יאמר עם הציבור ושוב יאמר מתחילת הענין שאוחז בו ביוצר, ואם יצא שאמר ב' פעמים הקדושה, באופן כזה יאמר פעם השניה בלחש. מקורות: לענין האוחז באמצע ברכת יוצר, כ' המשנ"ב שיאמר רק קדוש וברוך שזהו עיקר קדושה ולא ימלוך וכ"ש שלא ...!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen

He will say it with the public and again he will say it from the beginning of the matter that the Creator holds him, and if it turns out that he said the two holy times, in this way he will say it the second time in a whisper.

Sources: Regarding the one who holds the middle of the blessing of a creator, 20 of the Mishnav that he should say only holy and blessed, which is the essence of holiness and not to rule, and 40 that he should not say sanctified and other things that are recited on Shabbat, and all this should not be said even between the chapters [Mishnav Su 17], and indeed there are those who disagree Let him say that he will also reign, but this is how the Mishnav ruled.

And it seems to be appropriate to divide whether one holds in the middle of the holiness of a creator or in the middle of another part in the blessing of a creator, since the latter and the Sages rule 3. To B. Kadusot.

This way he will say with them the verses of sanctity Dakdush and Baruch where the Sha'at offends him when he says the Sha'at is holy, and again he will say from the beginning of the matter that he stopped in the middle of it, and if right when he said holy the Sha'at hit him, he will point to the sanctity of the Sha'at and again he will say in a whisper again since it is permissible to say in a whisper 2 P. Kashmash Hatos in the name of the Jerusalemite and Kashmash Hagarshaza for the matter reached his ability on the night of Shabbat with the public, and there 3 and his ability is only the rule of the Sabbath that applies in the Yot Kashmash the first and the Ho' in the Shu'a, Kshsh here for the matter C. Holiness.

And what you wrote in your letter asking to add the opinions that the holiness of a creator is not said in the singular, and for that there is a place to mean that the holiness of now should be the holiness of the past, it does not seem to do so, Dahamara Dathi Lidi Kola is, Daldidan according to what has been decided according to the custom that says in the singular Kmash Rama And in the 19th century, Ak loses the sanctity of the creator and so on, and even if he makes a condition it will not be useful, since even for a first-time friend who says sanctity, he will refer to the sanctity of Hazashatz and so on, and in the same way, Sus will have to say Once again for the side that the sanctity of a creator is said in the singular, and we will say in tune as a law the sanctity of a creator in the singular.

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen

It is enough for one to say and the other to begin while his friend is speaking, is it not bad here from the evidence of the dalma demoail there while speaking, and it is true that if he says and can with the public and wants to gain the good of the public there is reason to say that in the beginning he should say the beginning while speaking...!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen

It is enough for one to say and the other to begin while his friend is speaking, is it not a grave here from the testimony of the dalma demoail there while speaking, and it is true that if he says and can with the public and wants to earn the public's honor there is reason to say that initially he should say the beginning while speaking of the beginning of the public as 2 And the rulings on the matter of Shemuna, and in hindsight it is useful as long as the public speaks, as the Chazu'a instructed regarding Shemuna and Ai' of the Shunav Kakah on the matter of sanctity, and even when they finished while speaking, it is possible that there is still the virtue of the public in it, as we found that the 124 is useful for testimony And to Amen's prayer and to the repetition and in many places as a mash in the gm.

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen

{יום א' ערב חנוכה ע"ו מודיעין עילית} כתב הב"י או"ח סי' תרפ"ג, כל שמונת ימי חנוכה גומרין את ההלל - וכתוב בשבלי הלקט סי' קע"ד, שהטעם משום דחלוק בנרותיו כל יום חלוק משלפניו הרי הוא כחג שחלוק בקרבנותיו, ועוד טעם ...!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen

{יום א' ערב חנוכה ע"ו
מודיעין עילית}

כתב הב"י או"ח סי' תרפ"ג, כל שמונת ימי חנוכה גומרין את ההלל - וכתוב בשבלי הלקט סי' קע"ד, שהטעם משום דחלוק בנרותיו כל יום חלוק משלפניו הרי הוא כחג שחלוק בקרבנותיו, ועוד טעם אחר, לפי שהנס נתחדש בכל יום, ועוד שהרי קוראים בנשיאים ובכל יום נשיא שלו חלוק משל חבירו, אם כן כל נשיא צריך לגמור ההלל על קרבנותיו ואין ראוי לחדש קריאה בלא קריאת ההלל ע"כ.

ותמה כת"ר מה ענין הלל דחנוכה שנקבעה חנוכה על נס המנורה, כמ"ש שבת כ"א ב' ורש"י שם, לענין קרבנות הנשיאים.

ועוד הרי חילוק הנרות הוא למהדרין מן המהדרין, ומה ענין הקרבנות שבכל יום יש דין אחר לקרבן.

Answer הגם שעיקר ההלל בחנוכה אינו על הנשיאים, אלא על הודיית נס פך השמן כדמשמע בגמ' שם, מ"מ השמחה היא גם בעבור הנשיאים, וכמו שכתב הרמ"א סי תר"ע, וי"א שיש קצת מצוה ברבוי הסעודות משום דבאותן הימים היה חנוכת המזבח ע"כ, וכתב המ"ב, ר"ל בכ"ה בכסליו כדאיתא במדרש דמלאכת המשכן נגמר בכ"ה בכסליו אלא שהמתין הקב"ה בהקמה עד ניסן שנולד בו יצחק ואמר הקב"ה עלי לשלם לכסליו ושילם לו חנוכת בית חשמונאי וגם שם בימי אנטיוכוס טמאו ההיכל ועשו חנוכת הבית בשמנה ימים אלו בבית עכ"ל.

ומקור דבריו הם מהא"ר, וז"ל { על לשון הלבוש שם.

}, דבאותן ימים וכו', דברי תימה הן דבמדבר היה בניסן ככתוב בפרשת פקודי (שמות מ יז), ורמ"א (ס"ב) לא כתב לתיבת שבמדבר, וי"ל בחנוכה שבימי חשמונאים (מלבושי יו"ט סק"ד), ובאמת שכבר כתבתי בס"ק א' כן מכל מקום נ"ל כוונת הלבוש כדאיתא במדרש (פסיקתא רבתי פרשה ו אות ה) דמלאכת המשכן נגמר בכ"ה בכסליו אלא שהמתין בהקמה עד ניסן שנולד בו יצחק ואמר הקב"ה עלי לשלם לו לכסליו ושילם לו חנוכת בית חשמונאי ע"כ וא"כ דין ימים אלו כאילו היה חנוכת המזבח שבמדבר ע"כ.

וז"ל הפסיקתא שם, אמר רבי חנינא בעשרים וחמשה בכסליו נגמרה מלאכת המשכן, ועשה מקופל עד אחד בניסן שהקימו משה אחד בניסן כמה שכתוב וביום החודש הראשון באחד לחדש תקים משכן אהל מעד (שמות מ' ב') וכו', ומעתה הפסיד כסליו שנגמרה מלאכה בו, לאו, מהו ותשלם אמר הקדוש ברוך הוא עלי לשלם לו מה שילם לו הקדוש ברוך הוא חנוכת בית חשמונאי ע"כ.

וי"ל דתקנו ההלל וההודאה בחנוכה דומיא דחנוכת הנשיאים, דלמדין חנוכה מחנוכה, וז"ל הפסיקתא רבתי פ' ב', מזמור שיר חנוכת הבית לדוד (תהלים ל' א'), שבע חנוכות הם, חנוכת ברייתו של עולם דכתיב ויכולו השמים (בראשית ב' א') ואין ויכלו אלא לשון חנוכה דכתיב ותכל כל עבודת (שמות ל"ט ל"ב), חנוכת משה דכתיב ויהי ביום כלות משה להקים (במדבר ז' א'), וחנוכת הבית דכתיב מזמור שיר חנוכת הבית לדוד (תהלים ל' א'), וחנוכת בית שני שנאמר והקריבו לחנוכת בית אלהא וגו' (עזרא ו' י"ז), וחנוכת החומה שנאמר ובחנוכת חומת ירושלים (נחמיה י"ב כ"ז), וזו של עכשיו של בית חשמונאי, וחנוכת העולם הבא שאף היא יש בה נרות כדכתיב והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים וגו' (ישעיה ל' כ"ו) עכ"ל.

ומה שהקשה כת"ר שלא יתקנו כנגד המהדרין, לא הבנתי מה נתקשה בזה, דמנ"ל שלא תקנו כנגד המהדרין, ובגמ' קאמר דילפי' מפרי החג, אכן ראיתי שהפמ"ג כתב להקשות כן ולפ"ז צ"ל שאי"ז עיקר הטעם, וכן המ"ב לא העתיק טעם זה, ומ"מ י"ל לפי מה שנתבאר באחרונים שמצות המהדרין בחנוכה היא מעיקר תקנתה (עיין בית הלוי עה"ת לחנוכה ד"ה והמהדרין, שוע"ר סי' רס"ג קו"א סק"ה, כלי חמדה פ' וישב סק"ד ד"ה אמנם מחורתא בשם השפ"א).

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen

{יום ג' ה' כסלו פ"ק מודיעין עילית יע"א} מה ששאל מ"ט עונין אמן אחר יתגדל ויתקדש שמיה רבא, ואין ממתינין לגמר הדברים. תשובה בפשט הענין נראה שהוא ע"פ מ"ש זכר צדיק לברכה (עי' יומא ל"ט ב'), ואמרו ז"ל כיון שהזכירו בירכו, ...!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen

{יום ג' ה' כסלו פ"ק מודיעין עילית יע"א}

מה ששאל מ"ט עונין אמן אחר יתגדל ויתקדש שמיה רבא, ואין ממתינין לגמר הדברים.

Answer בפשט הענין נראה שהוא ע"פ מ"ש זכר צדיק לברכה (עי' יומא ל"ט ב'), ואמרו ז"ל כיון שהזכירו בירכו, לגבי אברהם, וה"ה כאן כיון שהזכירו שמיה רבא משבחין אותו, [אע"ג שהאחרונים (שנביא לקמן) כתבו ד'שמיה רבא' הראשון אינו נוטריקון שם יה, מ"מ זהו איזכור לשמו], יעויין באג"מ או"ח ח"ד סי' ע' סקי"ג, שכבר ביאר ענין זה, וז"ל, הש"צ שכח לומר ויכולו וברכת מעין שבע ובאמצע הקדיש אחרי עניית הקהל אמן יש"ר יהא שמיה רבא נזכר.

ודאי יש לו לגמור קדיש זה בלא תתקבל, וגם רק חצי קדיש שהוא לגמור בדאמרן בעלמא ואמרו אמן, כמו שעושין בחול שאומרין חצי קדיש אחרי שמונה עשרה כשאין אומרין תחנון, וכשאומרין תחנון אחר תחנון רק חצי קדיש, וקריאת התורה רק חצי קדיש, דהוא מטעם דלא נגמר סדר התפלה שהוא אחר ובא לציון והכא נמי הא לא נגמר סדר התפלה עוד מכ"ש דהא אף בקדיש לא הי"ל להפסיק, שלכן שפיר הורה כתר"ה בזה, אבל אם נזכר קודם בעגלא ובזמן קריב שעדיין לא נתחייבו הקהל לענות אמן יש"ר נראה לע"ד דכיון דליכא הזכרת שם שמים יש לו להפסיק תיכף כשנזכר, לא רק לאלו שאין אומרים ויצמח פורקניה שעדיין לא גמרו שום ענין ממש, דהא אף למחזור וויטרי שהביאו התוס' ברכות דף ג' ע"א ד"ה ועונין שביהא שמיה רבא פי' דזו תפלה שיהא שם י"ה רבא, דהוא שימחה בקרוב זרעו של עמלק ע"י מלך המשיח, לא מפרש כן בריש ביתגדל ויתקדש שמיה רבא, אלא הוא תפלה אחת עם בעלמא די ברא.

ומה שעונין אמן אחר שמיה רבא הוא משום דכיון דמובן דכוונת התפלה דיתגדל ויתקדש הוא בעלמא די ברא דרק בעולם שברא שייך שיתגדל ויתקדש יותר לכן שייך גם כאן לומר אמן ומסתבר לי שאין חיוב ממש לענות אמן זה מהאי טעמא דמאחר דגמר התפלה הוא אחר בעגלא ובזמן קריב הרי יענו ע"ז אמן, והיה מקום לומר בשביל זה שאין להפסיק באמן זה בפסד"ז בפסוקי דזמרה כדאמרתי זה כבר שהיה מקום לומר כן והוא טעם גדול, אבל למעשה כיון שברמב"ם הוזכר שכל העם עונין אמן וגם כל ישראל נוהגין כן אמרתי שיש לענות, אף שלטעמא יותר היה נראה שאין לענות מפני שאין זה חיוב ממש.

אלא אפילו לאלו שאומרין ויצמח פורקניה שאיכא איזה גמר ענין גם בויקרב משיחיה נמי אין זה הגמר ממש, דלכן כיון שאין בזה הזכרת שמות לבטלה יש לו להפסיק לומר ויכולו וברכת מעין שבע ולומר קדיש דתתקבל, ואם נזכר אחר שכבר גמר כל הקדיש נראה דאחר שיאמר ויכולו וברכת מעין שבע יאמר עוד הפעם קדיש שלם דתתקבל מאחר דברכת מעין שבע הוא תפלת צבור ואף שיש לחלק מאחר דהקהל הא לא אמרו אותו וגם לא יצאו בו אולי שאני מ"מ כיון שליכא הזכרת שם יש להצריך לומר קדיש דתתקבל עוד הפעם עכ"ל האג"מ.

ומבואר שכבר שייך לומר אמן אע"ג שעדיין לא סיים הברכה.

[ועיין שו"ת דרכי נועם או"ח סי' י"א].

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen

פשוט שמכמה טעמים לא עשו כדין דהנה ברכה לבטלה הוא איסור ודאי ומחלוקת הראשונים אם איסור דאורייתא או איסור דרבנן (עיין שו"ת רע"א ח"א עמ' ע"ט, וכן נקטו המ"א ובשו"ת בית יצחק ושו"ת אחיעזר ואחרונים, והחזו"א נקט דגם הר"מ מודה ...!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen

פשוט שמכמה טעמים לא עשו כדין דהנה ברכה לבטלה הוא איסור ודאי ומחלוקת הראשונים אם איסור דאורייתא או איסור דרבנן (עיין שו"ת רע"א ח"א עמ' ע"ט, וכן נקטו המ"א ובשו"ת בית יצחק ושו"ת אחיעזר ואחרונים, והחזו"א נקט דגם הר"מ מודה להתוס' שהוא רק איסור דרבנן וכנ"ל בפשטות הסוגיות לפו"ר, ומ"מ לכו"ע הוא עכ"פ איסור ודאי).

משא"כ ויכולו דמדינא דגמ' אין בזה חיוב, כדאמרינן בשבת קי"ט ב' כל האומר ויכולו וכו' משמע שאינו חיוב, וא"כ אם יפסיק בברכתו כעת עובר ודאי איסור לקיים הידור מצוה.

ועוד דיכולין הציבור לומר ויכולו אחר כך, ואף אחר הקדיש, וגם א"צ לומר בצבור ולכמה פוסקים סגי ביחיד וגם להסוברים דילחיד לא סגי עכ"פ בשנים מהני לעדות (עיין משנ"ב סי' רס"ח ס"ק י"ט וחזו"א או"ח סי' ל"ח סק"י), והגם דעיקר הדעה דהוא בתורת עדות, וכן מוכח מהמאירי ושלה"ג שם (כמ"ש בשיח השדה), ובעי שנים כמ"ש הגר"א, יוכלו לעשות שנים יחד אחר כך, ובלאו הכי רוב הציבור א"צ לחזור, שבקידוש עושין בשנים ויאמרו מעומד אם נוהגים לומר מיושב בשאר השנה (כמש"ש במ"ב), וכונתי לעיקר הדין שא"צ לחזור שהרי בלאו הכי יאמרו אח"כ, ולא שכך יעשו, דבודאי טוב שהציבור יאמרו כשהם עדיין מכונסין, אלא שגם אם לא היה אפשר שהציבור יאמרו כלום אח"כ, מ"מ אין להפסיק הש"ץ מברכת מעין שבע מאחר שכל יחיד אומר בביתו.

ועוד דבהרבה ראשונים מבואר דמצד הדין אין צריך לומר ויכולו בליל שבת אחר שמונ"ע, ורק גזירה משום יו"ט שחל בשבת (כ"כ בתוס' והרא"ש ומרדכי והגהות מיימוני וסה"ת, וכ"ה בש"ע שם סי' ח'), ומה"ט כתב החזו"א שם שלא יקצר תפילתו לומר ויכולו עם הציבור דלהאריך בתפילה מעלה היא ונזכרה בגמ' ברכות ל"ב ב' משא"כ לומר ויכולו אחר התפילה הידור בעלמא הוא, [וע"ש שהסתפק בענין יו"ט שחל בשבת שאז הוא מעלה באמת ולא רק מטעם גזירה כמבואר בשו"ע].

מ"מ נתבאר דלדידהו אין טעם מעיקר הדין לומר ויכולו אחר התפילה בסתם שבת, ואע"פ שברוקח (הוב"ד במ"ב סי' רע"א ס"ק מ"ה) הביא משם מדרש לאומרו ג"פ, וע"ש בא"ר סקי"ב שהביא עוד טעמים לדבר, מ"מ אינהו פליגי ע"ז וגם הטור פליג על מדרש זה כמבואר במ"ב שם, וגם הרמ"א לקמן שם ס"י דס"ל דויכולו דקידוש בישיבה אפשר דפליג ע"ז, דהא כ"ז הוא מטעם שאמרו בבהכנ"ס א"צ לעמוד (כמש"ש במ"ב סקמ"ז), ואי נמי אית ליה להטור דברי המדרש שהביא הרוקח ס"ל דבתרי אידך ויכולו אין דין עדות, והגם שמנהגינו לעמוד גם בויכולו בקידוש כמ"ש במ"ב סי' רס"ח שם הידור יתירא הוא [ומיהו על החפץ חיים גופי' כתבו שנהג לישב וכן נהגו החזו"א והגרי"ז מבריסק].

אלא שאפשר לומר דכיון שהתחיל ברוך אתה ה' שלא מדעת הציבור אמרי' לי' לתקוני שדרנוך ולא לעותי.

וכ"כ בשו"ת שו"מ מהד' ו' ח"ה סי' כ"ב ובהליכ"ש פי"ד מהל' תפילה ה"י לגבי ש"ץ שהתחיל להתפלל תפלת חול.

אבל נראה דלא דמי דמכל הפוסקים בשאר דינים גבי ש"ץ מוכח דבעלמא לא אמרינן הכי, וכמ"ש הש"ע סי' קכ"ו ס"ג על ש"ץ שטעה ביעלה ויבוא בשחרית אינו חוזר, וע"ש ברמ"א ובמ"ב, וכ"ש הכא דזהו הברכה שתקנו והוא מעיקר הדין.

לכך נראה דשלא כדין עשו מי שהפסיקוהו מלסיים הברכה ויסיים הברכה, ושם יאמר ויכולו (ואם יזכור רק באמצע קדיש ע' אג"מ ח"ד סי' ע' סקי"ג), ואפשר שיש לצדד שיכולין ציבור לאומרו אחר זכר למעשה בראשית דומיא דיחיד בתוך תפלתו, אבל לכאורה א"צ בזה, דציבור לא אמרי לזה בברכה וכיון דמעלה היא הבו דלא לוסיף עלה.

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen