Sefer Torah

home/Sefer Torah
!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9701!trpenAsked:!trpst/trp-gettext!trpen י׳ בסיון תשפ״ד!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9702!trpenIn:!trpst/trp-gettext!trpen

אין איסור לדור בבית מעל ספר תורה במחסן אלא אם כן יש שם בית כנסת (כן מבואר בכמה מקומות שמותר לישב ע"ג מקום שיש מתחתיו ס"ת היושבת ברשות בפני עצמה, כמו שציינתי בתשובה הסמוכה [ד"ה מי שנתן רשות וכו'], ואפי' ...!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen

אין איסור לדור בבית מעל ספר תורה במחסן אלא אם כן יש שם בית כנסת (כן מבואר בכמה מקומות שמותר לישב ע"ג מקום שיש מתחתיו ס"ת היושבת ברשות בפני עצמה, כמו שציינתי בתשובה הסמוכה [ד"ה מי שנתן רשות וכו'], ואפי' לענין דירה מעל מותר שכן מוכח מהנידון במשנ"ב בס"ס קנא לענין בהכנ"ס אקראי דאפשר שיש להקל בזה כיון שהוא בשכירות לזמן, משמע דבלא בהכנ"ס כלל אין לחוש, ומיירי שם בשיש ס"ת כדמוכח ממה שהביא שם בסק"מ בשם תשובת פאר הדור).

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen
SynagoguemeetingSefer Torahprayer
!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9701!trpenAsked:!trpst/trp-gettext!trpen י״ח בניסן תשפ״ד!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9702!trpenIn:!trpst/trp-gettext!trpen

יעוי' בסי' קמו ס"א בבה"ל ד"ה שפיר דמי שהביא שם מחלוקת אחרונים האם צריך להמתין גם עד אחר שיברך העולה ברכת אשר נתן שלאחר הקריאה, דהפר"ח מיקל בזה ובספר מטה יהודה מחמיר בזה. ואולי יש קשר בין זה לפלוגתא שהביאו השו"ע ...!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen

יעוי' בסי' קמו ס"א בבה"ל ד"ה שפיר דמי שהביא שם מחלוקת אחרונים האם צריך להמתין גם עד אחר שיברך העולה ברכת אשר נתן שלאחר הקריאה, דהפר"ח מיקל בזה ובספר מטה יהודה מחמיר בזה.

ואולי יש קשר בין זה לפלוגתא שהביאו השו"ע והמשנ"ב לעיל מינה [סוף סי' קלט ס"ו ד"ה והברכות] לענין אם צריך עשרה שישמעו הברכות, ומ"מ שם גם לשי' היש אומרים אין ברור שהוא דין המוטל על כל יחיד ויחיד לשמוע הברכות דאפשר דסגי שיאמר בקול ואם יש כבר עשרה ששומעין הברכות סגי אפי' לשי' הי"א שם במה שאין כאן ברכה לבטלה, ואף דלגבי קריאה"ת דמי שאין תורתו אומנתו אסור ללמוד אז לפי התנאים שנתבארו בסי' קמו ס"ב יל"ע דשמא בשעת הברכות חשיב כבר בין גברא לגברא אפי' לשי' הי"א אם יש עשרה ששומעין הברכות, לפי שי' הב"ח [במשנ"ב סי' קמו סק"ו] המתיר ללמוד בין גברא לגברא, ויל"ע בזה, ואילו לענין יציאה באמצע הברכות לשי' המטה יהודה הנ"ל החמירו כמו יציאה באמצע הקריאה"ת יותר מדין לימוד באמצע הברכות שלא החמירו, וכן מצינו לענין אחר שהחמיר השו"ע ביציאה יותר מבדיבור [בבה"ל ריש סי' קמו ד"ה כשהוא פתוח עי"ש], ויש דברים שהקילו ביציאה יותר מבדיבור כמבואר בבה"ל הנ"ל.

אולם מקופי' אין הכרח לחלק בין יציאה ללימוד דאם לגבי יציאה החמיר המטה יהודה בשעת הברכות דחשיב כשעת הקריאה עצמה יש מקום לומר דגם לגבי לימוד החמיר המטה יהודה שלא ילמוד בשעת הברכות.

וכן לפי שי' המאירי שהובא בבה"ל בסי' קלט הנ"ל יותר נראה שסובר שהברכות הם תקנה על כלל הציבור לשמען גם אם לא מילה במילה ממש, עי"ש, ולפי שיטתו יש יותר מקום לשמוע דלא חשיב בין גברא לגברא אלא כזמן הקריאה ממש.

ומיהו מאחר דבלאו הכי רבים אוסרים ללמוד בין גברא לגברא וכך שי' השו"ע ועכ"פ בינו לבין אחרים, דוחק לסמוך על הב"ח להתיר אפי' בשעת הברכות לפי מה שנתבאר שיכולים להיות בזה בעיות לפי שי' המאירי ושי' המטה יהודה.

ויש לציין דגם הנידון אם צריך להמתין עד סיום ברכת אשר נתן או לא, הוא רק אם כבר נסגר ס"ת, דאם המברך לא סגר הס"ת ונשאר פתוח יש כאן בעיה שהס"ת פתוח [עי' בבה"ל ריש סי' קמו ד"ה כשהוא פתוח], ואם המברך לא סגר את הס"ת גם אחר הברכה ונשאר פתוח בשביל העולה שלאחריו לכאורה לפי הבה"ל הנ"ל והפוסקים שהובאו שם יש בעיה לצאת, ומ"מ אם הס"ת כרגע לא פתוח למטרת קריאה עכשוית אלא נשאר פתוח מחמת שלא סגרוהו מהקריאה הקודמת ואין הס"ת בטיפול ועיסוק עכשיו ע"י הקורא או העולה, אפשר דאין זה בכלל נפתח ספר תורה, וצ"ע למעשה.

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen

The TorahCircumcisionSefer TorahReading the Torah
!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9701!trpenAsked:!trpst/trp-gettext!trpen ח׳ באדר ב׳ תשפ״ד!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9702!trpenIn:!trpst/trp-gettext!trpen

הנה לגבי עיקר מגילה הוא מחלוקת ראשונים האם בעינן לשמה או לא, וחיישי' להדעות שצריך לשמה בעיקר מגילה, שהיא נלמדת מספר תורה, והנה לגבי עמודי ספר תורה הסכמת האחרונים דאין תפירת העמודים בגידים לעיכובא, וכמ"ש הרעק"א ביו"ד סי' רעח ...!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen

הנה לגבי עיקר מגילה הוא מחלוקת ראשונים האם בעינן לשמה או לא, וחיישי' להדעות שצריך לשמה בעיקר מגילה, שהיא נלמדת מספר תורה, והנה לגבי עמודי ספר תורה הסכמת האחרונים דאין תפירת העמודים בגידים לעיכובא, וכמ"ש הרעק"א ביו"ד סי' רעח ס"ב ע"פ כמה דיוקים בלשון הרמב"ם, ונקט דאפי' לא תפרם כלל כשר, ומשמע שחשיב שיש עמודים לס"ת אפילו שהם רק עומדים שם וצל"ע אם חשיב ספר כזה שיש לו עמודים אע"פ שאין להם חיבור כלל לס"ת, אבל עכ"פ אם הם מחוברין בחיבור כל דהו שלא בגידין יהיה חשיב שיש עמודים, וכ"כ הדגול מרבבה שם שאפילו לא נתפרו כלל כשר, וכן הביא דבריו עוד בפתחי תשובה שם סק"ג, והביא גם בשם ספר בני יונה, ובהג"ה שם הביא גם דברי החת"ס יו"ד סימן רעו שנקט ג"כ ע"פ הדגמ"ר והבני יונה הנ"ל שאין גידין מעכבין והביא שאולי מחמת כן נהגו הסופרים לתפור בטאלדארו"ש להראות שאין העמודים מעכבין עי"ש, ועכ"פ נזכר בדברי האחרונים ב' עניינים, הא' שאין הגידים מעכבין והב' שאפי' העמודים אין מעכבין בדיעבד, אבל לכתחילה יש לתפור העמודים בגידין כמו שהביא הרע"א שם מהרמב"ם פ"ט מהל' ס"ת הי"ד וכמו שכתב השו"ע כאן, וא"כ תמוה מה דקילס החת"ס מנהג הסופרים שבטלו המצוה לתפור בגידים כדי להודיע שס"ת כשר בלא עמודים, ועוד צ"ע דמה שאנו מכשירין ס"ת כזה הוא לא משום שאין העמודים מעכבין דס"ת שיש בו עמודים אלא שמחוברים שלא בגידין עדיפא מס"ת שאין בו עמודים, וכמו שהביא לעיל מינה דברי הבני יונה, שכ' הבני יונה שאם הוציאו ס"ת שאין לה עמודים יוציאו ס"ת אחרת שיש לה עמודים אם אפשר, ואם הוציאו ס"ת שעמודיה תפורין שלא בגידין אין להוציא אחרת משום פגמה, הרי שחשש באין עמודים יותר להחמיר שלא לקרות בה מס"ת שעמודיה תפורין שלא בגידין, ויש לציין דעמודים נזכרו בגמ' אבל גידין לעמודים לא נזכרו להדיא בגמ, אולם כוונת החת"ס שבאו הסופרים להשמיע עיקר הדין מה כשר מעיקר הדין, ולכן כתב החת"ס שבאו להשמיע שכשר בלא עמודים כלל כיון שגם זה כשר מעיקר הדין, ועדיין צ"ע הרי ממנהגם א"א ללמוד אלא כשהעמודים עכ"פ תפורין באיזה דבר ולא בס"ת שאין בו עמודים כלל, ויל"ע.

עכ"פ מבואר מדברי האחרונים שבדיעבד כשרה אף בלא נתפרו העמודים כלל, ודלא כהרמ"א שם שאם אפשר לתקנה אין קורין עד שיתקנה.

ואמר לי הרב במברגר חתנו של הגרנ"ק שכהיום גם בס"ת אין מקפידים על תפירה מלאה לעמודים כמו בתפירה של יריעות וא"כ כ"ש לפי זה שלא יקפידו בזה בעמודים של מגילה.

ולגבי לשמה בעמודי מגילה אם לא עשה לשמה אין כ"כ מקום להחמיר, חדא דכמה פוסקים לא הצריכו עמודים במגילה כלל, ועי' מהרי"ל ורמ"א, ועוד דאפי' בס"ת אין התפירה לעיכובא ואפי' בלא עמודים כלל כשר וכנ"ל, ועוד דיש פוסקים שסוברין שאין שום לשמה במגילה כלל, ועוד דמגילה שלמה שבא לתופרה מסתמא מכוון לשם תפירת מגילה כהחי"א ובדין זה יל"ע, עכ"פ יש די טעמים שלא יצטרך להתיר התפירה ולתופרה מחדש.

ומ"מ לכתחילה בודאי כדאי שיהיה לשמה דהרי הרמ"א סובר שס"ת כזה שלא נתפרה בגידין פסולה לכתחילה אם אפשר לתקנה, וא"כ סובר שהוא מדיני תפירתה בגידין שהשווה דין זה לדין תפירת יריעות, וגם הרמב"ם מהיכן המציא דין זה אם לא שלמד לה מדין יריעות, וממילא כדאי לעשות בהם כעין יריעות גם לפי מה שלמדו האחרונים מהרמב"ם שדינו הוא רק לכתחילה.

וגם לענין צורת התפירה של העמוד אפי' בס"ת יל"ע דאולי יש מקום להדר לפ"ד הרמ"א שתהיה תפירה באופן שהוא כשר לגבי יריעות.

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen

NoseSefer TorahAnswer
!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9701!trpenAsked:!trpst/trp-gettext!trpen 14th in Kislu Tashfa'd!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9702!trpenIn:!trpst/trp-gettext!trpen

(It is said in Menin Shacharit Kahanah of Kolal Chazu'a Shbak Parshath Vayhi 1552) In Perashtin [Bereshit Mat, 1] E. Diacob came to bless his sons, and according to what is explained in Gm' [Pesachim no 1a] he feared beforehand that lest There is an invalid in his bed, and they said to him, ``Hear Israel, etc.'' [Deuteronomy 6:4],...!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen

(Said in Menin Shacharit Kahanah of Kolal Chazoa Shebak Parshath Vihai 2012)

In Perashtin [Bereshit Mat, 1] E. Jacob came to bless his sons, and according to what is explained in Gm [Pesachim no 1a] he was afraid beforehand that there might be something wrong in his bed, and they said to him, Hema Yisrael et al [Deuteronomy 6:4], and we are Israel our father, As explained in the midrash [Bar Tzach, 4], and below we will discuss from issue to issue on the same issue, until we return to the issue of Kash.

I was recently asked by a scholar who includes in the fence Shume Kaddish if we find a difference in the rulings on not considering the Kaddish itself as an offering, or a dilemma not considering the IZ as one who says the Kaddish, but as an Amen offering only the Kaddish.

And here are the first ones [brought in DM C. Nu in the name of Hagath Mordechai p. that he has the word of God and stands above the throne [Judges 3:20], and it was also brought up in the Hariel [customs] regarding Amen, let the heavens be great [brought up in Mishnab C. No. S67], and in the L.A. what is the importance of a thing in holiness , and Gabi Agalon, the very thing that came to say God's word to him, was already considered a holy thing.

It is indeed the opinion of the Graha in a rabbi act [C. 27] that it is permissible to sit in the Dezmerah verses until the Kaddish preceded by his blessing, and the Gerash Davlitsky pointed out in this [in the Graha's teachings printed in this book the Shalchan] with evidence that he also meant the blessing that he said and praised, as well as in the Mash'nav [Rish C. Ng] In the name of the arbitrators, it is explained that the main principle of the law is that it is permissible to sit in the praise, but the simplicity of the language of the act, Rabbi Dakal Kaddish, is generally acceptable for this matter.

And it seems that the Gra took from this a matter of sanctity for the purpose of standing in blessings is as simple as it is, every hand I consider a thing of sanctity for a matter that is obligated to say ten, and as explained in Gm. A thing in the Kedusha should not be in less than ten, this is because the Kaddish is not said in less than ten because it is part of the spread over the Shema as explained in the Rishonim, this should be in the middle [and A. Eshel Avraham C. Katsav Sabb], and it is explained in this that the model of the hearer is in general the Kaddish For a matter that is required to stand.

And here the reading of the 20th is a GAC of things in the sacred book that are not said in less than ten times, and the reader of the GAC needs to stand, (and on the other hand, the reading of the Megillah DKIL is also recited in the singular [i.e. Thos. Megillah 5 Aa], 55 Dekora sitting [Ibid. 21 11]), and on the other hand, we do not find in the Shu'a the opinion of Damhoyev to stand on the side of the judge [cited by C. Kamo S.D. and Mishnab and 28 ibid.], and the opinion of the Gara for Hedia [C. Kamo] that Dumtar Lishab In the reading of the Torah, this is how the opinion of the Gra must be understood in this, why in the reading of the Torah one can sit while on the other hand in Kaddish it means that one is obliged to stand.

And although I have seen someone who understood the intention of the Gra simply for a priest who is obligated to stand by God Almighty, and this is the intention of the Gra in the Kaddish Meshach, but surely the simplicity of the Gra's language means Dakai for all Kaddish.

And it seems that every word of praise is worthy of everyone for what he said, and a public messenger takes the many out of their duty, but the reading is a regulation established for the purpose of learning and knowledge, and the reader teaches the hearers, and in this only the reader himself who says the reading should stand, the listener, and A. In the words of Noam [Rish Barchot] regarding the opinion of the Graha that the RA is to take out in Kash, Iash, but a Kaddish that is considered for the Hagra who hears it as a season should comply with all the Kaddish.

And here is the opinion of the above-mentioned Maharil Dasgi to stand in the High Court of Israel only, and now in the 2012 [C. No. 67] opinions regarding the continuation of the Kaddish, and yet it seems to the Maharil that it is unlikely that the Dakdish he hears as a season just like If one hears the repetition of the Sha'tz, he is obliged to stand by the obligation of prayer, and even if he intends to leave with the intention of only hearing the repetition of the Sha'tz, the opinion of the Rama'a [ibid. , this is not required to stand but only in the name of the Lord who hears it himself, and apparently there is a barrier to hearing in the Kaddish, he hears it as a Kaddish, the Masha'k for the Maharil is only as an Amen, and most of all it is permissible to sit in the Kaddish just as it is permissible to sit in the reading of the Torah even for the Hagar , which is nothing more than a study of the Hagar, and the Lord Kaddish commanded the Shatz to say praise in plural, but only the reciter himself and the Shatz himself are obligated to stand, while the Shachak for the Hagar, although the reading of the Shatz is a way of learning Lev AA], but he hears Kaddish as a prayer.

Evidence must be brought that this is the opinion of the Gra Dakdish, he hears it as an answer, from the Mish in a rabbi act [Si Na] and if he comes to Almiya and the Shatz has already said some verses of Mitbarach and below he says Yathbarak 20 until he reaches the place where the Shatz says and is silent and hears a 20, and it is possible to learn from this DSL to the Hagara Degdar Kaddish he hears as a season, (and who is there a place to push and say dish a division between the pasak between Alamia Yatbarak Dahmir, ed. The GRA will be more severe in this break).

And the Ari's opinion [quoted in the Shear Hokunot Darush Kaddish page 16 ed.] that it is necessary to sit even in the Ishar, and it is explained there that the Hari did not agree to a verse for you from a Jerusalemite who believed that it was only the gloss of some sage and not from the words of the Jerusalemite, and it is possible that the Hari did not agree with my words A Jerusalemite that is not in front of us is a wording that some of the Ashkenazi scholars generally had a sal that is not a main (however, according to what is mentioned in his name at 20 there does not seem to be the designation, MM there is a TS there at 20 Decamere that this is how it was printed in Jerusalem) this is also a taste What the Ari's kil [brought in the Maga and the Bb there] regarding the matter of sleeping in the Lord's Day after midnight, A'ag Devirushalmi allegedly mires on every day of the Lord's Day, according to the Yerushalmi's opinion that was brought up in the puskims [Och C. Takpag S 2 Barma] is not before us, and on the other hand the Gra according to his method [in his commentary there] brought you a Jerusalemite.

And here there are those who brought evidence from the above-mentioned Ari who was sitting in the sanctity of Desidra to the Didan who could sit in the sanctity of Desdra, although among the former there was a disagreement as to whether the sanctity of a creator is said in less than ten or not, and the Rama [Och C. net sg] wrote that the custom is simplified that it is also said in the singular, while the Gra in his commentary [ibid. SKA] and in the words of Noam [Barachot 21b] has adopted that it is not said in less than ten times, and in the Mishnab he feels that those who are strict about saying it with reasons if it is said in the singular, but in the words of Noam [ibid.] Which is completely taken as this opinion 20 that in the singular the whole verse should not be said but only and say with holy awe, and also in contrast they praise and say Baruch, and nothing else.

(And what is practiced in some communities that are not said together, they have to rely on this for what it means later in the Mishnav where it is as if they say in the same matter, consider the Gach in the public, and as in the instructions and leadership of Harah Dolazin, and in the Mishnav [Si ' Kakah] Regarding the sanctity of prayer, a dish for saying with the public literally every verse, and I wrote about it in the Makoa, and it should be noted from the beginning that even verses of redemption must be said together with the public literally as in the Hagar'a [C. Teretz Skalat]).

And it is possible that the Gra'a saying that the creator is a holy thing that is not said in the singular, that is to say, from what the Foras on Shema should be taken out in the creator as the Rabbinical Law [Magila 13 1a] According to the words of those who say that there is no singular that says holiness, that in the creator they would say the blessing of the creator because of the holiness in which who are not allowed to say it in the singular, and it is possible to pretend that a public is needed for the distribution of the shema for everything that is not said in the singular, this is the same as the DIL that the Gra taught regarding everything that is said publicly about the shema [which requires ten according to their religion in the scroll] which is a matter of holiness that requires ten , and God bless him, and according to the above-mentioned Ran in commenting on this opinion regarding the sanctity of a creator, the reason that is spread over Shema excludes those who prayed in the singular only with the blessing of a creator, if they prayed with the blessing of great love, there is nothing that is not said in the singular in the blessing of a creator, there is holiness, And in the words of the Rabbi mentioned above, if there were ten people here who prayed individually, each by himself, and heard neither Kaddish nor holiness, then one of them stands and prays the Kaddish and his blessing, and begins with the creation because of holiness, and the tongue cuts through, meaning that he says half of the blessings, etc. To.

And here is the Hagra's Dekdusht Tuzvar not recited in the singular, apparently according to the above calculation we find the model of the verses of the holy verse that are not recited in the singular 55, so they cannot say them in a yeshiva.

And it must be pointed out from the words of the Gra in the commentary written by Rai, why the blessing of a creator is said in a Yeshiva Maha Datanan [Barchot 12b] Gabi Kash to know that God has a place to dwell in it, and according to the above account we find in the sacred verses that the creator is obliged to stand for migration. 1, and it should be said that the Gra Meiri are those who bless a creator's blessing in the singular, as in the simplicity of the law Deoskin in their craft and Korin Damiri in the singular (A.S. Shu'a [C. Ketsa Sabb] regarding the division between their time and our time in the matter of workers, and in simplicity they engage in their craft and Korin certainly Meiri in practice, and from this we learn from the Graha Meiri mainly the blessing of the creator which is also practiced in the singular), but whoever blesses the blessing of the creator in public who says holiness in it, AHN then stands, and she who gives the blessing of a creator is not like the rest of the blessing, but his standing while saying the holiness is for the sake of holiness alone, And not because of the blessing.

And here is according to what is explained in the Rishonim [Bran Megillah 13 and Tor Och C. 7th and more] the one who spreads over the Shema says Kaddish his blessing and the creator's blessing (with the blessing and as in the New Testament who says the creator's blessing because of the holiness SAA for saying in the singular) and the prayer's holiness (with blessings) Whereas the sanctity of Desdra in the Rabbin's opinion is not like the sanctity of a creator and it does not require a spread over the Shema but also the individual Umrah [as explained by Rabbi Yeruham Netiv 3 13 and 22 the Ritva and Meiri Megillah 23 EB], but the column 20 defors On Shema he says also and you are holy, [Vahbii in the Soud brought the Sefer Pardes and the Contribution of the Dashen 13. 8. 16 that also the holiness of the Desdra does not have a single person saying except in terms and also he brought from the Zohar, and in the Siddur of Rashi SA he brought an answer Rav Tzemach brings a phlogta whether the sanctity of Desdra is said in the singular or not, and according to the Rabbi's interpretation in the sense of what means the sanctity of a creator in the spread over the Shema, so they were divided in the controversy of the Rabbi and the column], it is found that the model of the sanctity of Desdra is in general something in the sanctity also for the purpose of standing.

And what the Ari sat down in the sanctity of Desdra, according to her opinion, did not rule out the words of the Jerusalemite quoted in the words of the sages of Ashkenaz, which must stand in the matter of sanctity, he sat down even in Ishar [and the same from Masaha 22].

The Hazu'a Masha'k that stood in the sacredness of Desdra was because of the insistence on the words of the Jerusalemite in the words of the sacredness.

And the Rambam apparently did not have the Jerusalemism that the Rabbi's and Ashkenazi sages had, the Rambam [Paz 17 of the 18th prayer] took Dathala to David to be recited in the yeshiva, for the purpose of first offering a minachah prayer, and it seems that because Dathala to David is said with Ashari As is the simple custom, and it is appropriate in the Gam' [Berakhot 4 EB] why was the Nu'an not recited as Ashri, and we were a praise to David that is said with Asheri, and it is reasonable for him that it is said before the prayer is because of Ha Damari' [name Lev EB] Dahsidim The first ones would stay for one hour and pray because blessed are the dwellers in your house, and after that they would praise Salah [Psalms Pad, 5], this is how the saying of Ashari and Tahala to David should be performed in the actual yeshiva.

[And whereas Dathan should comment on some of the last great ones [in the O.H. C. Kana] who took a sit-down in the Bahkenas, a mitzvah saying, Blessed are the dwellers of your house, when he came to read his friend, Daha Amidah, and there is no sit-down except for the language of hindrance [Megillah 21 1a] . His delay is reprehensible because he is delaying in Bahkans on purpose, and urges].

And here is the Rambam [PIB of the 10th prayer 22] wrote that on a day in which there is no addition, when the morning prayer is finished, one says Kaddish and takes out a Torah scroll and reads from it and returns it and says Kaddish, and then says Thala to David and the order of the day as they say every day and say Kaddish and all the people die. And the order of the day was a holy day, as explained in Rambam in 2005 [Va'ush 55 56], and from what he did not mention in the Amidah in the meantime, it is possible that the Jerusalemite was the judge, since he was only a Jerusalemite like ours and not the Jerusalemite that God is to the sages of Ashkenazi, and in truth In the Jerusalem Laws of the Maimonides (which he made as the Babylonian Talmud Laws of Rav Alphas), apparently we do not find so many changes between his formula and the Didan formula in favor of the formulas of the Ashkenazi sages.

And in the Rambam regarding Shacharit [name 17] 20 and 21, the order of prayers is like this, at dawn a person wakes up and blesses these blessings, and recites the Zimirot and blesses before them and after them, and then recites a sound and blesses before it and after it and skips the first blessing before which there is no one He says sanctity, and when he seals the Redeemer of Israel, he will immediately stand up so that he may be redeemed for prayer and pray standing as we said, and when he is finished he sits down and falls on his face and begs and raises his head and begs a little while he sits with words of supplications, and then he sings praises to David (seated) and begs as much as he can and dismisses his actions. And even if it's not Gersi', it is settled from the meaning of Dayin Kefida ACP in the sanctity of a creator for saying Ma'amed.

And the simple custom is to say the holy of creation and the holiness of the creator in the singular, as in the Ramadhan for the holiness of the creator, and as in the holy of holies there are some of the first who made light of it more than the holy of the creator for the purpose of saying it in the singular, for the sake of the custom The simple thing is to sit in your presence in holiness, because if they are said in the singular there is no law as a matter of holiness to require standing.

But the Chazoa who is known [and brought in Arhut Usher Aruch Tefilah p. Ked] stood in the sanctity of Desdra, and was brought in by the act of a man [H.B. p. Tzu] who said that he was unable to sit at that time, and we did not hear that he stood in the sanctity of a creator, and it is possible to say that the reason for this is the truth of most sides It should be made easier so that he does not have to comply with both, Hada Dashma is not something in the holy place, and afi' is a thing in the holy place. After all, there are some of the judges who did not rule that Yerushalmi, but in the case of a creator, there is an interest in sitting, as brought by the Maga [C. Net Skav] from the book of the Cana [ And I. Zohar Taruma Kalev 12, was brought in 28 SKK], and it was also brought in 28 there [SKI2], MashaK in Kedusha Dasdra the entire space when it stood, this only stood in Kedusha Dasdra.

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen

AbrahamNoseredemptionThe TorahGlamormeetingsupplementSefer TorahvalueplantmorningsleepprayerMancha prayer
!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9701!trpenAsked:!trpst/trp-gettext!trpen ט׳ באייר תשפ״ב

שאלה הנה נאמר בתורה שכתוב על הציץ קדש לה'. ובגמרא מבואר שלדעת חכמים היה כתוב שם ה' לפני "קודש ל" כדי שלא יהיה כתוב לפני ה', ושאלתי הרי בכל ספר תורה יש כיתוב לפני ואחרי ה', ולמה רק בציץ זה ביזוי? יוסף חיים ...!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen

שאלה

הנה נאמר בתורה שכתוב על הציץ קדש לה'.

ובגמרא מבואר שלדעת חכמים היה כתוב שם ה' לפני "קודש ל" כדי שלא יהיה כתוב לפני ה', ושאלתי הרי בכל ספר תורה יש כיתוב לפני ואחרי ה', ולמה רק בציץ זה ביזוי?

יוסף חיים בלוך

***

התשובה בקצרה

חששו רק במקום שאין אלא תיבה אחת ולא במקום שיש סיפור דברים לפני השם ולאחריו.

Answer

בע"ה אור ליום ד' כ"ה אלול ע"ו

לכבוד הרב בלוך שליט"א

מה שכתבת שטעם חכמים בגמ' הוא משום ביזוי אמנם אינו מפורש ממש בגמ', אבל כן מבואר בריטב"א שבת ס"ג ב', וז"ל, וכתוב עליו בשני שיטין יו"ד ה"א וא"ו ה"א מלמעלה וקדש למ"ד מלמטה, פירוש שלא יהא שום דבר עומד על השם, עכ"ל.

וכן כתב המהרש"א בחידושי אגדות סוכה דף ה' א', וז"ל, וטעם הענין שאין זה כבוד השם שיהיה קדש למ"ד כתוב קודם השם בשיטה אחת ולהקדים השם קודם לקדש למ"ד אין זה דרך קריאתו אבל קדש למ"ד בתחלת שיטה התחתונה והשם בסוף שיטה העליונה הוה שפיר דרך קריאתו כמ"ש התוס' עכ"ל.

מ"מ המהרש"א שם כבר נחית לבאר מ"ט בשאר דוכתי לא חיישינן לזה, וז"ל שם, ואין לומר דבכמה מקומות בתורה שמקדימין דברים אחרים לפני השם בשיטה אחת, וכבר אמרו במס' ידים שהשיבו הפרושים למין הגלילי שכותבין המושל מלמעלה ואת השם מלמטה שנאמר ויאמר פרעה מי ה' אשר וגו', דהתם כיון דיש בתורה סיפור דברים לפני השם ולאחריו ואין לחוש בקדימה ובלמעלה משא"כ הכא בציץ דלא כתיב ביה רק תיבה אחת והשם יש לחוש בקדימת התיבה לפני השם ומשום דרך קריאתו כתבו בב' שיטות דרך קריאתו כמ"ש התוס' ע"כ.

ויעויין במה שאמרו מה שאמרו בירושלמי שהיה השם בציץ דומה למלך שיושב ע"ג קתדרא שלו, אבל יתכן שאין ראיה מן הירושלמי לענינינו, דהירושלמי סימנא בעלמא קא יהיב [ועי' בריטב"א סוכה שם], ואין הכרח שזהו טעם חכמים, אלא י"ל דשום דרשא היה להם, ואי נמי יהיה טעם הירושלמי מצד זה ג"כ אינו קושיא דבס"ת ג"כ בד"כ יש מילים מתחת השם, והיכא דלא אפשר לא אפשר, או כמו טעם המהרש"א דדוקא בדבר שכתוב בשיטה אחת יש לחשוש משום הכבוד.

***

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen
succahSefer TorahSabbathAnswer
!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9701!trpenAsked:!trpst/trp-gettext!trpen ט׳ באייר תשפ״ב

שאלה לכבוד הגאון האמיתי והאדיר מאד וכו' כש"ת רבי עקיבא משה סילבר שליט"א רציתי לשאול י"ג חקירות חדשות שחנני ה' יתברך ברוב חמלתו לאחרי יגיעה גדולה בעניני ברכת האילנות. ואשמח שכת"ר שליט"א יכתוב לי תשובות בס"ד האם מותר לברך ברכת האילנות על אילן שיש חשש ...!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen

שאלה

לכבוד הגאון האמיתי והאדיר מאד וכו' כש"ת

רבי עקיבא משה סילבר שליט"א

רציתי לשאול י"ג חקירות חדשות שחנני ה' יתברך ברוב חמלתו לאחרי יגיעה גדולה בעניני ברכת האילנות.

ואשמח שכת"ר שליט"א יכתוב לי תשובות בס"ד

האם מותר לברך ברכת האילנות על אילן שיש חשש שנעבד בשבת רח"ל ?

כשעושים ברכת האילנות ברוב עם, האם מותר לכתחילה שאחד יברך הברכה ברמקול, ויוציא את כולם ?

אונן ל"ע שיום אחרון שהוא אונן, זה בדיוק יום אחרון שיכולים עוד לברך ברכת האילנות, האם יברך ?

אם נאמר שמותר לאונן לברך ברכת האילנות ביום אחרון שיכול לברך ברכת האילנות בחודש ניסן, האם יהיה מותר לאונן לתת גם צדקה, כידוע שיש ענין גדול ע"פ הקבלה לתת צדקה בשעת ברכת האילנות, ?

האם עדיף לברך ברכת האילנות ברוב עם, או שעדיף לקיים זריזים מקדימים למצוות, לברך מיד, וירוויח לברך בראיה ראשונה ?

האם יש בכלל המושג של זריזים מקדימים למצוות בברכת האילנות ?

האם עדיף לברך רק על אילן אחד, ויהיה זריז לברך ברכת האילנות מיד כשרואה פעם ראשונה אילן אחד בחודש ניסן, או עדיף להמתין ולברך על שני אילנות, ?

בספר עטרת פז (עמודים פד-פה) הביא כמה עובדות מחכמי אר"ץ שבירכו ברכת האילנות ובאו האילנות על תיקונם ונתייבשו העצים, ובעלי העצים לא הרשום לברך שוב לשנה האחרת.

ע"ש.

ויש לעיין אם מותר באופן זה לברך ברכת האילנות בשבת, שהרי גורם בשבת שיתייבש האילן, [וזה חוץ מהסיבה שכתב הכף החיים שע"פ קבלה לא יברך ברכת האילנות בשבת.

ע"ש].

?

בשנת השמיטה, האם יש ענין לברך ברכת האילנות על אילן שיש בו קדושת שביעית, שלא מכור לנכרי, ?

אם היה לו ספק האיך לסיים הברכה אם לומר בנוסח: שלא חיסר בעולמו "כלום", או לומר בנוסח: שלא חיסר בעולמו "דבר", ולכן החליט לסיים הברכה בלי המילה האחרונה, וסיים רק "שלא חיסר בעולמו", האם יצא.

?

אם קבע תור לעשות ניתוח על העיניים, שמועיל להסיר לגמרי המשקפיים, ויוכל לראות היטב בלי משקפיים כלל, האם יחכה כעת לברך ברכת האילנות עד שיעשה הניתוח, ויברך הברכה בלי משקפיים, שזה לכאורה יותר מהודר, ואע"פ שיפסיד לברך בראיה ראשונה שמעכב לפי שיטה אחת, ?

ובכלל יש לעיין אם יש הידור לעשות ניתוח על העיניים כדי להוריד המשקפיים לגמרי, ויוכל לברך יותר בהידור על הראיה בברכת האילנות, וכן עוד מצוות שקשור לראיה, כגון ברכת הלבנה, ברכת מאורי האש, ?

אם מהדר לא לומר שום ברכה לפני שטובל במקווה בבוקר, האם יטבול קודם, אע"פ שמפסיד לברך בראיה ראשונה, ?

בברכת כהנים באהבה כעתירת

Gamaliel HaCohen Rabinowitz

מח"ס "גם אני אודך"

ו"פרדס יוסף החדש" על המועדים.

Answer

בע"ה כ"ג סיון תשע"ח מודיעין עילית

לכבוד החכם המפורסם כמוהר"ר רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א

שלו' רב

בדיק לן מר בכמה שאלות ותשובות וכו'.

והנני להציג שאלותיכם כאו"א מהם כמות שהם, ולאחמ"כ מה שהיה לי להוסיף על דבריכם בס"ד [אין לפסוק הלכה למעשה].

א, האם מותר לברך ברכת האילנות על אילן שיש חשש שנעבד בשבת רח"ל ?

ת.

כתב בביאור הלכה (סי' רכ"ה ס"ג ד"ה פרי חדש) לענין ברכת שהחיינו על פרי חדש על אילן מורכב, וז"ל, כתב הבאר היטב בשם הלכות קטנות (ח"א סי ס) דעל פירות המורכבים מין בשאינו מינו אין מברכין עליו, לפי שבתחלתו נעשה נגד מצות הבורא, ובתשובת שאילת יעב"ץ (סימן סג) חולק על זה דלעינן בריות נאות אף על הממזר יברך ואין לך הרכבה פסולה יותר ממנו עיין שם, עכ"ל.

ויעוי' מש"כ ע"ז בספר חשוקי חמד [פסחים קיא ע"א] וז"ל, ומסתבר דאין חילוק בין ברכת האילנות לברכת שהחיינו ששניהן הן ברכות השבח, וכמו שמותר להודות להקב"ה בברכת שהחיינו על דבר הנעשה בעבירה, מסתבר דגם בברכת האילנות, וכן כתב בשו"ת מנחת יצחק (חלק ג סימן כה) שברכת שהחיינו וברכת שככה לו בעולמו ובברכת שלא חיסר שווים בזה עכ"ל החש"ח הנ"ל השייך לענינינו, [ותשובתו זו נדפסה ג"כ בקובץ קול התורה סז תשס"ט], ומסיק שם לענין מורכב שיש בזה ספק ברכות, וגם לענינינו אע"פ שאין כל הספיקות שיש לענין מורכב עי"ש, מ"מ מידי ספק לא נפקא.

אמנם הגרח"ק שליט"א [מעשה חמד תשובות בסוה"ס אות יג] סבר דהלכתא כהיעב"ץ שמברך.

ובאופן שהוא רק ספק היה מקום יש לצרף כאן ס"ס וגם אם לא ניטע בשבת רק נעבד יש מקום לומר שהפירות היו גדלים גם בל"ז.

אבל בעצם הנידון אם ספק ספקא שייך בברכות, המשנ"ב סו"ס רט"ו [סק"כ] נקט שאין ס"ס בברכות, אמנם בשעה"צ ס"ס ר"ז משמע שיש ס"ס גם בברכות לענין צירוף דעות, וכן הפשטות בכוונת השעה"צ ר"ס ר"י עי"ש, ונראה דאע"פ שספק מציאות אין מצטרף לס"ס מ"מ ספק דעות לענין צירוף דעות יש מקום להקל.

ואי נימא שעיקר הדין כהיעב"ץ ורק חיישי' משום חומרא דלא תשא מ"מ י"ל דעכ"פ בספק יש לנהוג כמותו ויל"ע.

ב, כשעושים ברכת האילנות ברוב עם, האם מותר לכתחילה שאחד יברך הברכה ברמקול, ויוציא את כולם?

ת.

זוהי שאלה השייכת בכל הברכות, וידוע מה שדנו ונחלקו בזה הרבה מרבוותא, וכבר האריכו בזה במקומו, אם כי הסברא דחיישי' לדבר מטונף המפסיק כאן לא שייך במקרה כזה ע"פ רוב, אבל עיקר הנידון על גלי הקול שנחלקו בו האחרונים מה גדרו אם נחשב ששומעים מפיו או לא, זה שייך גם כאן, ולכן בודאי מוטב שלא יעשו כן.

ג, אונן ל"ע שיום אחרון שהוא אונן, זה בדיוק יום אחרון שיכולים עוד לברך ברכת האילנות, האם יברך?

ת.

הרי כל ק"ש שאונן פטור ממנה היא ק"ש שאינו יכול לקרוא ביום שלאחריו, דזהו מעוות שאינו יכול לתקון כמ"ש חז"ל, וכל שכן ברכת האילנות שאין חובה לחזר אחר אילנות כדי לברך.

וכן ברכת הנהנין שהאונן פטור הרי על מאכל זה ששאר כל אדם היה מחוייב לברך עליו והוא אינו מברך, הנה הרי כשכבר לא יהיה אונן הרי לא יוכל לברך ברכה זו, ואם יאכל מאכל אחר זוהי חיוב חדש וברכה חדשה, ולא מצינו שהתירו בכה"ג.

[וכמובן שאין דברינו לפי אותן דעות הסוברות שיכול לחייב עצמו לברך ואינו אלא פטור].

ד, אם נאמר שמותר לאונן לברך ברכת האילנות ביום אחרון שיכול לברך ברכת האילנות בחודש ניסן, האם יהיה מותר לאונן לתת גם צדקה, כידוע שיש ענין גדול ע"פ הקבלה לתת צדקה בשעת ברכת האילנות?

ת.

לגוף הענין של ברכת האילנות באונן עיין לעיל, ולענין צדקה יש להביא מש"כ בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' צא סק"ד) וז"ל, נסתפקתי אם אונן חייב בצדקה לעניים, דאע"ג שיש גם לאו דלא תאמץ ולא תקפוץ ובל ישוב דך נכלם, מ"מ שומר אבידה הרי פטור מריפתא לעניא והיינו משום דכל היכי דליכא בעשה של נתון תתן פקע גם הלאו וא"כ אולי גם אונן פטור מזה, ורק אם נותן לעי"נ של המת מסתבר דכמו שמותר לומר קדיש כך גם מותר גם בזה, וממילא יתחייב גם בפורים במתנות לאביונים ע"כ.

ה, האם עדיף לברך ברכת האילנות ברוב עם, או שעדיף לקיים זריזים מקדימים למצוות, לברך מיד, וירוויח לברך בראיה ראשונה?

ת.

דעת רוה"פ כמ"ש התה"ד דלא אמרינן זריזין מקדימין במצוות שיכול לקיימן בהידור אחר כך, וראה מכתב מכמה גדולים הנדפס בסו"ס לבושי צדקה של ר"צ הכהן.

ו, האם יש בכלל המושג של זריזים מקדימים למצוות בברכת האילנות?

ת.

לפני חילוקי הדינים שנתבארו בפוסקים, יש ג' דברים דלפו"ר א"א לפקפק בהם, הראשון שבכל מצוות שיכול להקדים עשייתן יש זריזין מקדימין למצוות, מלבד מצוות מסוימות שיש ענין לאחרם ואינן ענין לכאן.

ב' שדין זה של זריזין מקדימין למצוות הוא רק הידור במצוה ואינו חיוב כלל, ויש ברכות מסויימות שאמרו שאין מחזרין אחריהם, כמו שאמרו אין מחזרין אחר הנר במוצאי שבתות, אע"פ שזה פשוט שמי שמחזר אחר הנר יטול שכר מן השמים, רק אמרו שכשתקנו ברכה זו לא תקנו בשביל שיחזרו אחריהם, וכ"ש שלא יחזרו להקדים, וגם ברכות שאין חיוב להתחייב בהם מי שממהר להתחייב בהם יטול שכרו מן השמים, אע"פ שאינם דומים ממש למצוות שכבר מחוייב בהם כמו מצוות מילה, שבזה זריזין מקדימין הוא יותר רמיא על האדם אע"פ שאינו חיוב כלל.

והדבר הג' שיש לציין לפ"מ שיובא להלן מהתה"ד שכל דבר שיש הידור כשיתקיים אח"כ מאחר אותו לקיימו בהידור, ולכן גם אם מותר לברך באדר מ"מ אין מקדימין באדר מכיון שע"פ הסוד מברכין בניסן, וכן כל כה"ג.

ועוד דבר אחד יש לציין שלפעמים יש דברים חשובים טפי מלהקדים לברכה זו, דהנה מי שתורתו אומנותו ומעיקר הדין פטור מן התפילה רק שמתפלל מכל מיני טעמים שהובאו בפוסקים וכדי שלא ילמדו ממנו עמי הארץ, א"כ הרי הוא אינו מחוייב כלל להדר ולחפש להתחייב בברכת האילנות ואפשר דמוטב לו לעסוק בתורתו במקום לחזר אחר ברכה זו, וכשיזדמן יברך, ובגמ' ושו"ע איתא היוצא בימי ניסן וכו' ולא נזכר שצורת המצוה היא להדר אחר דבר זה.

ז, האם עדיף לברך רק על אילן אחד, ויהיה זריז לברך ברכת האילנות מיד כשרואה פעם ראשונה אילן אחד בחודש ניסן, או עדיף להמתין ולברך על שני אילנות?

כמ"ש בתשובה ה.

ח, בספר עטרת פז (עמודים פד-פה) הביא כמה עובדות מחכמי אר"ץ שבירכו ברכת האילנות ובאו האילנות על תיקונם ונתייבשו העצים, ובעלי העצים לא הרשום לברך שוב לשנה האחרת.

ע"ש.

ויש לעיין אם מותר באופן זה לברך ברכת האילנות בשבת, שהרי גורם בשבת שיתייבש האילן, [וזה חוץ מהסיבה שכתב הכף החיים שע"פ קבלה לא יברך ברכת האילנות בשבת.

ע"ש]?

ת.

גם אם נקבל סיפור זה כמו שאירע, מ"מ גם אם המקרה אירע פ"א דבר כזה קשה לאסור מחשש שמא יארע שוב דבר כזה, וגם אם לברוא דבר על ידי ספר יצירה אסור בשבת מ"מ זה באופן שאמור לפעול ע"י פעולתו, אבל כאן שאי"ז ממש פעולתו הוא יותר קל ואינו מתכוין ואי"ז פסיק רישא והוא גרמא בעלמא והוא במקום מצוה והחשש שדבר כזה יקרה שוב הוא מעט רחוק.

ולגוף הענין שעבדו עגלא תלתא כל מעלי שבתא ולא בשבתא ממש [סנה' סז ע"ב] אינו ראי' גמורה שאסור לברוא בס"י בשבת, די"ל שרצו להכינו ולתקנו בצורה טבעית, דרק מה שלא היה להם עשו בדרך נס [כמ"ש בדברי חלומות להר"צ הכהן אות ו], ואין נהנין ממעשה נסים, ועי' רש"י תענית כה ע"א, ועוד שאם יברא משבת אינו מן המוכן כדמוכח בעירובין ריש דף מ"ו עיין שם.

שוב ראיתי שכבר כתב הרשב"א בתשובה [ח"א סי' אלף תי"ג] שמה שבראו בע"ש הוא מחמת שביום הששי היה מצליח יותר משאר ימי השבוע עי"ש, ולפ"ז אין ראיה שאסור בשבת.

ובגמ' סנהדרין דף קא ע"א, לוחשין לחישת נחשים ועקרבים בשבת, ופירש"י שעושה כן כדי שלא יזיקו, וקמ"ל שאין בכך משום צידה, ועי' מ"ב (סי' שכ"ח ס"ק קמ"ג) שאע"פ שע"י הלחש אין הנחש יכול לזוז ממקומו ואפשר לצודו, מ"מ מותר הואיל ואין זה צידה טבעית, ובספר גזע ישי (מ"ע א' אות א', העתקתי ענין זה מספר דף על הדף) כתב לענין אם מותר לברוא בשבת אדם ע"י ספר יצירה ע"פ צירוף שמות הקודש, והעלה לאסור, ול"ד לההא דלוחשין לחישת נחשים ועקרבים בשבת, דשאני התם דאין דרך צידה בכך, אבל זה דרכו בכך.

ועי' בשו"ת כרם חמד (או"ח סי' ג') שהקשה על ספר גזע ישי הנ"ל דהיכן מצינו מלאכה כזו במשכן, ואפילו תולדה ל"ה דבעינן תולדה דומיא לאב, ואם באנו לאסור הלימוד בספר יצירה בשבת, גם לימוד שאר דברים שבקדושה יאסר בשבת, כי ידוע שע"י לימוד התורה נבנה עולמות, ואין לחלק בין דבר רוחני ונעלם, לדבר גשמי ונגלה, דמאי נפקא שניהם תורה, אלא ע"כ דמותר אף על גב דהוי פס"ר שנבנה ע"י לימודו עולמות, מ"מ פ"ר מותר בדבר שעיקר איסורו מדרבנן, עכת"ד.

ומ"מ בין למר ובין למר נמצא שאין איסור בנידון דידן.

ויש להביא עוד מ"ש בספר תורת משה להחתם סופר (פ' ויקהל) שמביא בשם האחרונים בישוב קושית הרא"ש (פסחים פרק ע"פ) דאי נימא דמשה מת בשבת איך כתב י"ג ספר תורה באותו יום, דנכתבו מעצמם ע"י השבעה וכדומה ע"כ הותר בשבת, וכתבו המפרשים להעיר כיון דהדיבור היה הכרחי שוב גם מלאכה שע"י דיבור אסור ואיך שרי לעשות מלאכה ע"י השבעה ולענין שבות בודאי שאין נפ"מ אי נעשית ע"י עכו"ם או ע"י כח אחר כיון דסוף סוף נעשית מחמתו.

ועיין מה שדנו בזה בארץ צבי ח"ב סי' ט, ובחשוקי חמד שבת צד ע"א וסנה' קיא ע"א.

והנני להביא עוד מה שראיתי שכתב חכם א' [ולא בדקתי כל המקורות בפנים], כתב בשו"ת הלכות קטנות ח"ב (סי' צט), שההורג נפש ע"י שם או כישוף, אפשר שכיון שבדיבורו עביד מעשה הו"ל דומיא דמימר, וכזורק חץ להרוג, וע"ז נאמר חץ שחוט לשונם.

והחיד"א הביא את דבריו בספרו דבש לפי (מע' מ אות ה'), ע"ש.

וכ"כ הרב מעשה רוקח (פכ"ד מהלכות שבת ה"ז), שההורג ע"י הזכרת שם המפורש בשבת, כמו שהרג משה רבינו את המצרי, מקרי אב מלאכה לחייבו, שהוצאת נפש הוא, והוי תולדה דשוחט, ומה לי על ידי סייף וכיו"ב, ומה לי ע"י שם, הא קי"ל דעקימת שפתיו הוי מעשה וצ"ע, ע"כ.

ט, בשנת השמיטה, האם יש ענין לברך ברכת האילנות על אילן שיש בו קדושת שביעית, שלא מכור לנכרי?

ת.

אם נתקיימה בו מצוות שביעית יש מקום לומר דעדיף לברך עליו וכמ"ש הפוסקים להשתמש בשיירי נרות של בהכנ"ס הואיל ואתעביד ביה חדא מצוה וכו', ולמדו זה מעירוב שאמרו ע"ז כן בגמ', ומאחר שדבר זה הוא הידור ולא מצד הדין להכי נראה שאפשר לקיים הידור זה גם בדבר שהמצוה שנתקיימה בו עדיין הוא רק שב ואל תעשה, ואם גם פירותיו הספיקו לקיים בהם מצוות שלהם יתכן שהאילן נחשב שעשו בו מצוה אבל זה כבר יותר מסתבר דלא.

י, אם היה לו ספק האיך לסיים הברכה אם לומר בנוסח: שלא חיסר בעולמו "כלום", או לומר בנוסח: שלא חיסר בעולמו "דבר", ולכן החליט לסיים הברכה בלי המילה האחרונה, וסיים רק "שלא חיסר בעולמו", האם יצא.

?

ת.

מסתבר שיצא, שהרבה מהקדמונים לא דקדקו בנוסחאות כה"ג, והדוגמאות לברכות המקוצרות המובאות בכמה מקומות בש"ס ופוסקים הם מקוצרין בהרבה מאשר רק חסרון תיבה זו, ולכן אין לו לחזור ולברך.

יא-יב, אם קבע תור לעשות ניתוח על העיניים, שמועיל להסיר לגמרי המשקפיים, ויוכל לראות היטב בלי משקפיים כלל, האם יחכה כעת לברך ברכת האילנות עד שיעשה הניתוח, ויברך הברכה בלי משקפיים, שזה לכאורה יותר מהודר, ואע"פ שיפסיד לברך בראיה ראשונה שמעכב לפי שיטה אחת, ובכלל יש לעיין אם יש הידור לעשות ניתוח על העיניים כדי להוריד המשקפיים לגמרי, ויוכל לברך יותר בהידור על הראיה בברכת האילנות, וכן עוד מצוות שקשור לראיה, כגון ברכת הלבנה, ברכת מאורי האש?

ת.

ב' שאלות אלו מענין אחד הם, ודנו בזה כבר וכן הגרח"ק שליט"א, ועיין שקל הקודש (ציון ההלכה הל' קידוש החודש פ"ב ס"ק לח) מה שהביא בשם הריטב"א, וכמדומה שבפועל לא חוששים העולם לחשש הנ"ל, וכן יצא מדברי הגר"ח [בע"פ] לענין קידוש לבנה למעשה, וממילא לוותר על ראיה ראשונה בשביל זה קשה לומר, וכן לטרוח לעשות בשביל זה הסרת משקפיים לכאורה הוא בגדר השתדלות מרובה.

והנני להביא לו מה שמצאתי בספר ליקוטים [ולא בדקתי מקורותיו בפנים] לענין קידוש לבנה שכתב וז"ל, כתב בשו"ת הלק"ט חלק א' (סימן צט), שראיה דרך זכוכית ראיה מעלייתא היא, וכן כתב המהר"ם בן חביב בשו"ת קול גדול (סימן נ'), ובשו"ת שבות יעקב שם, ובברכי יוסף (סימן רכד), ובשערי תשובה (סימן תכו אות א'), ובבן איש חי (פרשת ויקרא אות כג), ועוד אחרונים.

וכמבואר ד"ז בשו"ת יחוה דעת חלק ד' הנ"ל.

ואם יכול לברך ברכת הלבנה בעד חלון של זכוכית, בשו"ת שבות יעקב חלק א' (סימן קכו) כתב להתיר בזה, וכן כתב בשו"ת קול אליהו חלק ב' (סימן יז), ובספרו כסא אליהו (סימן תכו).

וכן כתב בברכי יוסף (סימן רכד אות א', וסימן תכו אות ד'), ובספרו מחזיק ברכה (אות קפה), שאם יש לו מיחוש יכול לברך דרך החלון.

ואם מצטער מהרוח, כגון שהוא קצת חולה וירא שלא יזיקנו, ושמא יעבור הזמן, יכול לברך כשרואה אותה מן החלון דרך זכוכית, ובלבד שיראנה מאירה ובהירה.

והו"ד בספר שמח נפש (דף קג), ובכף החיים (אות יט).

ע"כ.

יג, אם מהדר לא לומר שום ברכה לפני שטובל במקווה בבוקר, האם יטבול קודם, אע"פ שמפסיד לברך בראיה ראשונה?

ת.

אם מיירי בטבילה לקריו יש מקום לדון בזה, אבל אם הכונה לטבילה של תוספת קדושה בלבד לכאורה אין לזה מקור ברור מצד הדין לדחות כל דבר שיש בו הידור, ודבר זה לברך עכ"פ לכתחילה בפעם הראשונה נזכר להדיא בפוסקים, והרי לא נימא דכל מי שינהיג לעצמו הנהגה ידחה הדין מחמת הנהגתו.

בכבוד רב הצלחה רבה וכט"ס

ויזכה להגדיל תורה ולהאדירה

 

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen
NoseThe TorahSickJacobIsaacpriestsCircumcisionSorryMosesSefer Torahפסיק רישאAcceptanceKiddushcoffeeRabbiSabbathAnswer
!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9701!trpenAsked:!trpst/trp-gettext!trpen ט׳ באייר תשפ״ב

מוצ"ש פ' צו אור לי"ח אדר ב' ע"ו לכבוד גיסי החביב הבה"ח אברהם נ"י {בענין שאלתו אם מותר לעשות תזמורת בכלי נגינה בשמחת בר מצוה עם סיום מסכת בימי ספירת העומר. } תשובה הנה ל' המ"ב גבי ריקודין ומחולות הוא שאסור לעשות ריקודין ומחולות ...!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen

מוצ"ש פ' צו אור לי"ח אדר ב' ע"ו

לכבוד גיסי החביב הבה"ח אברהם נ"י

{בענין שאלתו אם מותר לעשות תזמורת בכלי נגינה בשמחת בר מצוה עם סיום מסכת בימי ספירת העומר.

}

Answer

הנה ל' המ"ב גבי ריקודין ומחולות הוא שאסור לעשות ריקודין ומחולות של רשות, ומשמע דשל מצוה שרי, ואע"ג דכלי זמר בסעודת תנאין אסר בערוה"ש סי' תצ"ג ס"ג כדין ריקודין ומחולות כמ"ש המ"א סק"א, מ"מ הגרי"ש (באשרי האיש מועדים עמ' תל"ג) התיר בסיום מסכת, ואע"פ שאין רגיל לעשות כן בשאר סיומים אפ"ה שרי, לפי שאין גבול לשמחת התורה, [ויעויין מה שהובא משמו במ"ב מהדורת דרשו סי' תצ"ג גבי ריקודים ומחולות בהכנסת ספר תורה שיעשה כן רק בשעת הצורך].

אכן הגר"ח קניבסקי בתשובתו לידידי הרב יוסף שלמה אפשטין (בקונטרס ישא ברכה) כתב שאין ראוי, ודקדק לומר שאין ראוי ולא שיש בזה איסור מצד הדין, אכן כאן בענינינו שיש גם שמחת בר מצוה יתכן דלא מיירי בזה הגרח"ק, כיון שבשמחת בר מצוה נהוג לעשות בלא"ה.

והרי אפילו על שמחת בר מצוה בלא סיום כתב הרש"ל ביש"ש ב"ק פ"ז סי' ל"ז הובא במ"א סי' רכ"ה סק"ב דאין לך סעודת מצוה גדול מזה שנותנין שבח והודאה וכו' והביא לזה הרבה סמוכין.

(ובעצם סעודת תנאים שהחשיבו הנו"כ כאן לזה כסעודה שאינה סעודת מצוה, אע"ג דבעלמא פעמים החשיבו סעודה זו לסעמ"צ, (עיין בחק יעקב סי' תמ"ד ס"י), מ"מ נראה דקילא מבר מצוה ועכ"פ מסעודת מסכת).

אבל ראיתי חכ"א (פעמי יעקב י"א תשנ"ה עמ' נ"ה) שהעלה לאסור בזה, דדוקא סעודת מצוה כנישואין דעת הפוסקים להתיר, ולא כל סעודה שיש בה מצוה כסעודת בר מצוה.

אבל בקובץ מבית לוי (ניסן תשנ"ח פסקי הלכות עמ' פ"ז סק"ג) ראיתי שכתב, ויש להמנע מנגינה בכלי שיר גם בסעודת מצוה, כגון הכנסת ס"ת, סיום הש"ס וכדומה עכ"ל.

ובשו"ת מנחת יצחק ח"א סימן קיא כתב וז"ל, נשאלתי, אם מותר לעשות בימי הספירה סעודת מרעים עם כלי זמר, בלא ריקודים ומחולות, לטובת מגבית לדבר מצוה.

תשובה הנה זה אין ספק דהמנהג שלא להתענג מכלי זמר בימי הספירה, וגדול כח המנהג, עד די"ל דנוגע באיסור דאורייתא דהוי כמו נדר, וכו', וע"כ אף אם יהיה מנהג זה של איסור כלי זמר בימי הספירה, רק תוספת חומרא, על המבואר בש"ע ונו"כ (בסי' תצ"ג), די לנו, שלא להתירם מטעם הנ"ל.

אמנם באמת, כבר הובא מנהג זה, בכתבי הדע"ק (הביאו בהגהות מהרש"ם הנדפס בס' אורחת חיים סי' תצ"ג) לענין נשואין בל"ג בעומר, דכ' דיש להקדים א"ע, ולעשות גם הסעודה ביום ל"ג, ושלא לעשות ריקודים וכלי זמר בליל ל"ד עיין שם, הרי אף בנשואין, והתחיל בהיתר בל"ג בעומר, דעתו להחמיר, וכ"ש בשל רשות.

ולדעתי הוי איסור כלי זמר, בכלל מה דאיתא במג"א (סי' תצ"ג סק"א), דכתב דאסור לעשות ריקודין ומחולות, בימי הספירה, ואף דלא הזכיר כלי זמר, מ"מ כלי זמר הוי כל שכן, דהוי שמחה יתירה, מריקודין ומחולות, עכ"ל המנח"י.

וע"ש באריכות ולא העתקתי כל לשונו, ומ"מ מבואר בדבריו שהחמיר בזה טובא עי"ש.

ולעצם השאלה אם בשמחת בר מצוה בלבד מותר לנגן בכלי שיר, ראיתי עוד באול"צ ח"ג פי"ז סק"א, שאלה.

האם מותר לנגן בכלי שיר בברית מילה או בבר מצוה בימי העומר.

תשובה.

מותר לנגן בכלי שיר בברית מילה או בבר מצוה בימי העומר ע"כ.

היוצא מכ"ז דהרוצה להקל בדבר בודאי יש על מי לסמוך, ובפרט דבמנהג איירינן, ולא באיסור דאורייתא או באיסור דרבנן, ויש כאן ב' טעמים לצרף להיתר, א' משום הסיום וא' משום שמחת בר המצוה, [ויתכן לצרף ג"כ שהאיסור לנגן בכלי זמר לא נזכר להדיא בדברי הפוסקים על ספה"ע, אם כי יתכן שזה אינו ראיה, עיין בדברי המנ"י הנ"ל], אכן המחמיר ודאי תבוא עליו ברכה.

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen
AbrahamNoseDurbananThe TorahJacobIsaacCircumcisionSefer TorahAnswer
!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9701!trpenAsked:!trpst/trp-gettext!trpen ט׳ באייר תשפ״ב

{לילה טוב לכת"ר המזכה את הרבים שליט"א, ובהודאה על תשובותיו עד כה. בענין שזה מכבר נפלאתי עליו, דהרי בשו"ע בהל' קריאת התורה לא נקט כלל בענין מכירת הכיבודים (עליות וכד'), בממון, ורק גבי הגולל כתב בסי" קמ"ז סעיף א' שהגדול ...!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen

{לילה טוב לכת"ר המזכה את הרבים שליט"א, ובהודאה על תשובותיו עד כה.

בענין שזה מכבר נפלאתי עליו, דהרי בשו"ע בהל' קריאת התורה לא נקט כלל בענין מכירת הכיבודים (עליות וכד'), בממון, ורק גבי הגולל כתב בסי" קמ"ז סעיף א' שהגדול שבאותם שקראו בתורה גוללו, ורגילים לקנותו בדמים יקרים לחבב המצוה.

(ומנהגנו שהגולל שנקט בשו"ע הוא המגביה וכמ"ש שם במשנ"ב).

ולפ"ז יל"ע.

פוק חזי, דבזמן מכירת הכיבודים, ישראל קדושים הם ומחבבים המצוות וקונים בכסף מלא העליות, ואילו מצות ההגבהה גם כשהיא כבר נמכרת, היא במחיר פחות הרבה מזו של העליה, ולא ראינו שכ"כ מבקשים לקנותה בדמים יקרים כהעליות, ומדוע.

ועוד בענין זה, במידה ויש באפשרותי לקנות או עליה או הגבהה, לכאורה נראה דהגבהה קודמת, האם נכון הוא הדבר?
ישר כח גדול על לשעבר, ההווה ובעז"ה גם על שלעתיד.

(מהרב דוד ורטהיימר, ברכפלד - מודיעין עילית)}

Answer

‏יום חמישי כ"ב תמוז תשע"ו

לכבוד הרב דוד ורטהיימר שליט"א

שלום רב

עצם מה שהעלה לטעון כנגד הרגילות שאין מוכרים ההגבהה לכאורה צדקו דבריו, ויעויין בספר הלכות הגר"א ומנהגיו להגר"מ שטרנבוך סי' קכ"ט שהגר"א נהג להגביה הס"ת כמבואר במעשה רב אות קל"ה, ובימי אבלו גלל הס"ת (תוס' מע"ר אות ל"ו), ועיין שם שהרחיב בזה, ובשו"ת דברי חכמים עמ' נ' מובא שבעל הברכת שמואל היה נוהג להגביה הס"ת, וכן הובא על הג"ר ישראל גוסטמאן ר"מ נצח ישראל שנהג כהברכת שמואל.

ויש להעיר עוד דאמנם לדעת המ"ב עיקר הגולל בזמנינו הוא המגביה, ולדעת החזו"א גם הגולל ממש הוא בכלל הגולל שנוטל שכר כנגד כולן (שו"ת אמרי יושר נזיקין בסופו בהנהגות החזו"א עמ' י"א אות ע"ג, ארחות רבינוו ח"ג עמ' רט"ז מהגרח"ק), א"כ יש להדר אחר מצוה זו, ויש איזה גבאים שבכל עת גלילה מבקשין הקטן ביותר שבביהכנ"ס על מנת ליתן לו הגלילה, ויעוי' במ"ב סימן קמז ס"ק ז וז"ל, גוללו זהו מעיקר הדין ועכשיו נהגו שלא לדקדק בזה ומכבדים אף לאנשים בינונים משום דרכי שלום.

ואם יש שני יא"צ ביום אחד ואחד עלה לתורה יש לכבד השני בהגבהה.

ומצות גלילה אף כי רבה היא נהגו לכבד אף לקטנים שיש בהם דעת להבחין ענין דבר שבקדושה בכדי לחנכם במצות.

[שערי אפרים] עכ"ל המשנ"ב.

ועל עצם ענין מכירת הכיבודים אמנם לא נזכר בשו"ע כאן, אבל נזכר בשאר פוסקים, ובפרט גבי ימים נוראים.

אכן בעיקר ההערה הנ"ל לגבי הגלילה יש לדעת ולברר האם בזמנינו המגביה עושה מן הגלילה ג"כ, דהרי נזכר בפוסקים שכהיום המגביה עושה עיקר הגלילה, ולכך מש"כ בגמ' שהגולל נוטל שכר כולם היינו המגביה, ואי נימא שבזמנינו ממש כבר אי"ז כך א"כ אין בזה מעלת המגביה הנזכר בפוסקים, ובפרט בקהילות שעושין ההגבהה קודם קריאה"ת [ויל"ע שהשו"ע ג"כ כתב שזהו קודם קריה"ת], וכמו"כ בקהילות שאין ההגבהה כלל ע"י המגביה, אלא הס"ת כמונח בקופסא.

וכתב בערוך השולחן אורח חיים סימן קמז ס"ט וז"ל, אבל מדברי הרמב"ם בפי"ב מתפלה דין י"ח למדתי פי' אחר בזה וז"ל הרמב"ם וכל מי שהוא גדול בחכמה קודם לקרות והאחרון שגולל ס"ת נוטל שכר כנגד הכל לפיכך עולה ומשלים אפילו גדול שבציבור עכ"ל ולפ"ז האחרון הוא הגולל וזה שאמרה הגמ' הגדול גולל ונוטל שכר כנגד כולם ה"פ הגדול יכול לעלות אחרון ולגלול ואף על גב שבזיון הוא להיות אחרון שבקרואים ונוטל שכר כנגד כולם משום דזוכה בשני מצות במצות קריאה ומצות גלילה ותמיהני על הטור וש"ע שלא הביאו דבריו כלל ודע שאני מתפלא על מנהג שלנו שמכבדים איש נכבד להגבהת התורה והגולל הוא אדם קטן והרי מגמ' מבואר דעיקר שכר הוא הגלילה ולכן באמת במדינתינו בבתי מדרשות של חסידים מגביהים התורה וחוזרים ומניחים אותם על הבימה וגוללים בעצמן וחוזרים ונוטלים אותה וישב על ספסל ואיש פשוט כורך המפה ומלביש המעיל וברור הוא שמטעם זה עושים כן ומנהג האשכנזים תמוה ואפשר לומר דהגבהה שמראה הס"ת לעם וכולם עומדים מפני כבוד התורה זהו יותר גדול מהגלילה אבל בזמן הש"ס לא היה הגבהה אחר הקריאה אלא קודם הקריאה וכן מנהג ספרד גם היום וכבר כתבנו זה בסי' קל"ד ע"ש ולכן אצלם הגלילה הוא העיקר ולא כן אצלינו עכ"ל.

וליישב מנהגינו ראיתי מי שכתב באריכות ע"פ מה שנמצא בכמה ראשונים [ר"ח מגילה ל"ב א', רב עמרם גאון בסידורו עמ' קע"ח (מדו' גולשמיט), ועי' רמב"ם פי"ב מהל' תפילה הי"ח] שהכונה למי שגמר מלקרוא בתורה שהוא נקרא הגולל, ולכך החשוב שבקהל גומר לקרוא בתורה [ראה קובץ המעין לט, תשנ"ט, א, 30 21; ב, 68 65, שהאריך שם בכל ענין זה].

וכתב בספר אור זרוע הגדול [חלק ב הלכות שבת סימן מב] וז"ל, ובצרפת נוהגים [לקרות] הרב שבעיר שביעי ואומרי' טעם לדבר משום מעלין בקודש ולא מורידין ואיני רואה מנהגם שאין משמע כן בהלכה כדפרי'.

ויש ליתן טעם למנהגם מפני שנוהגים שהשביעי גולל ס"ת לכך קורים את הרב בשביעי כדי שתהא נגללת בגדול שבהם כדאמרי' בסוף מסכת מגילה א"ר שפטי' עשרה שקראו בתורה גדול שבכולן גולל ס"ת כו' וכ"כ ה"ר משה מיימון זצ"ל וכל מי שגדול מחבירו בחכמה קודם לקרות והאחרון שגולל ס"ת נוטל שכר כנגד הכל.

לפיכך עולה ומשלים אפי' גדול שבצבור עכ"ל.

[המנהג לתת לגדול עליה אחרונה הובאה בהרבה אחרונים, לבוש סי' קל"ה ס"י, מג"א סי' קל"ו, מ"ב שם סק"ה].

וכעי"ז ראיתי שכתב הגר"מ שטרנבוך שם, ונראה שמעיקר הדין בש"ע, הגדול שבקוראים הוא המגביה וגולל, וחידוש קמ"ל בזה שאחרון הוא עלייה הכי חשובה כיון שהוא המגביה וכן מפורש ברמב"ם פרק י"ב דתפלה הי"ח, "והאחרון שגולל ספר תורה נוטל שכר כנגד כולם, לפיכך עולה ומשלים אפילו גדול שבציבור" ע"ש, והיינו כלפי מה שאמר לעיל רכל הגדול מחבירו בחכמה קודם לקרות, מסיים שהאחרון עדיף מכולם מפני שמגביה, וא"כ לפ"ז המעלה היא בעולה וגולל לאחריה דוקא, וא"כ כוונת הגמרא שהאחרון עלייה חשובה ביותר שהוא גומר, והיינו כשמברך ואחר כך גולל, אבל להגביה לבד לא מעולה כברכה.

ויעוי' בס' המנהיג לראב"ן [ח"ב יום שמיני וענין שמח"ת סי' נה-נו עמ' תט"ו] שהקשה ע"ד הס' רע"ג הנ"ל, וס"ל דלא יתכן לומר שהגולל הכונה למי שמסיים לקרוא בתורה אלא ודאי למי שגולל כפשוטו.

וכן בביאור הגר"א סי' קמ"ז הביא ממגילה ל"ב א' ברש"י ור"ן ובעל העיטור בפירוש הראשון, שהגדול שבביהכ"נ גולל אף שלא קרא, וזהו גם דעתו לעיקר, ועיין עוד להגרמ"ש שם שהאריך בזה.

וכתב בשו"ת משנה הלכות חלק יא סימן ק"כ וז"ל, ועל דבר שאלתו במה שנהגו בכמה בתי כנסיות לכבד קטן בקשירת ס"ת שקוראים גלילה אי נכון לעשות כן.

יפה העיר וגם אני הרהרתי בזה כי כיון שזה דרך כיבוד אין מן הכבוד להציבור שהקטן יקבל.

ובש"ע או"ח סי' קמ"ז גדול שבאותם שקראו בתורה גוללו ורגילים לקנותו בדמים יקרים לחבב המצוה.

ושוב ראיתי בס"ח סי' תשנ"ז כתב אבל מצות אינן ירושה אלא הזקן הצדיק בעיר הוא יקשור ספר תורה ולא אחר שנאמר (ירמי' ב ח) ותופשי התורה לא ידעוני ומשמע לכאורה בין הגבהות ובין גלילות יהי' דוקא ע"י גדולי ישראל, ולפלא על מנהג העולם לכבד קטני קטנים בגלילה.

ולכן לכתחילה אין לכבד, אבל למחות בתוקף לפענ"ד נמי אינו כדאי והנח להם לישראל במה שנהגו בכמה מקומות כיון שאינו מנהג דדוקא זקן וצדיק העיר מניחין אותו על המנהג.

וכעת חשבתי שאולי הכוונה על ההגבהה ולא על הגלילה ובאמת מה"ט ראיתי אצל רבותי שהיו מהדרין להיותן הגבה שבת במנחה וצ"ע.

וראיתי לגדולי המורים לענין לכבד גלילה לקטן עיין במ"ב סי' קמ"ז שנהגו לכבד אף לקטנים שיש בהם דעת להבחין ענין דבר שבקדושה בכדי לחנכם במצות כ"כ בשערי אפרים, עכ"ל המשנה הלכות.

ואחר העיון בכ"ז עוד רגע אדבר דבביאור הלכה ר"ס קל"ו ד"ה בשבת, נראה קצת מדבריו שהגבהה חשיבא כיבוד פחות מעליה לתורה, ויתכן ג"כ לתרץ עפ"ד הראשונים הנ"ל שעיקר חשיבות הגלילה היינו מי שקרא בתורה.

ולסיכום כל הדברים; יש מקום ליישב המנהג דחיישינן להדעות שהעיקר הוא להקורא האחרון שהוא הנקרא גולל, או באופן קצת שונה שעכ"פ מצות הגלילה עיקר חשיבותה היינו למי שקרא בתורה, ומ"מ דעת הגר"א כדעת כמה ראשונים שמי שגלל גם אם לא קרא בתורה נוטל שכר כולן, ולכן יש מעלה לתת לגדול, ויש ג"כ מעלה להדר אחר ההגבהה להמ"ב, ולהחזו"א גם הגלילה, [ויתכן שיראה המגביה לסייע לגולל קצת], ומ"מ נהגו ליתן גם לקטן לחנכו במצות וכמש"כ המ"ב.

וישמח לב מבקשי ה'

תגובה מהשואל הנ"ל

 {יישר כח גדול מאוד על תשובתו המפורטת
.

.

.

יש לדעת דהרי מדברי המשנ"ב לא משמע דזה הנקרא 'גולל', אלא המגביה ממש.

ועוד, בהמשך השאלה נסתפקתי הלכה למעשה באם יש באפשרותי לקנות עליה או גלילה [הגבהה] מה עדיף, ולא זכיתי לתשובתו, ואשמח מאוד למען יאיר עיני.

בברכת שבתא טבא.

}

Answer

בס"ד

‏כ"ג תמוז תשע"ו

לכבוד מע"כ שליט"א

שלום רב

הנה דברי המ"ב מוקשים ויש לתרצם, דהנה באמת המ"ב תפס כסתם הלכה כפי שכתבתם שהמגביה הוא הגולל, ומאידך נראה בביה"ל שנקט שהעולה הוא חשוב מן המגביה, ולכך כתבתי שהמ"ב חשש לדעות הללו, והנה הדעות הללו הן נחלקות לב' ראשים, הא' שהקורא בעצמו נקרא גולל ע"ש מה שמשלים הקריאה, והב' שרק אם הקורא הוא המגביה חשיב כגולל, ואמנם המ"ב בסי' קמ"ז, לא סתם לא כמר ולא כמר, אלא רק שהמגביה הוא הגולל כנ"ל, אך בבה"ל כשהזכיר המנהג הביא שהמנהג להחשיב פחות הגבהה מעליה, ומסתמא שלא נעלם ממנו דעות הראשונים בזה, וא"כ כנראה שעליהם סמך בהביאו מנהג זה.

[משא"כ בסי' קמ"ז שלא היה בזה נפק"מ למעשה לא היה לו להמנע מלציין מאי דס"ל לעיקר הדין].

והטעם הוא, דמכיון שאמנם המצוה גדולה יותר, אך יש ספק בכלל אם ע"ז הכונה במצוה, או שלא היה המכוון לזה כלל, ולכן עליה לתורה שהיא מצוה ודאית [לא הכשר מצוה] בלא ספק, עדיפא ממצות הגבהה דלא ברירא לכל דעות הראשונים מהו גדר המצוה בזה בהגבהה שבזמנינו.

ולכך נראה לכאורה דגם למעשה עדיף לקנות עליה מלקנות הגבהה, מטעם שיש חשיבות לעליה כנ"ל.

עוד יתכן לתרץ גם את המנהג הפשוט [שמחשיבין עליה יותר מהגבהה] וגם את דברי הבה"ל הנ"ל, דאע"ג שמצד השכר חשוב ההגבהה, אבל יתכן שמצד גדרי הדין יש חשיבות יותר לעליה, ומה שהשו"ע הזכיר רק גבי ההגבהה לקנותה בדמים יקרים, היינו רבותא, ואצ"ל עליה לתורה שהוא מצוה [וכמו שבאמת הפוסקים כתבו לקנות בדמים יקרים גם על עליה], ומש"כ שהגדול גולל היינו לבד מן העליה שהוא מקבל כמבואר כבר בגמ' גיטין ס' א', ועי' מגילה כ"ב א', ובכל הפוסקים שהביאו דין זה, אבל העיקר נראה כתירוץ הראשון.

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen

אורח חייםNoseelevationהלכות שבתThe Torahan oldירושהMosesMishnadamagesSefer TorahLittleReading the TorahSabbathprayerAnswer
!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9701!trpenAsked:!trpst/trp-gettext!trpen ט׳ באייר תשפ״ב

שאלה {שלו' רב, אשמח לדעת אם ידוע לכם מקור בענין אמירת "בריך שמיה" בעמידה, לא מצד העמידה כאשר ההיכל פתוח, אלא מצד מעלת בריך שמיה גופא. בתודה מראש, אלישע חן} ‏תשובה יום חמישי כ' ניסן ערב שש"פ תשע"ו לכבוד הרב אלישע חן נ"י הנה בעיקר ...!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen

שאלה

{שלו' רב,
אשמח לדעת אם ידוע לכם מקור בענין אמירת "בריך שמיה" בעמידה, לא מצד העמידה כאשר ההיכל פתוח, אלא מצד מעלת בריך שמיה גופא.

בתודה מראש,
אלישע חן}

‏תשובה

יום חמישי כ' ניסן ערב שש"פ תשע"ו

לכבוד הרב אלישע חן נ"י

הנה בעיקר בענין בריך שמיה אם שייך לומר קודם שמוציאין אותו, (היינו בשעה שהארון פתוח והוא עדיין מונח בארון שאז אין חיוב מעיקר הדין לעמוד), יעויין במ"ב סי' קל"ד סקי"ב שכתב, ומנהג העולם לומר בריך שמיה בשעת הוצאת הס"ת ע"כ.

וז"ל האג"מ או"ח ח"ד סי' ע' סק"ט, אם י"ל בריך שמיה דוקא לאחר הוצאת הספר בענין זמן דאמירת בריך שמיה לפי לשון הזוהר אר"ש כד מפקין ס"ת בצבורא משמע קצת דהוא לאחר שהוציאו הס"ת, אבל לא היה זה ראיה גדולה דשייך למינקט לשון כד מפקין על שעת ההוצאה אף שהוא גם קודם ובש"ע הא לא הובא שנדע זה, אבל בשערי אפרים הלכות קה"ת שער י' סעי' א' איתא בעת שפותחין הארון להוציא הס"ת אומרים הקהל ויהי בנסוע ובשעת הוצאת הס"ת מתחילין הקהל לומר בריך שמיה הרי מפורש שאומרין אותו בשעת הוצאת הס"ת מהארון ממש, ומכיון שלא מצינו מי שחולק ע"ז צריך לעשות כן, אבל כמדומני שאין מדקדקין בדבר וכיון שלא מצינו זה כלל בדברי רבותינו הראשונים לא שייך למחות איך שעושין אבל כשאחד שואל צריך לומר לו שיאמר אחר שהוציאו מן הארון שלכן מה שיש שהנהיגו לומר דוקא קודם הוצאת הס"ת הוא שלא כהראוי להנהיג עכ"ל.

אמנם הכה"ח בסי' כ"ח חולק על המ"ב וס"ל דגם כשהספר בארון אפ"ל בריך שמיה, אך כנראה שכך דעת המ"ב, וכ"כ גם המטה אפרים, [ובקובץ זכור לאברהם חולון ובעוד קבצים תורניים הובאה אריכות דברים בנושא].

אכן עדיין אפשר להסתפק בענין זה אחר שכבר הוציאו את הס"ת מן הארון וכבר הושיבו אותו ע"ג הבימה, ועדיין לא פתחו אותו לקרות בו, דבכה"ג עדיין אפשר לומר בריך שמיה, כמ"ש המ"ב שם בשם האחרונים בזה"ל, ואם לא אמרו בשעת הוצאה יוכל לאמרו עד שעה שפותחין לקרותו ע"כ.

ובאמת בסידור כנסת הגדולה חלק א' עמ' ר"ט כתב שנהגו לומר בריך שמיה אחר כך בשעה שמניחין הס"ת על הבימה עם פתיחתו, וכתב כשכל הציבור עומדים החזן אומר לבדו בקול רם הרחמן וכו' אמר רבי שמעון וכו', החזן והקהל אומרים יחד בקול רם בריך שמיה וכו' עכ"ל.

ומבואר להדיא דאע"פ שנהגו לומר בריך שמיה רק אח"כ בשעה שכבר הס"ת מונח על הבימה ועם פתיחת הס"ת וגלילתו אומרים הבריך שמיה בעמידה.

והנה על ברכת השבח דנו הפוסקים אם יש צורך לע"אבל בדבר שאינו ברכה לא ראיתי לע"ע מי שמצריך לע"אלא רק על דברים שבקדושה, כמו קדושה וברכו ואיש"ר שהביא הרמ"א בסי' נ"ו ס"א ויש לעמוד כשעונין קדיש וכל דבר שבקדושה, [והאחרונים דנו על ברכת הזימון], אבל כל הדברים הנ"ל הם דברים של חובה, אבל בריך שמיה שמצד הדין אינו חובה צ"ע אם שייך לקרות לזה דברים שבקדושה לגבי זה, וכמו שאינו נחשב דברים שבקדושה ע"מ להפסיק לאמירתו באמצע פסוד"ז וכן אי"ז דבר שבקדושה לענין שלא לאמרו בפחות מעשרה, דפשוט שגם אם סיימו כל הקהל לומר בריך שמיה ואפילו לא אמרוהו כלל מותר לאמרו [כשאין חשש לא תתגודדו].

ואמנם בפוסקים דנו בענין מנהג ההשתחואה בשעת אמירת בריך שמיה כשאומרים דסגידנא קמיה (ועיין כה"ח סי' קי"ג סקי"ב מה שפקפק ע"ז ואכמ"ל), ואם כן בודאי שנהגו לע"אך אי"ז ראיה דבודאי שעיקר אמירתו שהיא בשעת הוצאת ס"ת צריך לע"אז, וכל הנידון כאן הוא כשאומר אחר שכבר הושיבוהו ע"ג הבימה וכנ"ל.

בענין זה יתכן לדייק לומר בעמידה כמנהג הסידור הנ"ל שהבאנו לעיל, דהנה כתיב בספר עזרא (נחמיה ח' ה') וַיִּפְתַּח עֶזְרָא הַסֵּפֶר לְעֵינֵי כָל הָעָם כִּי מֵעַל כָּל הָעָם הָיָה וּכְפִתְחוֹ עָמְדוּ כָל הָעָם, וע"ז קאי דברי הזוהר בפ' ויקהל דף ר"ו ע"א, כד סליק ס"ת לתמן כדין בעאן כל עמא לסדרא גרמייהו לתתא באימתא בדחילו ברתת בזיע ולכוונא לבייהו כמה דהשתא קיימין על טורא דסיני לקבלא אורייתא ויהון צייתין וירכון אודנייהו, ולית רשו לעמא למפתח פומיהון אפילו במילי דאורייתא וכל שכן במלה אחרא אלא כלהו באימתא כמאן דלית ליה פומא והא אוקמוה, דכתיב (נחמיה ח) וכפתחו עמדו כל העם (שם) ואזני כל העם אל ספר התורה, אר"ש כד מפקין ס"ת בצבורא למקרא ביה מתפתחן תרעי שמייא דרחמין ומעוררין את האהבה לעילא ואבעי ליה לבר נש למימר הכי, בריך שמיה דמארי עלמא עכ"ל הזוהר, ואפשר דע"ז קאי ג"כ דברי רשב"י עה"פ וכפתחו עמדו כל העם, ומובן ג"כ למה אלו שנהגו בשעת פתיחת הספר נהגו להדיא דוקא לעמוד, דהרי בפסוק בעזרא שם מדבר על שעת פתיחת הס"ת, ואפשר ג"כ דכל מקורם לומר הבריך שמיה בשעת פתיחת הס"ת ולא בשעת פתיחת הארון [כפשטות הזוהר], הוא ממה שהביא הזוהר פסוק זה [ומיהו י"ל דקאי אדלעיל].

לסיכום עיקר זמן אמירת בריך שמיה הוא כאשר בין כך צריך לע"אך כאשר לא הספיק לאמרו עד שהושיבו את הס"ת על הבימה, אמנם ודאי שאין חובה לאמרו בעמידה אך יש בזה מנהג, ואולי יש לדייק כך בזוהר.

 

תגובת השואל ותשובה ע"ז

 {שלו' רב,
ראשית ישר כח, אך אבהיר את הדברים.

הכתוב בסידור כנסת הגדולה הוא כיון שלפי מנהגם אמירת בריך שמיה היא קודם הגבהת ספר תורה, וממילא נותרים הציבור עומדים עד לאחר ההגבהה, ואם כן אין ראיה לעצם העמידה.

ונדון זה שייך לפי מנהג רוב ככל קהילות תימן, שאומרים בריך שמיה אחר ההגבהה, וכבר יכולים לשבת מדינא.

אולם מהרי"ץ בעץ חיים דף ס"ג ע"ב כתב שאומרים אותה בעמידה, ולא פירש הטעם לכך, אלא סמיך ליה את גודל מעלתה וכו'.

וכפי הנראה מחמת כן כתב לעמוד, הגם כי ברוב המקומות כבר נהגו לשבת.

ובספר ישראל במעמדם פרק כ"ד סעיף א' עמד בענין העמידה בשעת פתיחת ההיכל בכלל, וכתב דיש ענין נוסף לעמוד בשביל מעלת וקדושת תפילת בריך שמיה שאומרים אז, ע"כ.

ומקורו ציין בהערה ח', על פי דברי מהרי"ץ בעץ חיים.

ואם כי נהיר דמסתברא דהוא טעמיה דמהרי"ץ, מכל מקום הנה לא כתב כן בפירוש, ואין ללמוד מדבריו לענין פתיחת ההיכל, כיון שלמנהגנו בריך שמיה נאמר אחרי ההגבהה ולא בשעת הפתיחה.

ואדרבא, מדברי הפוסקים שנקטו דמדינא אין צריכים לע"בשעת פתיחת ההיכל, כל זמן שלא הוציאו את הספר, משמע דאין חיוב לעמוד מפאת אמירת בריך שמיה לבדה, עיין שער הציון סימן קמ"ו ס"ק י"ח ושו"ת אגרות משה או"ח חלק ה' סימן ל"ח אות ד'.

והיינו לפי הדעות שאומרים בריך שמיה בעוד הספר מונח בהיכל, ולא לאלו הנוהגים לומר אחר הוצאתו דוקא.

}

Answer

‏יום חמישי כ' ניסן תשע"ו

A.

לא הבנתי מהו החילוק בין אם המנהג להמשיך לעמוד לבין אם צריך מלכתחילה לע"אכן לגבי קדיש יש מן האחרונים שנקטו דמכיון שעומד לאיש"ר עומד גם להמשך הקדיש.

B.

לא הבנתי מה הביא מדברי השעה"צ והאג"מ, הרי השעה"צ והאג"מ סוברים שרק בהוצאת הס"ת אומר בריך שמיה, ואפילו אם לא היו סוברין כן הרי יש פעמים שפותחין הארון לא מחמת קריאה"ת ואז אין אומרין בריך שמיה, וז"ל השער הציון, ולפי זה הוא הדין בעת שפותחין הארון, כי הלא בכל זה במקומה מונחת.

והעולם נוהגין בכל זה לעשות הידור לתורה ולעמוד.

וז"ל האג"מ שם [עם תוספת ביאור קצת], וכל זה הוא מדינא שכשהספר במקומו בארון אין צריך לעמוד מפניו.

אבל נהגו לעמוד כשאה"ק פתוח מאיזה טעם, כגון כשפותחין הארון לאמירת שיר הכבוד בשבת.

ואף באלו בתי כנסיות שאומרים בכל יום, פותחין הארון ועומדין כל הקהל.

וכן כשפותחין הארון לאמירת אבינו מלכנו בעשי"ת ובתעניות, וכן לתפילות מיוחדות בר"ה ויו"כ, שפותחין הארון ועומדין.

ויש מקומות שפותחין הארון לכל תפילת נעילה, שג"כ נוהגין לעמוד כל זמן תפילת נעילה אף שהוא דבר קשה להרבה אינשי וכו' עכ"ל.

א"כ להדיא מיירי כשפותחין הארון לשאר דברים ולא לקריאת התורה, וגם בשאר האחרונים שדנו בזה איני יודע אם הכרח דמיירו בקריאה"ת.

ומיהו אם בכה"ח או באחרונים הנוקטים שאומרים בריך שמיה בשעת פתיחת הארון קודם הוצאתה יזכירו ענין של שא"צ לע"בשעת פתיחת הארון לקריאה"ת" יהא זה ראיה.

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen

NoseThe TorahMosesנחמיהSefer ToraheveningRabbiAnswer
!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9701!trpenAsked:!trpst/trp-gettext!trpen ט׳ באייר תשפ״ב

{יום ג' ה' כסלו תשע"ו כולל יששכר באהליך מודיעין עילית} שאלה בנוסח אהבה רבה אמרי' לשמור לעשות ולקיים, והקשה הג"ר משה מונק מהו כפל הלשון, דבשלמא לשמור הוא לאוין ולעשות הוא עשין, אבל מהו לקיים. תשובה הנה אמרי' בפ"ק דב"ב ט' ...!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen

{יום ג' ה' כסלו תשע"ו
כולל יששכר באהליך מודיעין עילית}

שאלה בנוסח אהבה רבה אמרי' לשמור לעשות ולקיים, והקשה הג"ר משה מונק מהו כפל הלשון, דבשלמא לשמור הוא לאוין ולעשות הוא עשין, אבל מהו לקיים.

Answer הנה אמרי' בפ"ק דב"ב ט' א', גדול המעשה יותר מן העושה.

וי"ל דלקיים היינו לקיים אחרים העושין, וכמו שמצינו מקיים כלאים בכרם בפ"ק דמו"ק ג' ב', אע"ג דהתם מיירי רק שמקיים ולא מבטל, אך מסברא נראה שאנו מבקשין יותר מזה, ומ"מ לשון לקיים שייך גם על המעשה אחרים.

[נ"ב היה קשה לי מדאמרי' גדול המעשה כעושה, ושאלתי למרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, והשיבני דהגדלות של המעשה הוא מצד מה שמתבייש, ר"ל שאין גדלותו מצד עצם מה שמעשה דע"ז אמרי' מעשה כעושה, אבל בצירוף מה שמתבייש נעשה יותר מן העושה].

ויתכן שזוהי כונת השל"ה שכתב [תורה שבכתב, הקדמה], הכלל העולה צריך לעסוק בתורה לשמה דהיינו כמו שהוזכר בברכת 'אהבה רבה' 'ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים', דהיינו שיעסוק בתורה על מנת כל מה שיהיה אפשר לו לקיים יקיים ומה שאי אפשר לו ואפשר לחבירו אז ילמוד אותו ויזרזנו ויעזרנו לקיים עכ"ל.

עוד יש לעורר ע"פ מ"ש הרמב"ן דברים כ"ז, כ"ו, וז"ל, אשר לא יקים את דברי התורה הזאת כאן כלל את כל התורה כולה וקבלוה עליהם באלה ובשבועה לשון רש"י, ולפי דעתי כי הקבלה הזאת שיודה במצות בלבו ויהיו בעיניו אמת, ויאמין שהעושה אותן יהיה לו שכר וטובה והעובר עליהן יענש ואם יכפור באחת מהן או תהיה בעיניו בטלה לעולם הנה הוא ארור, אבל אם עבר על אחת מהן כגון שאכל החזיר והשקץ לתאותו או שלא עשה סוכה ולולב לעצלה איננו בחרם הזה כי לא אמר הכתוב אשר לא יעשה את דברי התורה הזאת אלא אמר אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות, כטעם קיימו וקבלו היהודים אסתר ט כז, והנה הוא חרם המורדים והכופרים, ובירושלמי בסוטה פ"ז ה"ד ראיתי, אשר לא יקים וכי יש תורה נופלת, רבי שמעון בן יקים אומר זה החזן, רבי שמעון בן חלפתא אומר זה בית דין של מטן, דמר רב יהודה ורב הונא בשם שמואל על הדבר הזה קרע יאשיהו ואמר עלי להקים, אמר רבי אסי בשם רבי תנחום בר חייא למד ולימד ושמר ועשה והיה ספק בידו להחזיק ולא החזיק הרי זה בכלל ארור [עכ"ל הירושלמי], ידרשו בהקמה הזאת בית המלך והנשיאות שבידם להקים את התורה ביד המבטלים אותה, ואפילו היה הוא צדיק גמור במעשיו והיה יכול להחזיק התורה ביד הרשעים המבטלים אותה הרי זו ארור, וזה קרוב לענין שפירשנו, ואמרו על דרך אגדה זה החזן שאינו מקים ספרי התורה להעמידן כתקנן שלא יפלו, ולי נראה על החזן שאינו מקים ספר תורה על הצבור להראות פני כתיבתו לכל כמו שמפורש במסכת סופרים יד יד שמגביהין אותו ומראה פני כתיבתו לעם העומדים לימינו ולשמאלו ומחזירו לפניו ולאחריו שמצוה לכל אנשים והנשים לראות הכתוב ולכרוע ולומר וזאת התורה אשר שם משה וגו' לעיל ד מד, וכן נוהגין, ע"כ לשון הרמב"ן.

והנה ע"פ מ"ש בשם הירושלמי תו חזינן שלשון לקיים התורה היינו לעשות את האחרים.

ומאידך גם את פי' הרמב"ן גופיה שייך לפרש גם כאן.

[וצל"ע בשאר המפרשים שם עוד, ולכאורה הרבה ממה שפי' שם המפרשים יוכל להתפרש גם כאן בענינינו].

ועיין בשו"ת משיב דבר להנצי"ב מוולוז'ין זצ"ל ח"ב סימן קד, שכתב על פי הגמ' בשבת י' א' לפרש נוסח זה, ד"לשמור" היינו משנה השנוי מכבר וכדאיתא בקידושין ל"ז אשר תשמרון זו משנה ובתו"כ אי' הכי הרבה פעמים, "ולעשות" היינו חידושי תורה כלשון גמ' הנ"ל תורתו מתי נעשית, ובשאלתות דר' אחאי סי' נ"א הביא הנוסח מתי למדה ומתי לימדה הרי שהלימוד דנקרא תורתו דהיינו חידושי תורה בפ"ע ואח"כ לאחרים מיקרי עשיה עכ"ד, ולפ"ד לקיים היינו מצוות, ואדרבה לשמור ולעשות היינו ללמוד את התורה.

ויעויין בפי' הרוקח על התפילה [יז - עמ' פ"ב] מ"ש דיש ח' לשונות כאן, וז"ל, למה ח', לפי שהתורה ניתנה בח' דברים ד' בכלל וד' בפרט, לכך אנו אומרים בברכת התורה ח' דברים, ותן בלבנו להבין א; ולהשכיל ב; לשמוע ג; ללמוד ד; וללמד ה; לשמור ו; ולעשות ז; ולקיים ח, וכן ח' עדותיך בתמניא אפי וסימנך בד"ה מנצפ"ך סימן אחר פר"ץ בן דמה וכן ח' העדות מלאים בחמשה חומשי תורה ע"כ.

הרי שיש ענין דוקא בח' דברים, וע"ש עוד באורך, וע"ש עוד סי' מ' עמ' רס"ח.

ושם סי' מ"א ביאר עוד לשונות הללו ורק אזכיר מתוך דבריו שם מ"ש וז"ל, לשמור כל התורה, ולעשות אותה, ולקיים מצוותיה עכ"ל, ועדיין לא זכיתי להבין החילוק לפי דבריו, וה' יאיר עיני { וע"ע מה שכתב לבאר תיבות אלו בס' משנה שכיר (טייכטל), מועדים, שבת, הקיום האמתי וכו', ד"ה ביאור התפילה.

}.

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen
אגדהThe TorahHandMosesMishnasuccahSefer TorahRabbiSabbathAnswer