הנה לפי הצד שיש הגדרה של כבוד הבריות בדבר כזה (יתבאר בפנים) אין שום איסור בזה גם למי שיסבור שזה ודאי התכלת, בפרט שלענ"ד יש טעמים נוספים מספיקים לומר שאין כאן ודאות על התכלת. אבל לפי הצד שאין כבוד הבריות ...!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen

הנה לפי הצד שיש הגדרה של כבוד הבריות בדבר כזה (יתבאר בפנים) אין שום איסור בזה גם למי שיסבור שזה ודאי התכלת, בפרט שלענ"ד יש טעמים נוספים מספיקים לומר שאין כאן ודאות על התכלת.

אבל לפי הצד שאין כבוד הבריות בדבר כזה [שזה דעת כמעט כל האחרונים], אין כאן פטור של כבוד הבריות, לפי הצד שיש כאן ודאי תכלת, אבל ג"כ זה רק לפי הדעות שתכלת היא חיוב ולא רק הידור.

Sources:
הנה לגבי כבוד הבריות קי"ל שכבוד הבריות מסקנת הגמ' בברכות כ ע"ב שנאמר בד"כ רק בדרבנן [מלבד דיני ממונות או באיסורים שאין בהם מעשה בידיים], ממילא אם הספק שלך הוא לגבי תכלת לפי שיטתך שהתכלת של היום היא נכונה לכאורה יהיה בזה בעיה.

אולם למעשה אין חיוב כלל לחוש בזה גם אם נימא שיש צד שהתכלת היא נכונה, והארכתי בתשובה נפרדת לזה, ותמצית הדברים שהזכרתי רבים מן הפוסקים שסוברים שהתכלת אינה אפי' לא חיוב דרבנן אלא הידור מצוה, ובזה פשיטא דאמרי' שכבוד הבריות דוחה הידור מצוה, אם מתבייש בזה, ואפי' שיש דעות החולקות על זה אבל יש גבול עד כמה יחשוש החושש בתכלת בזמנינו כ"כ אפי' לשיטות המחמירות אף בדבר שכל עיקרו הוכרע שאין צריך לחשוש אליו ברוב בנין ומנין חכמי ישראל, בפרט שגם יש הרבה צירופים אחרים כמו שהרחבתי שם.

(ולחדד עוד אחד מן העניינים שהתבאר ולאחרונה נתעורר שוב, שגם מה שסובר שהמחקרים הם ודאיים ובודאות נמצא המין שהיו צובעים בו בגדי מלכות תכלת וארגמן בזמן חז"ל, ויש בהחלט צד ומקום כזה, אבל מ"מ לא בוודאות שהמין המסויים שהשתמשו בו בזמן חז"ל לצביעת ציצית ידוע לנו מתוך כל המינים, ורוב הדברים בזה הם השערות לא בדוקות, שכן עדיין בכל הממצאים לא נמצא ציצית צבועה מארגמון שאפשר לדעת מאיזה מין ארגמון הוא נצבע, וגם הבגד שנצבע בכחול שנמצא רבו הדעות בין המחקרים בקשר לטיבו).

והנה לכאורה אע"ג שהכלל הוא שבדאורייתא לא אמרי' כבוד הבריות, מ"מ בענייננו אין זה פשוט שאין אומרים כבוד הבריות, דהרי מבואר בפוסקים (ראה שו"ע או"ח סי' יג ובמשנ"ב סק"ט) לענין לבישת ציצית ד' כנפות בלא ציצית שמצד דיני שבת לא אמרי' כבוד הבריות כיון שהוא דאורייתא אלא אם כן מיירי בכרמלית, ואילו מצד חיוב ציצית אמרי' כבוד הבריות, וכמו שביאר המשנ"ב הטעם שם שלא אמרה תורה לא תלבש בגד בלא ציצית אלא הטל ציצית, ויש לציין דהוא פלוגתת הר"י והר"ש מרדוש במרדכי והלכה כר"י להקל בזה, וממילא מאחר שאינו עובר איסור במה שלובש הבגד לא אמרי' ליה לפשוט הבגד, ואין לחלק בין אי פשיטת הבגד ללבישת הבגד מתחילתו, דהרי קיימא לן בכל דוכתא לגבי כל מילתא דלבישה שבכל זמן שהוא לבוש הוא נחשבת הלבישה כמעשה איסור בידיים ולא כביטול מצוה ממילא, יעוי' בתוס' בשבועות ל ע"ב ובתוס' יבמות צ', ובייחוד בדיני כבוד הבריות מבואר להדיא בפוסקים שמי שאינו פושט בגד שמחוייב לפושטו הגדרתו לענין כבוד הבריות כמי שעושה איסור מעשה בידיים ולא כעובר ממילא, ממילא יש כאן איסור בידיים בכל רגע שלובש הבגד, ואעפ"כ לא אמרי' שמחוייב לפשוט וה"ה לענייננו, ויש להוסיף דלבישת בגד לבן בלא תכלת הוא קיל מלבישת בגד בלא ציצית כלל, גם להדעות (והוא תניא רבתי הקדמון) שהלובש בגד לבן בלא תכלת חשיב מבטל מצות עשה, מ"מ הוא קל מלבישת בגד בלא ציצית כלל, ותדע דבמקום שאין לו תכלת אמרי' ליה לבוש לבן וקיים מצוה ובמקום שאין לו ציצית כלל לכתחילה אמרי' ליה לא תלבש הבגד כלל, ואע"ג שהוא מדרבנן מ"מ זה ברור שגם מדאורייתא בבגד בלא ציצית אינו מקיים מצוה ובבגד לבן בלא תכלת מקיים מצוה, ואם אמרי' כבוד הבריות לגבי בגד ד' כנפות בלא ציצית כ"ש לגבי בגד שיש בו לבן ואין בו תכלת.

אמנם ראי' זו אינה ראי' דכל דברי הר"י שבמרדכי [שהוא מקור המשנ"ב כמ"ש בשעה"צ שם שהדין הוא בשם המג"א בשם המרדכי וכן הוא מקורו של הרמ"א כמבואר בסוף דבריו] לא נאמרו אלא בשבת שהוא אופן שבאמת אינו יכול להטיל ציצית ורק הנידון אם ילבש הבגד או לא, ובאופן כזה אם ילבש הבגד אכן לא יעבור איסור תורה, שכן לגבי אי הטלת הציצית הוא אנוס ואונס רחמנא פטריה, אבל באופן שיכול להטיל תכלת וממילא עובר איסור (להשי' הנ"ל) במה שאינו מטיל תכלת הרי במה שלובש הבגד גורם לעצמו איסור תורה (ועי' שבת קטו), וגרם זה אפשר דזה גופא ג"כ אסור מדאורייתא כאומר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר ויודע שיישן למחר דבזה ודאי עובר איסור אם יישן היום וכל הפלוגתא בזה הוא רק בספק אם חוששין מדרבנן שמא יישן למחר אבל באופן שיודע שיישן למחר לכו"ע אסור לישן היום ואפשר שהוא מדאורייתא (ובאמת יל"ע גם במקרה של הר"י שבמרדכי למה לא נימא שהוא איסור תורה משום מכניס עצמו לאונס, שכן הפטור היחיד שיש לו לציצית אחר שלבש הבגד הוא פטור מחמת אונס ואם לא לבש הבגד אין עליו חיוב כלל, וצל"ע הגדרים בזה).

והיה מקום לומר באופן אחר דאמנם נכון שלענייננו אסור ללבוש בגד שיכול להטיל בו ציצית, אבל האיסור הוא בחיוב הטלת הציצית ולא בלבישת הבגד, א"כ גדר האיסור מדאורייתא הוא רק מה שאינו מטיל, ולחידוד הדברים נאמר דמי שלובש בגד ומיד אחר כך מטיל ציצית לשי' הר"י שבמרדכי לכאורה שאינו עובר איסור דאורייתא, כיון שהחיוב הוא שמי שלובש בגד יטיל ציצית, ורק אם מתרשל מהטלת הציצית עובר איסור, א"כ האיסור דאורייתא שעובר הוא במה שאינו מטיל הציצית, והאיסור ללבוש הבגד הוא איסור דרבנן [עי' משנ"ב שם], ממילא מכיון שהאיסור דאורייתא שאינו מטיל ציצית הוא כמבטל מצוה ממילא, הרי במבטל מצוה ממילא שלא בידיים (כל' הגמ' שב ואל תעשה) אומרים כלל דכבוד הבריות גם בדאורייתא כמבואר בברכות שם, ולגבי איסור דרבנן אומרים ההיתר דכבוד הבריות גם בעושה האיסור בידיים, ממילא יתכן שכאן בנידון דידן יהיה אפשר לומר כבוד הבריות.

ואע"פ שכאן כבר יש ב' איסורים, מ"מ כבר כתב הביאור הלכה סי' שיב ד"ה דהא בשם הישועות יעקב דגם בב' איסורין דרבנן יש היתר דכבוד הבריות ולכאורה ה"ה ג"כ באיסור דרבנן שעושה מעשה עם איסור דאורייתא שמבטל מצוה ממילא.

אבל למעשה אי אפשר לומר כן ממה שנקטו הפוסקים [המרדכי והמג"א והמשנ"ב] לגבי המקרה הנ"ל "שאינו יכול להטיל ציצית בשבת", ואילו לפי הנ"ל יוצא שגם אם היה יכול להטיל ציצית לא היה בזה איסור של כבוד הבריות, ע"כ שהפוסקים לא אחזו מסברא זו.

והיה מקום לומר דהטעם הוא משום שכיון שסו"ס מדאורייתא אסור לו ללבוש בגד זה ומחוייב לפושטו כיון שהחליט שאינו עושה ציצית לבגד זה, ממילא חשיב כעושה מעשה איסור בידיים, דלגבי בגדים ההגדרה של חיוב פשיטה היא כעושה מעשה איסור בידיים כל זמן שהוא לבוש, כמשנ"ת, וכלול בזה כל מי שמחמת דין תורה מחוייב לפשוט בגד גם אם ההגדרה של האיסור היא חיוב צדדי ולא איסור בלבישת הבגד.

ומ"מ עדיין הדברים צריכים בירור, דיעוי' במשנ"ב ס"ס יג שכתב בשם המג"א שם דבטלית קטן שיש גנאי גדול בפשיטתו א"צ לפושטו דבגנאי גדול כבוד הבריות דוחה אפי' איסור דאורייתא כשאינו מבטל בידיים, ויל"ע דהרי חיוב פשיטת בגד שמחוייב לפושטו מוגדר בכל מקום כאיסור במעשה כמו שמבואר בכמה סוגיות, אבל יתכן לומר דאע"פ שלגבי כלאיים ההגדרה של מי שאינו פושט בגד כמו שלובש בידיים מ"מ לגבי ציצית באמת ההגדרה היא שאינו מבטל בידיים כיון שגם ביום חול החיוב הוא בהטלת ציצית כמו שנתבאר, ואעפ"כ הטעם שהותר רק באופן זה הוא משום שגם מבטל שלא בידיים באיסור דאורייתא הותר רק בגנאי גדול ולא בגנאי קטן, ולכן מאחר דהמרדכי הנ"ל המובא במשנ"ב סק"ט לא מיירי בגנאי גדול ממילא אין בזה היתר דכבוד הבריות אע"פ שהגדרת האיסור בחול הוא מבטל שלא בידיים בדאורייתא כמשנ"ב.

ויעוי' במשנ"ב סקט"ו שכן מבואר ממש בדבריו להמבין שההגדרה של איסור לבישת ד' כנפות בלא ציצית אינה כאיסור בידיים אלא כמבטל מצוה המוטלת עליו וזה מותר רק בגנאי גדול ולא בגנאי קטן.

ואע"פ שבפוסקים לא נתבאר השיעור של גנאי גדול ובמחצה"ש סי' יג משמע שהשיעור הוא בגנאי כביד מאוד שיצטרך לעמוד בלא כסות כדי לפשוט הט"ק, ובמשנ"ב שם הביא פלוגתת האחרונים אם פשיטת ט"ג בציבור בבהכנ"ס (ולענין פשיטה בשוק הוא גנאי קטן) הוא גנאי גדול או קטן, ולהסוברים ששם הוא גנאי גדול [שהוא דעת רוב האחרונים] כ"ש שללבוש תכלת הוא גנאי גדול למי שמתבייש בזה מאוד (אם לא שנאמר שהיה משהו בנתונים שהשתנה מאז עד היום בענין פשיטת טלית גדול בציבור בבכהנ"ס), עכ"פ שיעור ברור לא נאמר בזה, ואעפ"כ לענייננו יש היתר בדבר מחמת שציצית בלא תכלת להרבה פוסקים אינו איסור כלל כמו שהארכתי במקומו, ולכאורה רש"י ותוס' והגר"א כך סבירא להו כמשנ"ת שם, ובצירוף שהאיסור אינו בידיים וממילא נדחה מפני כבוד הבריות בגנאי שיתכן שנחשב כגנאי גדול, מכיון שיודע שאנשים ירצו להתרחק ממנו מחמת זה ולשונאו מחמת זה ואף אולי להפסיד תפקידים או מוסדות מחמת זה (ואיני בקי המציאות בזה, ויש להמליץ ע"ז דברי הגמ' בשבת קמ מפני מה ת"ח שבבבלי מצויינין מפני שאינן בני תורה וכמדומה שלפעמים מוצאים שדוקא מקומות שיש יותר ת"ח פחות מקפידים שיהיו אברכים שיהיה בידם דברים הנעשים בלוז, ומחלי להו, ומאידך דוקא מקומות המרוחקים יותר והקשר שביניהם לבין גדולי הת"ח שבדור הוא יותר ענין מפלגתי הם יותר יקפידו על אברכים ההנוהגים כן וימחו בהם כהבנתם), ממילא יש כאן צד לומר דחשיב כנגאי גדול, ובפרט שיש לצרף עוד הרבה סברות כמו שכתבתי בתשובה האחרת.

ויעוי' בחו"י סי' רלו שגם בעובר אדרבנן במקום כבוד הבריות אע"פ שהותר צריך כפרה והובא בתוספת שבת סי' שיב סק"א, והכה"ח שם סק"ב כתב שמשמעות הפוסקים שאינו צריך כפרה, וכך רהיטת הסוגיות שאבנים של בהכ"ס הם היתר גמור.

ועתה אשוב לדון בנידון השני כאן האם שייך כבוד הבריות כאשר מתבייש בדבר כזה.

הנה יש היתרים של כבוד הבריות בכמה מקומות, ולמרות שברוב המקרים ההיתר של כבוד הבריות הוא דבר שמוסכם בטבע שיש בזה כבוד הבריות, כגון מת מצוה ואבנים של בהכ"ס (או"ח סי' יב ס"א) ומוצא כלאים בבגדו בשוק (עי' ברכות כ) וכן מי שדורש לרבים והוצרך לנקביו (עי' משנ"ב סי' צב סק"ז) וחזן ובעל קורא שהוצרכו לנקביהם (עי"ש בביאור הלכה ס"א ד"ה היה), וחיים שמתביישים מחמת מת שמסריח (משנ"ב סי' שיא סק"ז בשם הרמב"ם).

אבל נזכר שם בסוגי' דברכות גם ענין של זקן ואינה לפי כבודו, שהיא הגדרה חדשה של כבוד הבריות לפי טבע האדם הזה, ואמנם שם דחו דזה שאני מחמת הטעם המבואר שם (עי"ש ובתוס' שבועות ל ע"ב), אבל עכ"פ חזי' שזקן ואינה לפי כבודו הוא ג"כ סוג של כבוד הבריות, כמבואר בברכות שם, וממילא גם ללבוש בגד משונה ומוזר אם מתבייש בזה באמת הוא סוג של כבוד הבריות.

ויעוי' ברמ"א באו"ח סי' יג ס"ג שאפי' לישב בציבור בלא טלית הוא כבוד הבריות ע"פ תנאי הדינים המבוארים שם, ועי' במשנ"ב שם סקט"ו שמבואר בדברי הפוסקים שפשיטת טלית גדול בציבור יש בזה כבוד הבריות, והיינו אפי' פשיטת טלית גדול בשוק שאינו אמור ללבוש שם את הטלית כלל, אבל עצם תהליך הפשיטה חשיב עכ"פ גנאי קטן כמבואר שם עי"ש (ועי' עוד להלן לענין הגדרת גנאי גדול בפשיטה בציבור בבהכנ"ס).

וא"כ אולי שייך למה שנזכר בשו"ע ומשנ"ב ריש סי' א' ולא יתבייש מפני המלעיגים וכו', והי' מקום לומר דשם לא מיירי מצד חיובים וכמו שאר דברים שנאמרו שם, או אולי יתכן לחלק דשם הכונה רק באופן שיש מי שעומד ומלעיג שאין החיוב נפקע מחמת אחד שעומד ומלעיג, אבל דבר שהוא קבוע וידוע ומקובל ומוגדר בוודאות כדבר משונה ומבייש זה כבר נכנס לנידון ההלכתי של כבוד הבריות (ומ"מ גם כשעומד מישהו אחד ומלעיג פעם אחת אם הוא דבר שמבייש מאוד ברמה שא"א לשאתו ג"כ נכנסים לנידון של כבוד הבריות לפי הענין, ועי' במשנ"ב סי' יג סקי"ב שכבוד הבריות תלוי לפי טבע האדם ואם אינו מתבייש אינו נחשב כבוד הבריות).

ומ"מ עדיין יש לדון שמא יש לחלק בין שאר כבוד הבריות שנאמרו דהם דברים שבעלמא יש להם בעי' של כבוד הבריות גם בלא המצוה משא"כ כאן הכבוד הבריות הוא מה שמלעיגים עליו על עצם קיום המצוה ולא שיש כאן איזה מלבוש שאינו מכובד או שצורתו מביישת את לובשה, (ולגבי מנעלים בתשעה באב המבואר ברמ"א או"ח סי' תקנד סי"ז שמותר במקום גוים מפני שמלעיגים עלינו אינו ברור שההיתר הוא מחמת כבוד הבריות דיתכן שהוא כעין הבא בדרך שלא היה בכלל התקנה כלל מחמת שלא גזרו במקום טירחא רבה כמש"ש המשנ"ב בשם המג"א על הבא בדרך, וגם שם אינו מוסכם כמ"ש שם המשנ"ב סקל"ו בשם החי"א וכ"כ שם בשעה"צ סקמ"ב ע"פ הב"י שהרבה מפקפקים על מנהג זה, וגם במשנ"ב שם סקל"ד משמע שעיקר הטעם בזה הוא משום מנהג ואינו ברור לדינא שכ"ה הדין, ומ"מ גם המפקפקים א"א להביא מהם ראי' שאין כבוד הבריות בלועגים למצוה, דיש לומר דשם הטעם משום דבלאו הכי הגוים מלעיגין עלינו כמובא במשנ"ב שם מדברי האחרונים).

ואחר החיפוש והבירור שו"ר שכן נקטו כמה אחרונים דבמקום שהמלעיג מלעיג רק מחמת המצוה לא נאמר היתר של כבוד הבריות, שכ"כ בתפארת ירושלים [לבעל זית רענן] על משניות זבחים פ"י מ"ו, וכן בתפארת ישראל פתיחה לסדר מועד כללי דיני שמחות אות א', וכן בתוספת ירושלים על השו"ע או"ח הנ"ל בסי' א', וכן במקור החיים (יום ה' סק"י) על ארחות חיים להרא"ש (אות עח) להגרב"י זילבר (בעל אז נדברו), וכעין זה הביא הגר"ש ברזם בשם הקה"י באמרות משה סי' ז', וכל אחד כתב הדברים בסגנונו אבל נטיית דברי כולם הוא שלא נאמר היתר של כבוד הבריות באופן שהלעג הוא מחמת עצם כוונתו במעשהו הטוב אלא רק דבר שמחמת הפעולה עצמה היא ביזיון בלא קשר למצווה הכלולה בה.

אולם בחפץ חיים (כלל ו מקור חיים סקי"א) משמע שנסתפק בהגדרה זו של כבוד הבריות במקום לעג אם מעיקר הדין מחוייב במצוה או פטור, והלשון קצת קשה דלא נתבאר להדיא בהרחבה בלשונו מה הם ב' הצדדים שנקט שם, דבצד שהזכיר להחמיר נקט המימרא דמוטב יהא שוטה וכו' [עדויות פ"ה מ"ו] ואילו את הסברא הנ"ל (שאין כאן כבוד הבריות כיון שעושים לא כדין) הזכיר שם רק בסוגריים ובלשון של פשיטות, (ועי"ש בעלי באר ובשו"ת פרי יצחק או"ח סי' נב ד"ה מעתה).

ואולי הצד של החפץ חיים שם לפטרו מליתן אצבעותיו באזניו הוא באופן שמדברים גם דברים של היתר ואז במה ששם ידיו באזניו יש חסרון בכבוד הבריות, או אולי יש לומר באופן אחר קצת דהנחת ידיו באזניו הוא דבר שיש בו חסרון בכבוד הבריות מצד עצמו, ולכן היה להח"ח צד שיש בזה משום היתר דכבוד הבריות, משא"כ באופן שאין בו כלל ביזיון ורק מלעיגים עליו מחמת המצוה בלבד בזה לא ס"ד הח"ח לומר היתר כבוד הבריות כלל,
ומ"מ גם לפי איך שניסח הח"ח את הטעם שאין כבר כבוד הבריות כיון שהן עושין שלא כדין (דהיינו שהמספרים לה"ר המלעיגים על מי שאוטם אזניו אינם עושים כדין וממילא לגבי זה לא נאמר דין כבוד הבריות) גם לפי צד זה בחפץ חיים הוא בניסוח קצת אחר מחלק מהאחרונים הנ"ל, שהחפץ חיים הזכיר שאין תוקף ללעג שלהם כיון שהם שלא כדין, אבל יש מהאחרונים שמשמע מהם בנוסח קצת אחר שכבוד הבריות הוא רק שהוא ביזיון מחמת שהמעשה שעושה הוא מעשה מבוזה מצד עצמו בלא קשר לכוונתו במצוה, ולא כשהביזיון מחמת עצם כוונתו ותכליתו במעשה הזה שמתכוון למצוה (עי' באמרות משה שם שהרחיב בדברי האחרונים ובדברי הקה"י), ולעניננו בתכלת מכיון שמתבייש מאנשים שלא לובשים והם עושים כדין ע"פ רבותיהם יתכן שיהיה תלוי הנידון בב' הניסוחים הללו.

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen

There are several issues discussed here: a) Is a night garment required to wear a tzitzit if worn during the day - on this there is a disagreement between Rambam and the Rabbi, and the ruling of the Halacha is to be afraid of the Rambam's opinion that it is obligatory not to wear a night garment during the day without a tzitzit 18 S. K. B.] 2) ...!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen

There are several discussed here:
A) Does a night garment require a tzitzit if worn during the day - in this there is a dispute between the Rambam and the Rabbis, and the ruling of the Halacha is to fear the Rambam's opinion that it is obligatory not to wear a night garment during the day without a tzitzit [Mishnav C. 18 SKB ].

2) Is a garment that can only be worn by covering up at night considered a garment - there is a dispute as to whether it is considered a garment or not, and the Mishnav Sakhh ruled that one round horn should be made to exempt a tzitzit, but the ruling is only for a garment made of wool, but for a garment made of other Kinds (which to many arbitrators is only a matter of encouragement) the Mishnab took the view that it should not be made more strict, and the Chazua Och C. 3 SQL 20 that the mikyl has something to rely on [even in woolen clothing, p. 2 Name SIA, and as to whether it is a garment that is only used to cover the sleep of Yom Yayo', below is what I will write about it].

C) The third issue is that it should not be said that such a garment that is not intended for wearing is not a garment, but if it changes its use in a one-time fashion, it should be discussed whether it is then considered a garment, and then it will be obligated as we require the tzisit of a garment day and night (which the Rambam is afraid to say) ), on the other hand it should be said that there regarding a garment for a night on the day of Rambam's opinion that it does not change at all the time of the main wearing of the garment but the time of actual wearing of the garment.

And Yaoi' in the Chazu'a there at the end of the Skala that he wrote to divide between important ephemeral and lowly ephemeral times, (that the Shu'a's method regarding night sheets that are worn during the day is lowly ephemeral and not blood for a dishcloth that sometimes the big one wraps himself in is an important ephemeral), and because of this he explained why a sheet which is mainly for the night and only used at the end of his sleep on an exempt day [for opinions that a nightgown is also exempt during the day] since the use that is used during the day is low temporary use, and in our case there is no such official and designated use (using a blanket as a game and wrapping oneself in it) that is considered low temporary use , and yet according to the opinions that a garment of mere covering, such as a bed sheet, is not considered God's garment, even when once he puts it on his body through clothing as a game, it will be considered lowly temporary.

And so according to the Chazu'a the one who makes light of the sheets has someone to trust here as well, the one who makes the light has someone to trust (since the definition of this type of use according to the above-mentioned Hazu'a is as low moments, therefore in fact it is no more serious than a night sheet that lasts for the day, And since there are two conjunctions there, one conjunction which is essentially a night garment and a second conjunction which is not a way of clothing, MM here GAC is not a way of clothing according to the calculation explained and GAC is not a day garment just like there, and there will be more expansion of words next to this in this), and according to the Mishnav in other species there will be an exemption, and in the garment of the wool of the advice one who can get rid of it if he cannot make a round horn is to abandon the blanket (cf. in the answer to MKT 4843 which begins a man who fears, etc. with the letter 5).

You have completed and clarified some things

And there was a reason to argue and say that what is considered bad use of a blanket according to the Hazu'a is only because the beginning of the actual use is at night, but here that the beginning of use is during the day, there will be no exemption for bad use and a tzisit will be required, but according to this it will be found that if one occasionally uses a blanket for sleeping during the day it will be prohibited, And apparently, it is an unusual innovation to the law, to say according to the opinions that it is permissible only whenever the use begins at night; VIL'A (VIL' below is the conclusion of the matter in this regard).

And perhaps the intention of the Chazoa should be clarified in a different way, by using a lowly usage, its intention is to include the fact that there is no finished form of wearing, although the Chazoa aims at dividing this into the opinions presented in MA and MAB that consider such a covering to be wearable, MM admits that it is considered a lowly use for the purpose of not For this reason, it will be considered a day garment, that is, in addition to what is mainly for night and in addition that has no important use during the day, and according to this reason, if worn on the way from clothing (which also belongs to the way of clothing as a blanket, a person wraps himself in a kilah and a sackcloth and goes out to the Rhar, for the purpose of spending Shabbat, and the latter We discussed the matter of a towel).
And if that is the intention of the Chazoa, there will be no permit regarding Didan.

However, I really looked again at the language of the hazu'a and it is explained to him that the consideration of low use during the day is because the meaning worn during the day continues from the night's sleep, and therefore it has no importance for daytime clothing, as long as the wearing is only for the sake of the night (and a garment that is made to cover a day's sleep in a random, official way, it became worse in the prediction "A to himself as an expert on the laws and practices), and yet it must be said that he is still not obligated to wear a tzitzit if worn once a day, since the definition of this garment is for night time, he is again not obligated to tzitzit on this garment at all even during the day.

However, after studying the words of the Chazua, all these words of the Chazua refer only to the beginning of the sentence that this garment is exempt from the Rash because it is a night garment, but they do not refer at all to what the Rambam's opinion is about such a garment.

And it would be an addition to the Hazu'a opinion to say that according to the party there is no way to wear such a garment that is only made for covering (that is, the opinion that the Mishnav ruled similar to in the case of other species), therefore anyone who does not have an official temporary use of such a garment will not be required to wear a tzisit.

And really, one more thing should be added. What the hazu'a brought evidence is from what DKIL in terms of clothing, in their opinion, a large one goes to the market, and there it is not enough that they were worn at random but that they were worn at random in the market, and yet it does not belong at all in the matter of his discussion regarding the one who wraps himself in a blanket in the game, and therefore If there was an apparently official random device, he still wouldn't have to wear a tassel.

Regarding the ruling on clothing as a cover for sleeping, the Mishnab's ruling to ease other species and the Chazu's ruling that the main rule should be eased, but this is only in conjunction with the fact that it is a night garment and the beginning of use at night (the Chazu's ACP reminded Lahdia of this opinion in the previous section), But a covering garment that is used for daytime sleep has less room to make light of it, since there are no such additions here, and as for the matter of a blanket that does not belong at all to the use of the garment, it is dealt with differently and as will be explained.

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen