (with the blessing and as in the New Testament who says the creator's blessing because of the holiness SAA for saying in the singular) and the prayer's holiness (with blessings) Whereas the sanctity of Desdra in the Rabbin's opinion is not like the sanctity of a creator and it does not require a spread over the Shema but also the individual Umrah [as explained by Rabbi Yeruham Netiv 3 13 and 22 the Ritva and Meiri Megillah 23 EB], but the column 20 defors On Shema he says also and you are holy, [Vahbii in the Soud brought the Sefer Pardes and the Contribution of the Dashen 13. 8. 16 that also the holiness of the Desdra does not have a single person saying except in terms and also he brought from the Zohar, and in the Siddur of Rashi SA he brought an answer Rav Tzemach brings a phlogta whether the sanctity of Desdra is said in the singular or not, and according to the Rabbi's interpretation in the sense of what means the sanctity of a creator in the spread over the Shema, so they were divided in the controversy of the Rabbi and the column], it is found that the model of the sanctity of Desdra is in general something in the sanctity also for the purpose of standing.

And what the Ari sat down in the sanctity of Desdra, according to her opinion, did not rule out the words of the Jerusalemite quoted in the words of the sages of Ashkenaz, which must stand in the matter of sanctity, he sat down even in Ishar [and the same from Masaha 22].
The Hazu'a Masha'k that stood in the sacredness of Desdra was because of the insistence on the words of the Jerusalemite in the words of the sacredness.

And the Rambam apparently did not have the Jerusalemism that the Rabbi's and Ashkenazi sages had, the Rambam [Paz 17 of the 18th prayer] took Dathala to David to be recited in the yeshiva, for the purpose of first offering a minachah prayer, and it seems that because Dathala to David is said with Ashari As is the simple custom, and it is appropriate in the Gam' [Berakhot 4 EB] why was the Nu'an not recited as Ashri, and we were a praise to David that is said with Asheri, and it is reasonable for him that it is said before the prayer is because of Ha Damari' [name Lev EB] Dahsidim The first ones would stay for one hour and pray because blessed are the dwellers in your house, and after that they would praise Salah [Psalms Pad, 5], this is how the saying of Ashari and Tahala to David should be performed in the actual yeshiva.

[And whereas Dathan should comment on some of the last great ones [in the O.H. C. Kana] who took a sit-down in the Bahkenas, a mitzvah saying, Blessed are the dwellers of your house, when he came to read his friend, Daha Amidah, and there is no sit-down except for the language of hindrance [Megillah 21 1a] . His delay is reprehensible because he is delaying in Bahkans on purpose, and urges].

And here is the Rambam [PIB of the 10th prayer 22] wrote that on a day in which there is no addition, when the morning prayer is finished, one says Kaddish and takes out a Torah scroll and reads from it and returns it and says Kaddish, and then says Thala to David and the order of the day as they say every day and say Kaddish and all the people die. And the order of the day was a holy day, as explained in Rambam in 2005 [Va'ush 55 56], and from what he did not mention in the Amidah in the meantime, it is possible that the Jerusalemite was the judge, since he was only a Jerusalemite like ours and not the Jerusalemite that God is to the sages of Ashkenazi, and in truth In the Jerusalem Laws of the Maimonides (which he made as the Babylonian Talmud Laws of Rav Alphas), apparently we do not find so many changes between his formula and the Didan formula in favor of the formulas of the Ashkenazi sages.

And in the Rambam regarding Shacharit [name 17] 20 and 21, the order of prayers is like this, at dawn a person wakes up and blesses these blessings, and recites the Zimirot and blesses before them and after them, and then recites a sound and blesses before it and after it and skips the first blessing before which there is no one He says sanctity, and when he seals the Redeemer of Israel, he will immediately stand up so that he may be redeemed for prayer and pray standing as we said, and when he is finished he sits down and falls on his face and begs and raises his head and begs a little while he sits with words of supplications, and then he sings praises to David (seated) and begs as much as he can and dismisses his actions. And even if it's not Gersi', it is settled from the meaning of Dayin Kefida ACP in the sanctity of a creator for saying Ma'amed.

And the simple custom is to say the holy of creation and the holiness of the creator in the singular, as in the Ramadhan for the holiness of the creator, and as in the holy of holies there are some of the first who made light of it more than the holy of the creator for the purpose of saying it in the singular, for the sake of the custom The simple thing is to sit in your presence in holiness, because if they are said in the singular there is no law as a matter of holiness to require standing.

But the Chazoa who is known [and brought in Arhut Usher Aruch Tefilah p. Ked] stood in the sanctity of Desdra, and was brought in by the act of a man [H.B. p. Tzu] who said that he was unable to sit at that time, and we did not hear that he stood in the sanctity of a creator, and it is possible to say that the reason for this is the truth of most sides It should be made easier so that he does not have to comply with both, Hada Dashma is not something in the holy place, and afi' is a thing in the holy place. After all, there are some of the judges who did not rule that Yerushalmi, but in the case of a creator, there is an interest in sitting, as brought by the Maga [C. Net Skav] from the book of the Cana [ And I. Zohar Taruma Kalev 12, was brought in 28 SKK], and it was also brought in 28 there [SKI2], MashaK in Kedusha Dasdra the entire space when it stood, this only stood in Kedusha Dasdra.

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen

It turns out that he has to take a break. Sources: Yaoi' in the Mishnav that I brought up in the previous answer, everything that is from an evil spirit must be taken immediately, and a bath is the main opinion that it is not because of an evil spirit.!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen

It turns out that he has to take a break.

Sources: Yaoi' in the 20th century that I brought in the previous answer, everything that is from an evil spirit must be taken immediately, and a bath is the main opinion that it is not because of an evil spirit. Shaharit's evil is called Bat Melech in Dashab, and on the day of Parshii it is called Shibta, while on Gozz and does not take it is mentioned in the evenings of Passover and Shu'a that he is afraid and did not know of May, and according to the judges that after the bathing house it is because of an evil spirit, see in Ertzah 8, from If it is for the sake of washing, it is for the sake of the bather, and as the Chazua instructs, those who leave the prison, even if they do not need to wash their hands, wash their hands, even though it does not belong there in terms of cleanliness, but in the Gm it is mentioned that Sida Devit HaKasa and also regarding the issue of Tashma after Beit HaKasa is explained that in the house of the throne there is a rabbi, and why is it that our bathhouse has an evil spirit in it, certainly for Kula as well, and it is possible that there is an evil spirit for Kula as well, but of course that when one walks away from an act that brings an evil spirit to the act after the OT to take and who is to be told about it from me He woke up from his sleep and went back to sleep immediately.

And here, even though defecating does not require him to wash his hands in the middle of ablution, the evil spirit is more severe than defecating, since it is agreed that there is an evil spirit in it, and it is also not the same as the evil spirit after defecating, on the other hand, defecating is apparently the same level of evil spirit of the one coming out of the bath house also according to the opinions that there is an evil spirit in it.

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen