יש בזה הרבה בעיות גם אם טוחנים הגרעינים וגם אם מניחים את הגרעינים שלא על העץ ממש וכ"ש אם מדובר על העץ ממש וכ"ש אם מדובר בכלאי אילן. מקורות: ראשית כל נכנסים כאן לנידון האם שתילת זרעי עצים יחד הוא ...!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen

יש בזה הרבה בעיות גם אם טוחנים הגרעינים וגם אם מניחים את הגרעינים שלא על העץ ממש וכ"ש אם מדובר על העץ ממש וכ"ש אם מדובר בכלאי אילן.

Sources:
ראשית כל נכנסים כאן לנידון האם שתילת זרעי עצים יחד הוא דבר אסור או מותר והוא דבר שנחלקו בו גדולי הראשונים והפוסקים בכל הדורות עד דורינו אנו, דהשיטה העיקרית ברמב"ם הל' כלאים פ"א ה"ו ושו"ע סי' רצה ס"ג וסי' רצו ס"ב דכלאי אילנות של אילן באילן נאסרו רק באופן של הרכבה, וכך דעת הרבה ראשונים (הרא"ש הל' כלאים סי' ג והתשב"ץ ח"ג סי' שיד), ואילו דעת הראב"ד בהשגות שם דגם זריעת כמה שתילים יחד הוא איסור כלאי אילן, ונחלקו הפוסקים אם הלכה כהשו"ע לקולא (הגר"א סק"ה והחזו"א כלאים סי' ג אות יא ודיני כלאים אות לב), ויש שנקטו שצריך לחשוש לדבריו רק בא"י ולא בחו"ל (ב"ח וש"ך סק"ב), דכל המקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל, ויש שהגבילו מעיקרא את חומרת הראב"ד רק באופנים מסויימים (היינו המהר"ם אריק בשיירי טהרה כלים פי"ז מ"ה שהגביל דברי הראב"ד רק באילן וירק אולם לא נקטו כדבריו שאר אחרונים, עי' חזו"א כלאים סי' י אות יא ותורת הארץ ח"ב פ"ו אות צח), ואכמ"ל, ומ"מ גם למהר"ם אריק מתעורר הנידון בזיבול העשוי מירקות.

עכ"פ יש לדון לפי שי' המחמירים אם יש לאסור לזבל האילנות עם פירות רקובים, באופן שיש בהם גרעינים שיכולים לצמוח, כאשר לא ניחא ליה שיצמחו הגרעינים האלה.

ומאידך יש מקום לדון אם מזבל ממין פרי אחד ע"ג העץ עצמו האם יש כאן לתא דהרכבה ואז ייאסר לכו"ע מדין כלאי אילן דהרכה דאסור לכו"ע או לא.

והנה במקרה הראשון נראה לפשוט לכאורה מהירושלמי כלאים פ"ה ה"ו ובר"ש סיריליאו וביאור הגר"א שם שאסור לעבור עם זרעים בכרם אם יש חשש שינשרו, מכיון שזו פשיעה, וכ"ש בניד"ד, והעצה לזה היא שיטחון את הזבל לפני שהוא מפזר אותו באופן שלא יישארו גרעינים.

ואע"פ ששם מיירי לגבי כלאי הכרם, שהוא חמור יותר כיון שאוסר בדיעבד בכל מקרה של בדיעבד, מ"מ צריך להתיישב בדבר אם מצינו ראיה לחלק ביניהם, בפרט שלכאורה יש כאן בעיה כיון שאפי' אם נבוא לדון בגדרי מתעסק בשאר איסורים אבל בניד"ד יש כאן שאלה של פסיק רישא.

ויעוי' בזית רענן לבעל המג"א על הילקו"ש דברים כב שכ' ע"פ הספרי שם פ' כי תצא פיסקא רל דקרא אשר תזרע בא לרבות אפי' עפו השתילים לכרם על ידי רוח מצויה, ואולי באמת הוא ריבוי מיוחד בכלאי הכרם לרבות אפי' לא היתה זריעה גמורה.

ובמקום שיש כמה צירופים כגון בזרעי אילן שאינו מוסכם אפי' להראב"ד שיש איסור לשותלן סמוך לאילן וגם להמחמירים בדעתו אינו מוסכם שהוא מדאורייתא, וגם יש לצרף כאן נידון נוסף שאינו זורע ב' המינים יחד ויש אומרים דבאופן זה אינו עובר איסור תורה בכלאי זרעים (כך דעת מראה הפנים בירושלמי כלאים פ"ח ה"א ד"ה מלמד בדעת הרמב"ם ריש כלאים, אבל הערוה"ש סי' רצז ס"ד ס"ה בדעת הרמב"ם חולק וכן דעת ישועות מלכו כלאים פ"ג ה"ט) ולכאורה ה"ה בניד"ד, בכל כה"ג יעשה שאלת חכם.

ומיהו יש לדון בענייננו מצד נידונים נוספים, כגון אם לא חיפה בעפר ולא נתכוון לזריעה דיתכן שאינו חייב משום כלאים (עי' אגלי טל מלאכת זורע אות ז וחזו"א שביעית סי' יח אות ב בסוגריים).

ולענין הנידון השני שכתבתי לדון לכו"ע לענין להכניס תערובת או תרכובת של אילן אחד לתוך אילן אחר, האחרונים דנו בנידון זה בכמה אופנים, לענין שרף עי' חזו"א כלאים סי' ב אות טז ודיני כלאים אות לג ובמכתב בספר חוקות שדה עמ' יז, ותמצית דברי החזו"א בזה שיש חילוק אם השרף רק משביח את האילן או שתפקידו לגדל ענף ממין השרף, וע"ע שו"ת מנחת שלמה תנינא סי' ק סק"ז, קובץ שיעורים כתובות אות רג, מעדני ארץ הל' כלאים פ"א ה"ה אות י, ועוד.

ולגבי אבקה דנו המנח"י ח"ז סי' יב אות ב והשבט הלוי ח"ט סי' רכד בדעת החזו"א דאפשר שיהיה אסור לדעת החזו"א ואולי הם הבינו דהחזו"א אוסר שרף בכל גוני ואין לי פנאי לעיין בזה כעת.

ועוד נידון נזכר באחרונים לגבי הרכבת חיטה באילן באופן המועיל לאילן, ועי' פת"ש יו"ד סי' רצה בשם שו"ת חת"ס יו"ד סי' רפז וחזו"א כלאים סי' ב אות יז ומעדני ארץ הל' כלאים פ"א ה"ה אות ט' עמ' רעג ואילך.

ולכאורה קשה דכאן לכאורה נכנסים לנידון נוסף על זרעים באילן, ואולם מבואר בחת"ס שם דכאן הוא יותר חמור מזריעת ב' זרעים דכאן הוא כעין הרכבה באילן, ולפ"ז מה שכתבתי לעיל לתלות נידון זריעת זרעים בסמוך לאילן במחלוקת הרמב"ם והראב"ד על זריעת ב' מיני זרעים יחד, וכן מבואר בחזו"א כלאים סי' ג סק"י, והוספתי דלדעת קצת אחרונים יהיה רק דרבנן כיון שהאילן זרוע, יש להוסיף ע"פ החת"ס הנ"ל דכ"ז רק אם מזבל על קרקע בסמיכות לאילן, אבל אם מכניס גרעין תפוח בתוך אילן אגוז על הגזע הוא שאלה של הרכבה וכאן נכנסים לנידון החת"ס שם, עי"ש בחת"ס שהביא כמה צדדים בזה דיש צדדים לומר שהוא הרכבה ויש צדדים לומר שאינו הרכבה כיון שאינו גדל אלא רק משביח ועי' בחזו"א סי' ב שם.

ויש לציין בזה עוד ב' נקודות, הא' דכל הנידון עד כאן הוא בשאר אילנות אבל בגפן חמור בודאי בזריעה שלא בכונה גמורה ולענין גרעינים שיש איסור לשותלם בגפן (עי' סי' רצו ס"א ס"ב) ג"כ הוא חמור עכ"פ בא"י.

ועוד יש לציין לענין דעת ראב"ד הנ"ל לענין זריעת זרעים סמוך לאילן שדנו האחרונים עד כמה צריך להרחיק, ראה חזו"א כלאים סי' ג אות י שהסתפק בזה אם הוא שיעור הרחקת זרעים מזרעים או שיעור הרחקת אילנות עי"ש.

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen

אסור דאין מוכרים טבל אלא לצורך (משנה מעשרות פ"ה ויו"ד סי' שלא סעי' קיז), ואפי' אם מודיעו שהוא טבל אסור (כן מוכח במשנה שם ובשו"ע דכל האופנים הנידונים שם לאיסור ולהיתר מיירי באופנים שמודיעו וממילא בסתם מודיעו ודאי אסור וכ"כ ...!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen

אסור דאין מוכרים טבל אלא לצורך (משנה מעשרות פ"ה ויו"ד סי' שלא סעי' קיז), ואפי' אם מודיעו שהוא טבל אסור (כן מוכח במשנה שם ובשו"ע דכל האופנים הנידונים שם לאיסור ולהיתר מיירי באופנים שמודיעו וממילא בסתם מודיעו ודאי אסור וכ"כ להדיא החזו"א סי' ו סק"י).

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen

נכנסים בזה להרבה שאלות, הנידון העיקרי הוא במה שאמרו (חלה פ"א מ"ז, שו"ע יו"ד סי' שכו ס"ב) העושה עיסה על מנת לחלק שאינו מתחייב בחלה, ובאופן שמחלק לאחר האפייה, אם בשעת אפייה לא יתחלק אינו חשוב כעושה על מנת לחלק ...!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen

נכנסים בזה להרבה שאלות, הנידון העיקרי הוא במה שאמרו (חלה פ"א מ"ז, שו"ע יו"ד סי' שכו ס"ב) העושה עיסה על מנת לחלק שאינו מתחייב בחלה, ובאופן שמחלק לאחר האפייה, אם בשעת אפייה לא יתחלק אינו חשוב כעושה על מנת לחלק (ש"ך סק"ה).

אמנם דנו האחרונים מה הדין באופן שיש כאן תערובת קמחים של ב' אנשים, ובנוסף לזה כוונתם לחלק לאחר האפייה, האם באופן כזה יחשב כעל מנת לחלק או לא, ובפשטות זה הוא המחלוקת בין הרמ"א שם בס"ג שמחייב בזה חלה לבין הגר"א שם שפוטר, לפי שביאר בדבר שאול סי' ו סק"ג דברי הרמ"א שם.

כמו כן דנו האחרונים מה הדין כשמחלק בפועל ללקוחות לאחר האפיה, אבל כבר קודם אפיה מפריד העיסה ללחמים נפרדים כדי לחלקם לאחר האפיה ללקוחות, האם חשוב על מנת לחלק או לא, עי' בשו"ת מנח"י ח"י סי' קי שהביא מחלוקת האחרונים בזה.

וכן נכנסים בזה לנידון נוסף של צירוף סל לאחר אפיה על מנת לחלק, דגם בזה יש צד באחרונים דכל מה שלא מועיל צירוף סל על מנת לחלק לאחר אפייה הוא רק בצירוף סל קודם אפייה על מנת לחלק לאחר אפיה אבל בצירוף סל לאחר אפייה על מנת לחלק לאחר אפייה יועיל כאן על מנת לחלק כדי לפטור, משום שכל הצירוף כאן היה על מנת לחלק בלבד, וכזה שם צירוף לא מועיל כלל, (כ"כ הג"נ גשטטנר בקובץ מבית לוי חי"ד עמש פג בשם הערך שי יו"ד סיש שכו ושו"ת משנה שכיר ח"א סי' מה, ועי' תורת לחם סי' ה' סקל"ג וחדרי דעה סי' שכו ס"א דיתכן שגם לענין דינא דהרמב"ם דלקמן שהעיסה לא תתחייב אחר כך בניד"ד לא ייחשב צירוף כלל, אולם יעוי' תורת הארץ פ"ד אות ק' דלא שייך על מנת לחלק לאחר אפייה כלל עי"ש טעמו וכן נקט הגרש"ו בקובץ מבית לוי ח"ה עמ' לו הערה ח, ועי' עוד בהרחבה במנח"י ח"ח סי מב והאחרונים שהביא שם).

ועוד לענין מצות עי' אחיעזר ח"ב סי' לז וציץ הקדש סי' כא סק"ד בשם מהרי"ל דיסקין.

ואף אם יש בוודאות אדם אחד שקונה במאפיית המצות שיעור חלה עדיין אינו ברור שהקונים האחרים מה שקנו מתחייב ג"כ, דהרי האחרונים (מקדש מעט סק"ט וחלת לחם סי' ה סי"א וסמ"א) נחלקו אם בכה"ג הקונה פחות מכשיעור מתחייב, (ואמנם הם דברו באופן שמתחלק על דעת כן, אבל באופן שאין תכנון מעיקרא כיצד לחלקו יעוי' להלן בסמוך בדברי הגרשז"א).

מ"מ על אף שהנידונים הנ"ל קיימים במצות, מ"מ לכאורה למעשה לא מועיל להחשיב על מנת לחלק אפילו מספק, כל עוד שכל אחד יכול לקנות כמה שהוא רוצה, וכמו שנקט הגרשז"א (שש"כ ח"ב פמ"ב סי"א הערה מז) לגבי מאפיות שמכיון שאין יודעים מי יקנה וכמה יקנה לא חשיב על מנת לחלק, דעל מנת לחלק הוא רק בודאי על מנת לחלק ולא בספק על מנת לחלק, כדמוכח בשו"ע שם ס"ב לגבי נחתום, וכמו שביאר החזו"א ליקוטים סי' ב סק"ב, דמכיון שהחלוקה מסופקת חייב בחלה בתורת ודאי.

ואמנם לגוף הראיה מהשו"ע שם היה מקום לחלק דאילו לגבי נחתום באופן המבואר בשו"ע שם יש צד שלא יחלק כלל את העיסה אם לא יצטרך כמבואר שם, משא"כ כאן שבודאי מחלק והשאלה רק אם אדם אחד יקנה הכל או אנשים רבים, אבל הגרשז"א לא נקט לחלק בזה, מכיון שאם אדם אחד יקנה הכל ממילא הרי הוא כמו שלא נתחלק.

אבל יש להעיר על זה, דממה שנקט השו"ע גבי נחתום שהחיוב הוא שאם לא תימכר השאור יאפנה הוא בפת אחת, משמע שלולא שיש צד כזה לא היינו מחייבים מחמת שאולי אדם אחד יקנה הכל, ואולי הטעם הוא דאם אדם עושה למכור בשוק ואדם אחד החליט על דעת עצמו לקנות הכל אין זה משנה את מהות העיסה מצד המכין את העיסה שהרי המטרה היתה למכור בשוק על יד על יד, ומבחינת המכין ההסתכלות כמו שהגיעו הרבה קונים בבת אחת, דהשינוי לא נעשה מחמתו, משא"כ במקרה של השו"ע שהשינוי נעשה מחמת הצד המכין, וממילא כשיש סיכוי שייעשה שינוי כזה חשיב שאינו בהכרח על מנת לחלק.

אולם בכ"ז הגרשז"א לא קיבל החילוק, דהרי כיון שאם מעיקרא הנחתום מוכר רק כמויות גדולות של שיעור חלה לא יהיה כאן פטור של חיוב חלה, ולכן הסתבר להגרשז"א שגם אם יש סיכוי שאדם יקנה שיעור גדול חשיב כספק על מנת לחלק דחייב בתורת ודאי, ולא הסתבר להגרשז"א לומר שיש כאן ב' דינים, ומה שאדם קונה הרבה יחד יועיל לשנות הגדרה בעיסה רק אם היה כן בדעת המוכר, דממ"נ אם מועיל מועיל ואם לא מועיל לא מועיל.

מ"מ גם הגרשז"א לא מיירי במקום שהזמינו מראש כמה חלות ואין בכל אחת מהם שיעור חלה (ובמקום שהזמינו ואין לכל אחד שיעור חלה עדיין יתכן שתלוי בנידון שתלינו לעיל בפלוגתת הרמ"א והגר"א דלהגר"א אם הקמח שייך לשני אנשים הוא כעל מנת לחלק אבל להרמ"א אינו כעל מנת לחלק כיון שלא יתחלק עדיין בשעת האפייה, ובאופן שהזמינו ויש לאחד שיעור חלה יהיה תלוי בנידון המקדש מעט וחלת לחם שהזכרתי לעיל האם כשיש אחד שיש לו שיעור חלה מחייב גם האחרים או לא).

ואמנם אם אנו באים לדון שההפרשה במאפייה לא חלה מאחד מן הטעמים האלה, ונבוא לחייב הפרשת חלה בבית על מצות שכבר הפרישו עליהם במאפייה, לכאורה ממ"נ אין צריך להפריש שוב בבית, שהרי גם אם נחשיב הצירוף של המצות כצירוף על מנת לחלק שאינו מחייב בחלה, אבל הדין הוא שגם עיסה על מנת לחלק שחילקה וחזק וצירפה שלא על מנת לחלק פטורה שבשעת חובתה היתה פטורה, כמ"ש בסי' שכו ס"ד ע"פ הרמב"ם הל' ביכורים פ"ז ה"ט.

ולפ"ז לכאורה ממ"נ אין צריך להפריש שוב בבית, דאם הצירוף אינו חשוב על מנת לחלק ומחייב בחלה, א"כ הרי כבר הפרישו במאפייה, ואם הצירוף חשוב על מנת לחלק א"כ צירוף זה פוטר והעיסה לא תחזור ותתחייב אחר כך.

אולם למעשה א"א לסמוך ע"ז, חדא שכן כתב הט"ז סי' שכד סק"ד והמקדש מעט סי' שכו סקי"ג דיש לחשוש לדעת הראב"ד בהשגותיו על הרמב"ם שם לחייב באופן הנ"ל אם חזר וצירף את העיסה שלא על מנת לחלק, ועוד דבפרט בניד"ד שכל הצירוף נעשה רק אחר הגלגול ואחר על מנת לחלק יש צד דלא חשיב צירוף על מנת לחלק לפטור אפי' להרמב"ם דחשיב כאילו לא היה צירוף כלל, עי' באחרונים הנ"ל שציינתי לגבי נידון זה לעיל.

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen

דין התנאי מועיל רק בדמאי על אוכל של אחרים, אבל בדבר שהוא ספק מעושר כגון בחשוד על המעשר אין מועיל התנאי על אוכל של אחרים. בבן האוכל על שלחן אביו הורה החזו"א להקל בתנאי מכיון שיש לו רשות בכל הפירות, ...!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen

דין התנאי מועיל רק בדמאי על אוכל של אחרים, אבל בדבר שהוא ספק מעושר כגון בחשוד על המעשר אין מועיל התנאי על אוכל של אחרים.

בבן האוכל על שלחן אביו הורה החזו"א להקל בתנאי מכיון שיש לו רשות בכל הפירות, וכן בחור הממונה על המעשרות בישיבה.

לגבי מי שהזמין ארוחה מערב שבת בבית הארחה יש מקום לומר שמכיון שכבר שילם נחשבים לענין זה הפירות כשלו.

לענין מי שאוכל אצל אדם שמכיר בו שמעשר ומעשר שוב פעם לחומרא מועיל תנאי בזה (כעין מה שמועיל בדמאי כנ"ל).

מקורות: דרך אמונה פ"ט מהל' מעשרות ה"ז ס"ק ס"ג וציון ההלכה שם ס"ק ק"כ.
ולענין חולה שמתארח בבית חולים עי"ש מה שכתב בזה.

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen

If it has lost its flavor, a.a. to tithe it at all, and as for whether one must tithe, and what is the ruling if it has the sanctity of a donation when it was used but has not yet lost its flavor, in all of this one must look at the reality of it if it is used to be sown for food or only as a spice for tea and sowing...!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen

If it has lost its taste aa to tithe it at all, and as for whether it is obligatory to tithe and what is the ruling if it has the sanctity of a donation when it was used but it has not yet lost its taste, in all of this the reality must be examined in this if it is used to be sown for food or only as a spice for tea and in this sowing what is it sown for.

Sources:
I do not come to discuss in the body under discussion whether or not our tea extracts should be tithed on them, (on the one hand if there are AI crops in them, as well as on the other hand that they are apparently not sown for eating at all, and I. through faith, the Lord's contributions, Petu 15, 26 to ibid), but only in the matter that is being asked here by the questioner if you find it to say that one is obligated to tithe what is the ruling.

And regarding this Yaoi' in the Mishna PG Deoktzin and it was brought up in P. How do you bless a leaf on Shabbat when it is flavored in a cauldron, etc. and when it is flavored in a cauldron, there is no contribution in it, and therefore it is not possible to set aside a contribution from such a spice that was used to give flavor in the cauldron, etc. If it has already lost its flavor, which is a worse degree than just giving flavor in a cauldron [as will be explained in Yerushalmi below, and as will be explained in the above-mentioned Bahl in Deat Rishonim 33], and it is true that in Yerushalmi Rafi'a from a number of offerings that there is a division between Shabbat and the rest of the spice, A honey that changes its taste in a cauldron does not have any contribution to it, whereas with the rest of the spice it is precisely when the flavor of the spice is completely lost, but in the way that the spice has lost its taste, it does not have the sanctity of a contribution in it.

And Yaoi' in explaining the Halacha of Terumot Petu 12, which he brought from Chazon Nahum on the Mishnah in Terumot there that the Babylonian disagrees with the Jerusalemite in this and Sal that with all spices the judgment is as on Shabbat, and according to his method Afi' if they have used tea once as a custom and are already used to throwing it away no longer It will be possible to set aside a donation and tithe from it elsewhere.

And as I commented above, since the alleged tea extract in reality is not used to be seeded for eating at all, but only to give the taste of tea [and the reality of this], so apparently according to what is explained in the explanation of the Halacha there, there are no contributions and tithes at all, but in such a way that it is consumed for eating and is also seeded for eating In this the name ruled that if there is still a point left in it, it has the sanctity of a donation, and if there is no point in it at all, it is not sanctity of a donation, because of all the differences of opinion.

And it should be noted that when tea is fortified after it has already been used, that the drink must also be fortified, (and this enters into the discussion of the Hazu'a and the Geriza regarding the matter of tiring sweat in the milk of fruits and here it is not the juice of the fruit but less than that, and it is condemned by itself, and belongs a little For Sugi', he is constant and finds his measure, and there is no place for that here).

[And it should be pointed out to the body of law that it is not important for a spice that may and is used only to give flavor in a cauldron according to the above conditions. A vegetable, etc., but a spice that is made into a drink, so that the entire drink is influenced by this spice and is named after this spice, and we will not expand on the 27th of the year since it is not what is being discussed in the answer here].

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen

Yes, there is a prohibition in this, as explained in the Mishnah Klaiim PO MG 3 MD and Rambam PO Mehl' Klaiim 12 and Sho'a Yod C. Rezzo 67, and EI in Gm' PK Deirobin, and A. Berambam names the particulars of the laws in this and in the way of faith.!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen

Yes, there is a prohibition in this, as explained in the Mishnah Klaiim PO MG 3 MD and Rambam PO Mehl' Klaiim 12 and Sho'a Yod C. Rezzo 67, and EI in Gm' PK Deirobin, and A. Berambam names the particulars of the laws in this and in the way of faith.

ואציין שבעיני ראיתי בחצר של משפחה של יראים ושלמים שיש להם גג מעל החצר שלהם שעליו יש ענפי ענבים מודלים ומתחת הגגון שאר מיני צמחים, ומעולם לא עלה על דעתם שצריך לבדוק הדין לגבי הצמחת אילנות מתחת הגג הזה, ורואים מזה שצריך עירנות בשביל לשים לב שיש בעיות הלכתיות (ומ"מ יש מיני צמחים שמותרים ועי' שו"ע ריש הל' כלאי הכרם ביו"ד, ויעוי' בספר שדה יחזקאל ח"ב סי' ו שהאריך בזה טובא).

And regarding your question about how the pot that is not named stands in the vineyard, in the answer next to it I mentioned the words of the mishna in the kalaim and the judges who forbade the pot that is not named, and also in the innovations of R. Guttmacher Kalaim 17 MH Damasus his conclusion that if the pot is standing in the vineyard it is certainly prohibited, and regarding the matter of moving a pot that is not named In Karam A.S. M.S.H.C. in this (and A. B. Explanation of the Halacha of the Way of Faith P. 23 according to the opinion of Rabbi Cyrilio and the Hazo'a it is forbidden and the other P.D. of the latter may be permissible), and A. Yerushalmi Hala P.B. Sahab and Rambam 55 of the 10th of the 13th century and the simplicity of the Yerushalmi in the kalaim spaz apparently that even a pot that is not named is in general a prohibition that transgresses the Ish.

And apparently it does not turn out that daffiirot (a model vine on a shed) is a keel from the DA class of a vineyard or to the work of a single vine for the purpose of setting up a pot that is not named, and even if it is said that daffiirot is a cutting for a cutting (according to what the above-mentioned way of belief has suggested in the opinion of the latter For the matter of moving a pot that is not named) mm under the vine itself which is Dauriita of course there is no place to allow it.

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen

יש בזה כמה שיטות, ולכן מהשיעור הקטן ביותר יש להפריש כבר משהו בלא ברכה ומהשיעור הגדול יותר יש להפריש בברכה. כמו כן יש לשים לב שאם מפרישים מבצק בשיעור הקטן ואחר כך מצרפים שני בצקות יחד בשיעור הגדול הם עלולים להתחייב ...!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen

יש בזה כמה שיטות, ולכן מהשיעור הקטן ביותר יש להפריש כבר משהו בלא ברכה ומהשיעור הגדול יותר יש להפריש בברכה.

כמו כן יש לשים לב שאם מפרישים מבצק בשיעור הקטן ואחר כך מצרפים שני בצקות יחד בשיעור הגדול הם עלולים להתחייב מחדש בהפרשת חלה מספק (בכפוף לפרטי דינים), ואף שני מאפים יכולים להצטרף ולהתחייב בכפוף לפרטי הדינים.

השיעורים הם כדלהלן:

בספר מידות ושיעורי תורה כתב ששיטת הגר"ח נאה היא 1,666 ק"ג קמח (ויש כמה שיעורים קרובים לזה, במדריך הכשרות של בד"ץ העדה"ח כ' 1,680, והגרי"מ שטרן כ' 1,660, ובהגדש"פ "מיר" כ' 1,670), אבל יש להחמיר להפריש בלא ברכה כבר משיעור של למעלה מ1,200 ק"ג, ולשיטת החזו"א החיוב בברכה הוא 2,250 ק"ג.

יש שנהגו להפריש בברכה רק באזור שנים וחצי קילו (בשם הבא"ח הובא 2,490 ויש שמועה בדעת החזו"א שהיום זה בערך 2,500, ועי' בספר הבית בכשרותו להגרי"א דינר מה שהביא התייחסות הגרח"ק והגרנ"ק לשמועה זו).

יש לשים לב שמכיון ויש הרבה שיעורים בזה (וחלק גם לא הבאתי כאן) רצוי לעשות שאלת חכם איזה שיעורים יש להחשיב מעיקר הדין, כי אחרת יכול לגרום להרבה מאוד ספקות (למשל שהיה השיעור קטן והפריש חלה, ולאחר מכן הצטרף לשיעור הגדול ממנו והפריש שוב, ולאחר מכן הצטרף לשיעור הגדול ממנו, וכן הלאה).

כהשלמת הדברים אפשר לציין כי למרות שהשיעור במקורו נאמר בשיעור נפח במשנה ובגמ', אבל היום מקובל למדוד זאת לפי משקל לאחר מדידות שנעשו בהזדמנויות שונות על ידי אישים שונים שבאו למדוד את המשקל בהשוואה לנפח כדי להקל על מדידת הקמח לפי שיטות המדידה המצויות כיום, וכנ"ל כעין זה המדידות המצויות לגבי מצה של ליל הסדר.

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen

In the addendum Klaiim PA 59 I. Sowing on the aqueduct does not contain any Klaiim, and it was also brought in the way of faith Rish Halachot Klaiim, VE Yerushalmi Klaiim SPA, and the arbitrators of our time discussed whether this is also a normal way of sowing by actual water or No. (and also...!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen

In the addendum Klaiim PA 59 I. Sowing on the aqueduct does not contain any Klaiim, and it was also brought in the way of faith Rish Halachot Klaiim, VE Yerushalmi Klaiim SPA, and the arbitrators of our time discussed whether this is also a normal way of sowing by actual water or No.
(And also by Rash Klaiim PG MB and Dok).

And I. Shuat Har Tzvi HB C. not the letter of God regarding water crops in our time called hydroponics, which for some reason prohibits hybrids.

And it must be noted that according to the division of things there in the Tosefta as well as in Yerushalmi there it means that the things mentioned there for exemption are things that cannot grow through them and I do not wish to dispel the thing that such is the way of its growth.

And also YLA in all of this, whether the exemption or the permit or only an exemption from Dauriata.
It should be noted a model for the case of a covered house 1 in Yerushalmi PA 12 for the case of a tax-exempt property that is not a match at all, and even in this case, cages instead of a cover are not permitted.

And it should also be noted in the Addendum of the Hebrews that there is a person who sows something that does not grow, an exemption, and a model there, it is possible that it is only an exemption and not a permit, and the designation is something that does not take place, and does not place a seed in the pot of alma [such as the toman for turnips and radishes, etc.] that it is not sowing at all, but There is a sowing that is caught and becomes sick, only that it does not take place, and in this, since it does not take place, there is an exemption and a forbidden tax.
(And what I wrote in another answer regarding the matter of the Lord Shabbat in 23).

But there are those who disagree about the GRCP, and some have argued that it may be a definition in the laws of kalaim that a doka in the land is required because of a dictation of Shadach (cf. Zebhai Ephraim zabhaim Tsad 2b), and cf. what was cited in the Talmudic encyclopedia a value of klaim [Part 1 p. Taklat].

To sum things up, there is a Mimra that sows by water is exempt from the hybrids, but there is no clear decision as to whether this is also about ongoing sowing and whether it is also a permit to begin with.

And I will mention some of the books of our time that brought opinions of those ruling in this regard to the matter of Shemita, the report of Nehfa in the money Yod C. E, the report of Sde Ha'aretz 13 Yod C. 20, the report of Maharil Diskin KA C 27 Letter 1, Or Lezion (Saviyat) C. I. Letter 7, Har Tzvi Zeraim HCV C. No, Sde Shmuel Sheviyat C. 12, Rosvat Hasbit Yod 13 p. Kid (regarding hybrids), and I. in the afternoon at the end of what was brought there in the name of the hazu'a.

I don't have a decision on this, although I have a bit of a tendency on this from a freezer. It is possible that the tosefta is exempt, but it is prohibited and it is like a pot that is not named, mm I do not have a decision on this, and maybe we will look at things more later.

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen

Yes, there are hybrids also a pot that is not named, cf.

Yes, there are hybrids also a pot that is not named, cf.

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen

שמעתי שבס' ציץ אליעזר כתב [ולא מצאתיו לעת עתה], דדין בכורים הוא רק פ"א בחיי העץ, וכשיקנה עץ אחר יביא עליו בכורים רק פ"א, ושמעתי שכ"כ הנצי"ב. והנה ודאי אי"ז הפשטות והשגור בפי כל, וגם לפ"ז אנו נדחקין בפירוש איזה ...!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen

שמעתי שבס' ציץ אליעזר כתב [ולא מצאתיו לעת עתה], דדין בכורים הוא רק פ"א בחיי העץ, וכשיקנה עץ אחר יביא עליו בכורים רק פ"א, ושמעתי שכ"כ הנצי"ב.

והנה ודאי אי"ז הפשטות והשגור בפי כל, וגם לפ"ז אנו נדחקין בפירוש איזה מאמרי חז"ל, דהיינו מש"כ דאין מביאין בכורים ב"פ בשנה שנאמר הִגַּדְתִּי הַיּוֹם (דברים כו, ג), פ"א אתה מגיד ואי אתה מגיד ב"פ בשנה, דמתרץ ע"ז דמיירי דוקא בקנה וחזר וקנה, וכן מ"ש רז"ל שאם הבאת בכורים הכתוב מבשרך שלשנה הבאה וכו', ומתרץ דמבשרך שתקנה ועוד כהנה דחוקין.

וכן שמעתי שהביאו חידוש זה קמי מרנן רבותינו שליט"א מרן רה"י שליט"א ומרן בעל הדרך אמוונה שליט"א, ולא הוה ניחא להו בהא, דודאי זהו חידוש ומסורת בידן של ישראל ומרגלא בפומייהו שבכל שנה מביאין בכורים.

אבל נ"ל דיש להעיר על דבריו מכמה קושיות [והגם דאינו נכון לפסוק דין שלא בפני בע"ד, וכבר הזכרתי שלא מצאתיו לע"ע והריני בא בהצעת דברים בלבד], חדא ממ"ש ברש"י גיטין מ"ח א' בס"פ השולח גבי המוכר שדהו לנכרי לוקח ומביא ביכורים ופרש"י ורע"ב שם בכל שנה.
ובודאי לא תקון רבנן מילתא דליתא בשאר בכורים.
וכן הוסיף ידידי יוסף דוד אנקוה הי"ו דמהגמ' שם משמע דלוקח ומביא ביכורים בכל שנה דאמרי' דהא דתקון לה ה"ט כי היכי דלפרקיה ואם לוקח רק פ"א מה הועילו כ"כ חכמים בתקנתן.

ועוד נ"ל להקשות ממתני' דמס' בכורים גבי יש בתרומה ובמעשר מה שאין בבכורים בפ"ב ולא קאמר שכן תרומה ומעשר נוהגין בכל שנה משא"כ בבכורים שאינן נוהגין אלא פ"א לאחר הקנין בלבד, ואע"ג דתנא ושייר הא ביבמות בפ' הערל דחיק לאשכוחי מאי שייר דהאי שייר ולא קאמר דאיכא נמי הא.

ועוד ילה"ק ממ"ש בביאור הגר"א רפ"ג דירוש' דמס' בכורים עי"ש לדעת ר"ש באיזה אופן אם הפריש בכורים על מקצת פירות הם נתקנו והעולים אחריהם טבולים לבכורים, והרי דברים ק"ו ומה פירות של אותה שנה אין נפטרין וצריך לחזור ולהפריש בכורים פירות של שנה הבאה ושל כל שנה ושנה לא כ"ש.

לכך נראה דודאי מצות בכורים נוהגת בכל שנה ושנה כמו ששגור בפי כל ישראל ואם אינן נביאים בני נביאים הן.

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen