אם תפרש שיש בזה היתר של שינת ארעי באופנים המותרים עדיין צריך תלמוד קצת, דהרי שינת ארעי הותר רק עד מהלך מאה אמה, שהוא זמן קצר מאוד, ועליית נשמה שהוא דבר המצריך הכנה רבה קשה לומר שהוא מוגבל לזמן קצוב ...!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen

אם תפרש שיש בזה היתר של שינת ארעי באופנים המותרים עדיין צריך תלמוד קצת, דהרי שינת ארעי הותר רק עד מהלך מאה אמה, שהוא זמן קצר מאוד, ועליית נשמה שהוא דבר המצריך הכנה רבה קשה לומר שהוא מוגבל לזמן קצוב כזה.

אבל מתוך דבריו של מהרח"ו נראה שהנמנום אינו נמנום כשלנו דייקא אלא חלק מתהליך עליית הנשמה גופא, והוא התפשטות הגשמיות, ונראה כישן ואינו ישן, כמבואר הדברים בהרחבה בר"ח פ"ב דחגיגה ובערוך ע"פ הגאונים, וזה מותר בתפילין כמבואר בשו"ע שחסידים הראשונים היו מתעלין עד כדי התפשטות הגשמיות בעת תפילתם, ובלשון חכמי הפילוסופיא נקרא השכל הפועל, עי' אמונה רמה להראב"ד הראשון, ובספר הכוזרי ועוד הרבה ספרים, ומה שנקרא במקובלים השראת השכינה נקרא כעין זה בלשון חכמי פילוסופיא התדבקות בשכל הפועל, והוא השכל הראשון פועל כל, וברמב"ם סובר שעלייה זו היא מדרגות הנבואה ורוה"ק, ועי' במלבי"ם ריש עמוס דיש קצת חילוק בהגדרת הנבואה בין פילוסופים למקובלים, ועי' רמב"ן ושאר מפרשים בריש פרשת וירא ובמלבי"ם דיחזקאל, ובשם הגר"א ובית מדרשו הובאו כמה מן הדברים בזה בענין עליית הנשמה עד שנעשה כמת וכאבן דומם לא יפתח פיו, ויש מי שראה אותו בלילי הפסח באמירת שה"ש בדרגא זו והיה נראה כמת, ועי' בספר הגאון מ"מ בזה בענין מנהגו ודברי בית מדרשו בזה.

לגבי שאלותיך על חילוקי הלשונות בין עובר ירך אמו וברא כרעא דאבוה נראה דכרעא יותר לשון מעמיד וירך יותר לשון חלק מן הגוף ולא כל הרגל, ועיקר מטבע הלשון ואם הוא נאמר ארמית או עברית נקבע על ידי מי שטבע הלשון בפעם הראשונה לפי דיבורו ולפי מקומו ושעתו, ויש מהלשונות שנקבעו על פי התבטאות השגורה בפי כל העולם כמ"ש רש"י בכ"מ, ולגבי התוספת של תיבת "הוא", הנה גם אם לענין לשון תורה נחלקו תנאים אם אמרי' דברה תורה בלשון בני אדם או לא, אבל לענין לשון חכמים בודאי אמרי' דברה תורה בלשון בנ"א, ובגמ' הרבה פעמים התוספת "הוא" הוא ממטבע הלשון כמו שלו "הוא" וכדאי "הוא" לו, וכעין זה בדברים אחרים כמו כל העולם כולו, והוא דרך דיבורם ולשונם, וכמובן שבודאי שע"פ סוד יש טעמים אחרים לכל דיבור ודיבור.

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen

מכיון שמדינא דגמ' לא הורו להדיא על שיעור המסויים, וכך הכרעת הטושו"ע כדעת כמה ראשונים שכל שיעור כשר, וכך רהיטת כמה אחרונים דמעיקר הדין קיימא לן שכל שיעור כשר, ועי' בספר זכרון אליהו ובספר תפילה למשה פרק ד' שהביאו השיטות ...!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen

מכיון שמדינא דגמ' לא הורו להדיא על שיעור המסויים, וכך הכרעת הטושו"ע כדעת כמה ראשונים שכל שיעור כשר, וכך רהיטת כמה אחרונים דמעיקר הדין קיימא לן שכל שיעור כשר, ועי' בספר זכרון אליהו ובספר תפילה למשה פרק ד' שהביאו השיטות בזה (וסיכום הדעות בזה דהסה"ת סי' ריג והסמ"ג מ"ע כב והאו"ז סי' תקסח בשם השימושא רבא כ' שיהיו תפילין אצבעיים, וכעי"ז כ' בתיקון תפילין עמ' קעה שיעור אצבעיים עם התיתורא, ושיעורא דאצבעיים הוא לכתחילה, כמבואר בסימני ספר התרומה סי' ריג שהשיעור הוא לכתחילה ע"פ השימושא רבא, וכן בריטב"א עירובין צה ע"ב ד"ה וסבר לה כ' בשם התוס' שהשיעור אינו לעיכובא, והרא"ש ורי"ו ני"ט חה"ה וא"ח הל' תפילין סי' כו בשם הגאונים ושיבה"ל ענין תפילין וטור ושו"ע סי' לב נקטו (עכ"פ לענין אצבעיים) שאין צריך שיעור, ויתכן שכן דעת רש"י במגילה כד ע"ב, ומרדכי בהל"ק תפילין יג ע"ד כתב בשם רבינו שמשון דיש לחוש לגאונים ולהחמיר בדבר שלא נתבאר בתלמוד, ויתכן שכוונתו לעיכובא, אבל מאחר שבהרבה ראשונים מצינו שאינו לעיכובא קצת דוחק לפרש בדבריו שהוא לעיכובא, ויש לציין דגם המג"א סי' לב סקנ"ו כתב דיש לחוש לדברי הגאונים והמג"א ציין את הב"ח כאחד ממקורותיו ובב"ח מבואר דאינו לעיכובא, ואגב מה שהובא בזכרון אליהו שם בשם שו"ת רד"ל סי' ב שהביא ראיה מאלישע בעל כנפיים שהסתיר התפילין בידיו יש לומר דראיה זו היא לרווחא דמילתא בלבד דתפילין שלהם היו קשות כתפילין שלנו ואפי' יש שהיו עושין מקלף או מעור רך ששייך לדחוק את התפילין לגודל קטן מאוד בשעת הסכנה, וכן יש ליישב הראיה מגיטין נח ע"א גבי קצוצי תפילין שתפסו מעט מקום כיון שנדחקו יחד ולא בהכרח שהיו קטנים מאוד), לכן מי שאינו יכול לעשות תפילין בשיעור המובא בכמה ראשונים בשם הגאונים, אף שהזכיר הב"ח סי' לב ד"ה ואין שיעור, שבעל נפש יחמיר, מ"מ כיון שהוא מקום דלא אפשר ינהג כעיקר הדין ויחזר אחר סופר שיעשה לו תפילין קטנות, דמעיקר הדין הב"ח שם סובר שאין שיעור וכמו שהביא הא"ר שם אות סג בשמו, וכמובן שאם יכול לפחות להחמיר השיעור הקטן של הגר"ח נאה (או יש אומרים שהשיעור הקטן הוא קטן יותר מהגר"ח נאה ואכמ"ל בזה) מה טוב.

אבל פחות מאצבע אם יכול להחמיר מה טוב מאחר שהעולת תמיד סקנ"ג חשש שלפי הגמ' בערובין נמצא שהתפילין אינן פחותות מאצבע, ואמנם המשנ"ב ס"ק קפט ובבה"ל שם חשש לסברא זו, אבל מעיקר דבריו נראה שדעתו שהעושה כן יש לו על מי לסמוך ואין למחות בידו, וכמו דברי העו"ת צ"ע קצת להלכה, דהרי הריטב"א בעירובין שם על סברא זו גופא הביא בשם התוס' דאינה לעיכובא, ובאמת כך הפשטות דהרי בגמ' לא אשתמיט בשום מקום לומר שיש שיעור בזה, והוא מדברי הגאונים בלבד שהוסיפו הרבה דינים על המבואר בגמ' כדרכם ובפרט בהל' תפילין בשימושא רבה (וכידוע שהרבה ראשונים לא קבלו את דברי השימו"ר מחמת זה וכמו שכתב הרא"ש בשם הרב הברצלוני וגם לית דחש לדעת השימושא רבה בסדר הפרשיות), ומה שהזכירו שם בגמ' מקום יש בראש להניח ב' תפילין במוצא תפילין עסקי' דדברו חכמים בהוה, שכך רגילות התפילין וכך רגילות המוצא תפילין, וכן הא"ר הנ"ל תמה על העו"ת שלא הביא דעת הב"ח דלדינא כל השיעורין כשרין אלא שסיים שבעל נפש יחמיר.

וכמו כן מאחר והוא מקום דלא אפשר ינהג כהשי' הסוברים שמקום ההנחה של ראש הוא גדול יותר ולא רק חצי שיפוע כדמשמע בבה"ל שכך הוא עיקר הדין שהוא כל השיפוע, אבל מ"מ היה מקום לומר שלפני שבא להקל לענין מקום ההנחה, קודם לכן יש להקל לענין השיעור של הבית, כיון שלא נזכר בגמ' להדיא, וגם לא ברור שהגאונים אמרוהו לעיכובא, הלכך מוטב להקל בשיעור התפילין מלהקל במקום ההנחה שהוא לעיכובא לכמה ראשונים על פי ביאורם בגמרא.

ואם בא להחמיר בשיעור גודלה של התפילה של ראש ולהקל במקום ההנחה (להניח עד סוף מקום שמוחו של תינוק רופס להסוברים כן) אין למחות בידו משום שכך המנהג הרווח להקפיד יותר על גדלה של תפילה שתהיה כשיעור מההקפדה במקום ההנחה שיהיה לפי כל הדעות.

אבל עדיין צריך בירור לדינא דבאחרונים אפשר שיותר הזהירו להחמיר בשיעור התפילין ממקום ההנחה וצלע"ש.

ולענין אם תופס ב' הקולות כאחד שגם עושה תפילין בפחות מכשיעור וגם מניח על כל שיפוע הראש יתכן שנכנס בזה לתרתי דסתרי דיעוי' בביאור הלכה סי' לב סל"א ד"ה אורך, ודוק כי קיצרתי, והעיקר דצריך לברר המציאות באדם בינוני כמה אצבעות גודל חצי השיפוע וכמה כל השיפוע ולפ"ז נדע מה השיעור למעלה בגודל התפילין לפי כל דעה, למשל אם נימא דבאדם בינוני הוא ה' אצבעות נמצא שבאדם בינוני גודל התפילה למעלה הוא ב' ומחצה אצבעות, ולפ"ז נדע עד היכן יכול אדם זה להניח תפילין לפי הגודל של התפילין שבחר להניח שצריך לנהוג כשי' זו גם למעלה, ובאמת א"צ לבוא לידי חשבון ע"פ אדם בינוני דגם באדם בינוני החשבון הוא על שיפוע הראש (דאין סיבה אחרת שלא לעשות תפילין גדולות מידי מלבד שלא יהיה מונח על יותר מהשיעור), אלא אפשר דסגי למדוד שיפוע הראש באדם זה לחוד, ובתשובה אחרת הארכתי יותר לחקור מה גדר שיפוע הראש לענין תפילין ע"פ דברי הפוסקים.

והנה אע"פ שכתבתי שבמקום דלא אפשר ואין שיעור בראשו של האדם לשיעור הרגיל מותר לסמוך על המקילים בשיעור התפילין, מ"מ אם יכול לעשות לפחות שיהיה יותר מאצבע עם התיתורא כדעת העולת תמיד שהביאו הפמ"ג והמ"ב וכפשטות דעת הרא"ש בביאור דברי הגמ' בעירובין צה, יעשה מה שיכול כדי להקפיד בזה מאחר שהרבה ראשונים נראה שכן הבינו מדברי הגמ' שם שיש איזה שיעור לתפילין, ויש מהאחרונים שנקטו שפחות משיעור זה הוא לעיכובא.

ומה שכתב הבאר היטב סי' לב אות ס שיש למחות בעושים תפילין קטנים ביותר שא"א לדייק בהם, וכ"כ מ"ב שם ס"ק קפט וקסה"ס סי' כא ס"ז, כמובן שלא מיירי בשעת הדחק במי שמחמת חששא זו לא יוכל להניח תפילין כשרות מעיקר הדין לכמה פוסקים או שלא יוכל להניח תפילין כלל, בעוד שהפתרון הוא לעשות תפילין קטנות ופרשיות קטנות.

אלא שיש לדון מה הדין אם אינו יכול לעשות בשיעור ב' אצבעות דעלמא אלא רק בשיעור ב' אצבעות דידיה האם יש הידור שיעשה בב' אצבעות דידיה לפחות, אבל בפוסקים משמע שנקטו שהוא לפי אצבעות דעלמא בין בשל יד ובין בשל ראש, וכמו שכתב בשונ"ה סי' לב סעי' קצג.

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen

ההידוק הוא לעיכובא אבל הכריכות אינם לעיכובא, ולכן בלא הידוק כלל בשימה בלבד אין בזה ענין ותפילין שמונחין שלא במקומן כמונחות בכיסן, אבל בלא כריכות ודאי יש בזה תועלת, שכן הכריכות אינם לעיכובא, ואין חילוק בין אדם חילוני לאדם חרדי, ...!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen

ההידוק הוא לעיכובא אבל הכריכות אינם לעיכובא, ולכן בלא הידוק כלל בשימה בלבד אין בזה ענין ותפילין שמונחין שלא במקומן כמונחות בכיסן, אבל בלא כריכות ודאי יש בזה תועלת, שכן הכריכות אינם לעיכובא, ואין חילוק בין אדם חילוני לאדם חרדי, שכן גם אדם חרדי חולה אפשר להניח לו תפילין בלי הכריכות אם אי אפשר יותר מזה, אבל צריך שיהיה יודע לשמור גופו דאם אינו שומר גופו אין היתר להניח לו, וגם בזה אין הבדל בין אדם חילוני לחרדי (ועי' בשו"ע מה יעשה מי שיכול לשמור רק מעט זמן מה יעשה אבל בחולה צריך לברר שיודע לשמור אם מעט ואם הרבה), וכמו"כ צריך להזהר שלא יהיה במצב גוסס גמור שאז הזזת איבר אצלו נחשב רציחה כמבואר בסוגיות.

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen

Without going into what is condemned, dealing with a mitzva in our time, which is condemned in itself, Ya'avi' in Maga C. 16 SKAH who wrote that if the main purpose of the business is to receive wages for the work, he is not liable as a person who deals with the mitzva, and in the explanation of the halacha there he made it difficult for him and concludes in the explanation of the halacha there and ...!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen

Without going into what is condemned, dealing with a mitzva in our time, which is condemned in itself, Ya'avi' in Maga C. 16 SKAH who wrote that if the main purpose of the business is to receive wages for the work, he is not liable as a person who deals with the mitzva, and in the explanation of the halacha there he made it difficult for him and concludes in the explanation of the halacha there and A person who aims at both his reward and the name of heaven is considered to be engaged in a mitzvah.

And it is true that the language mentions there that if his intention for both is equally coincidental, he deals with the mitzvah, and it means that if he is more focused on the reward than the mitzvah, it is not included in this rule, and therefore also according to the sound of the interpretation of the halacha in such a writer, who is more focused on the reward, it cannot be said that a person dealing with a mitzvah is exempt from the mitzvah.

And it should also be noted that the interpretation of the halacha there also mentioned Dafi' if we know that the main reason he started writing was only for a salary and maybe it wouldn't have started from anywhere I say' Deshata who writes has no intention at all, only that he writes just for the sake of the Tefillin mitzvot according to the Akkad law, and this is explained by the fact that it is a kind of umdana In a guess, and it is therefore clarified that if it is clear to us in a certain way that this estimate does not exist, he will not be considered engaged in the mitzvah.

And there is a place to say a fence in this to measure the truth of his intention if he is drawn to be informed in the middle of writing that the customer of the parashiyos will not be able to pay the cost of the writing but only his expenses (and in such a way that he will not be able to sell the parashiyos to another person such as unusual writing or special customs in writing or the client's card) Will he leave his job in this way and stop in the middle, if it is clear that he will stop in this way, it turns out that this estimate of the interpretation of the halacha was not said about him, and he will not be considered to be engaged in a mitzvah, and in particular if he stops Efi' when he is informed that his client will have no other affairs.

Likewise, if the writer clearly says or thinks while he is engaged in writing that he would not want to write at all and would prefer to do something else during this time, only that he needs a living in such a way, no, and the words of the commentary were said according to the Halacha.

And it should be noted that the Demashnav in C. Lech Skkad is just the words of the Maga that if their main intention is to get drunk with it, it is not said to deal with a mitzvah, and if so it is simply that the Sheik Beyor went there even if the beginning of his writing was mainly to get drunk, Amedinan that at the time of his writing he aimed to Q It was not said in a way that is clear to us that it is not so, if it is not so in which way the words of the Mishnab were said, but that there is an opposite probability about this writer who does only for the salary and if only he does mainly for the salary there is no din dealing with the mitzvah.

And MMM it does not depend on the money he receives, but God if he receives a lot of money for his work as long as there is room to say the plausibility of the interpretation of the halacha that at the time of writing he means the Shish, then in the opinion of the BHL he is dealing with a mitzvah.

And those who engage in the mitzvah and do not demand payment at all and only accept if they are given, it is clear that they are considered to be engaged in the mitzvah for the sake of God, because this is the type of leadership that will go to great lengths for the mitzvah, even though it may be and may not be that they are given anything that belongs to them only if it is directed to the name of heaven, and a model must be specified in the GM Sukkah 20 AA and Shua C. 16 60 remembers that tefillin wearers are exempt from the mezuzah, even though wearers must be people who earn money.

And I saw in the rulings on the Mishnab there that he brought in the name of some recent ones who did not accept the sound of the halachic commentary at all, and believe that if he also had the intention of getting drunk (he mentioned there to edit the table C. Leh C.A., wrote Sofer C. Kitt, and other rulings in Shadi Hamad AS 4 of the Sukkah system of 31, and rules letter 5 of the rule of the Aishah, and I still haven't had the leisure to look at the source of the words), and their words from the words of the Gam' and Shu'a that it is explained to Dia that provocations are exempt, and urges to say that those provocations are people who are not They take only for their lives or idle wages and their intention is only for the purpose of the mitzvah, because their intention is just to provoke commerce, and it should be noted again that the Peschim NKJV I. language is exactly like this. The writers of books, Tefillin and Mezuzot, and their temptations and their temptations, and all those who are engaged in the work of heaven, for the signs of those who sell azure, do not see A sign of blessing to the world and if they are engaged in its name, it is explained, and it is explained that the language mentions it exactly, even though in the beginning it is said that they are engaged in business for the sake of trade, not for the sake of heaven, and even though it is necessary to push the daha tyhita and the tyhita MM. These are two completely different things, and I looked at the supplement at the end of Bikurim 55:17, there are those who write books, etc., and all those who are busy who are not for the sake of heaven, and according to the 3rd, there nicha dampersh hattam ladia, not for the sake of heaven, and even on Passovers, perhaps one should say dahu. For as he interprets Lahdia Damiri to the Shash, since they are damasim and if they engage for her sake, etc.

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen

The reason given in the Shoah and the rulings is because we cannot keep our bodies according to the law of all that is necessary to keep when putting on tefillin. But this reason is not enough, because according to this one who can keep his body is obliged to keep them on all day, as the interpretation of the halacha there concludes, and this...!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen

The reason given in the Shoah and the rulings is because we cannot protect our bodies according to the law of all that is necessary to protect when putting on tefillin.

But this reason is not enough, because according to this, those who can guard their bodies are obligated to wear them all day, as the interpretation of the halakha concludes, and it is clear that many of us can guard our bodies and according to law are obligated to wear tefillin all day, and as I heard Gitman, one of the authors of the book Zichron Eliyahu] because the Grisha and the Gerhap Shainberg instructed, according to the commentary to the above-mentioned halacha, that those who can keep their bodies should lay them down all day long.

And it is necessary to specify the example of someone who is unable to lay them down all day but only part of the day, if indeed he passed away with the laying down of Kash and prayer only. The last ones are that those who cannot put them down until the end of the prayer, but a little before, according to the lessons that were brought there, should take them off already then, and according to the words of the judges, "everything according to what a person is".

However, what should be noted about this is that the ancient Davshanim did not put on tefillin at all, as is explained by Hedia in the 2013 edition of Emanuel, that in their time they would only put on tefillin in two Yeshivas, and there are other sources for the fact that there were situations where they did not put on tefillin, and Yaoi in Tashov Rashba and Meiri, and Yaoi In my first words about the Yerushalmi, there are blessings on R. Yanai 3 days after his illness, etc.

This is a custom that took root a long time ago when they did not put on tefillin 2000, and also that in their time there were righteous people who put on all day long, but in fact things have been equalized over the generations that put on tefillin in the 17th of the 18th century and among the peoples of the land.

It should be noted another model of the tzitzit, in ancient years it was not customary to wear a tzitzit all day, and one of the followers of the world in ancient years would strive to be rooted in the world to wear a small tallit all day long, and in the name of the Gra there is a rumor that it would have been appropriate to make such an effort in tefillin if he had his times in his hand, and he would follow the instructions and leaderships and crown A head for a student of Rabbi Mulajin.

And the reason I don't wear a tefillin all day, and it turns out, is the reason that many of my number do so, is because it may cause more harm than good, because today there is a kind of disconnection from the public framework, as we know that all the strengthening of Torah in the world today is due to the creation of a strong public framework, and Anyone who wants to receive from this framework must be a part of it, and as I have heard, it is also in the name of Garbad Diskin that the reason is not to wear light blue because the damage is more than the profit and tax.

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen