{בע"ה מוצש"ק פ' נח התשע"ו}
מה שהקשה כת"ר על דברי הנפה"ח שער א' פ"ב שכתב דמ"ש לעושה אורים גדולים ר"ל שמחדש אותם בכל רגע, וק' דאי קאי אהשתא שעושה עתה א"כ כבר אינן מאורות גדולים, דהירח נתקטן כמ"ש רז"ל בחולין ס' ב' ע"ש.
תשובה - הנה באמת כ"כ כהנפה"ח בעל עונג יו"ט, וז"ל בהקדמה, ועתה לא נפלאת היא ולא רחוקה היא אשר כמו במעשה שמים וארץ אף כי תבל ומלואה בששת ימי בראשית הכינם גם יסדם ויעמידם לעד לעולם.
עכ"ז אומר הכתוב לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו לא אמר לעשה אורים גדולים אלא לעושה בלשון הוה שהוא עושה גם עתה.
כי הוא הנותן כח ועוז לכל צבא השמים והארץ להיות חיים וקיימים לפניו יום יום והוא המכונן עמודיהם סלה לבל ימוטו.
וכן הדבר בפעולת בני אדם אף כי הם כעץ עושה פרי אשר זרעו בו למינהו איש איש ממלאכתו אשר הם עושים.
עכ"ז לא יסבו בלכתם מעיני המביט לארץ ממכון שבתו על כל יושבי הארץ לתת לאיש כפרי מעלליו ע"כ.
וכ"כ המשך חכמה פ' ויקהל, והעבודה מורה על השגחת השי"ת בפרטיות ומקיימו בכל עת ורגע ברצונו יתברך, וכל העולם הוא מתהווה ומתחדש בכל עת ורגע ברצונו יתברך, כאמור (תהלים קלו, ז) "לעושה אורים גדולים", אשר מזה למדו בתפילה 'המחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית' ע"כ.
וכפל דבריו בפ' קרח, ורצון השי"ת שופע בכל יום, כאמור (תהלים קלו, ז) "לעושה אורים גדולים" - תמיד בכל יום מחדש מעשה בראשית ע"כ.
ונראה דיש ליישב בב' פנים; הא' י"ל דמ"מ עיקר קרא קאי על בריאת העולם דמשמע יש מאין, ומ"מ נאמר ל' זה כדי להשמיענו ג"כ על השתא.
עוי"ל עפמ"ש השל"ה ובמקובלים דבעצם תרוייהו גדולים לעתיד, וממילא שייך שפיר לשון גדול אע"פ שעכשיו עדיין אינו גדול מ"מ עושה הקב"ה והולך את הירח עד שיהא גדול, וז"ל השל"ה במס' פסחים (תורה אור בהג"ה, כט): וענין מיעוט הלבנה שהוא החירק, כבר נתבאר.
וענין שני מאורות הגדולים, הוא סוד אור הלבנה כאור החמה, והוא סוד השורק.
וענין עטרת בעלה הוא סוד עלייתה למקומה הנעלם בסוד החכמה, זהו סוד החולם.
ועל שלשה עניינים אלו רומזים הפסוקים (תהלים קלו, ה - ט), 'לעשה השמים בתבונה כי לעולם חסדו, לרקע הארץ על המים כי לעולם חסדו, לעשה אורים גדולים כי לעולם חסדו, את השמש לממשלת ביום כי לעולם חסדו, את הירח וכוכבים לממשלות בלילה כי לעולם חסדו'.
'לעושה השמים בתבונה', הוא בחינת 'כונן שמים בתבונה', ומצד הבינה קדם שמים לארץ דהיינו תפארת למלכות.
'לרוקע הארץ על המים', בחינה הנעלמה ממלכות, וקדם ארץ לשמים, כי בחכמה מלכות קדומה, ועל זה אמר 'לרוקע הארץ על המים', כי חסד נקרא מים, ושורש החסד הוא חכמה כנודע, והוא על המים, ושם רוקע הארץ.
ורוקע מלשון רקיע, שהוא בחינה נעלמת יותר משמים, וזה הוא בחינת חולם.
'לעושה אורים גדולים', בחינת שורק, שני מאורות הגדולים.
'את השמש לממשלת ביום ואת הירח' כו', זהו בחינת המיעוט.
ו'לעולם חסדו', מכח סיבת המיעוט אשר נמשך מזה הצרות והגליות, יתהוה אור גדול מכח סיבת החשך, כי בתוקף הצרות מתבטלות הקליפות, ויהיה אור הגדול עכ"ל.
עוד נ"ל ליישב ע"ד חידוש קצת, באופן פשטיי, דמ"ש אורים גדולים לאו דוקא הוא, ואין בכונתי לומר דלא דק קרא ח"ו, אלא דביחס למ"ש את שני המאורות הגדולים היינו לאו דוקא דהתם הכונה אורים גדולים מאוד, כיון דמסיים קרא את המאור הקטון וכו', ועל כרחך גדולים דכתיב ברישא גדולים טובא נינהו, אבל גדולים דעלמא הכונה גדולים יותר משאר אורים דידן, ובאמת לא פירש כמה גדולים הם, דגם גודלו של הירח אחר שנתקטן הוא הרבה יותר משאר אורים דידן, דהרי לא נראה שישבח על מה שכבר ביטל הקב"ה.
שו"ר שכ"כ בס' מעשי ה' [לנכדו של מהרי"ק], ומכיון שהאריך בענין הזה נעתיק מקצת לשונו ודי בזה כאן, וז"ל בפ' בראשית, ועל מה שנאמר המארת הגדולים, כפי הפשט איננו זר שמנהג הכתוב לקרא גדולים בערך אל הקטנים מהם, ואף על גב שהגדולים אינם שוים בגדולה שאחד גדול מחברו.
וכן תמצא שדוד קראם גדולים אחר שמיעט את הירח ואמר (תהלים קלו, ז) לעושה אורים גדולים, ולא יאות לומר שישבח דוד על מה שהיה קודם כיון שלא נשאר כן, אבל ודאי קורא אותם גדולים בערך הקטנים, וכן נאמר (שמואל א יז, יג) בני ישי הגדולים, עם היות אחד גדול על האחר.
אמנם כי כן רז"ל דרשו ואמרו המאורות שוים היו והלבנה קטרגה, והנה אזכירך לשון האגדה בצורתה חולין פרק אלו טרפות (ס, ב), ר"ש בן עזאי רמי כתיב ויעש אלהים את שני המארת הגדולים וכתיב ואת המאור הקטן אמרה ירח לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד אמר לה הקדוש ברוך הוא לכי מעטי את עצמך אמרה לפניו רבש"ע הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אלך ואמעט את עצמי אמר לה לכי ומשלי ביום ובלילה אמרה לפניו רבש"ע שרגא בטיהרא מאי אהני אמר לה לכי וימנו בך ישראל ימים ושנים דידיה נמי לא סגי דלא אימני ביה דכתיב והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים אמר לה לכי ויקראו צדיקים על שמך יעקב הקטן שמואל הקטן דוד הקטן לא הוה מיתבא דעתה אמר הביאו כפרה על שמעטתי את הירח והיינו דאמר ריש לקיש מה נשתנה שעיר של ר"ח שנאמר בו (במדבר כח, טו) חטאת לה' אמר הקדוש ברוך הוא שעיר זה יהיה כפרה על שמעטתי את הירח, ע"כ.
Xואין להספק כלל מי שהציץ עליו ניצוץ מן ההשכלה שאלו דבריהם ז"ל בענין הזה הם מכלל משלי חכמים וחידותם, ומי לא ידע שאין למעלה לא קנאה ולא שנאה ולא תחרות עד שיאמרו שקטרגה הלבנה, ועוד שאם קטרגה על האורה והיו מאירים בשוה כמה שנראה ממה שאמרו אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד אם כן לא יקרא זה המעטת האור אבל יקרא שנעדר כל האור שלה ואין לה אור זולתי מן החמה.
ועוד הפך הענין הוא שכמו שהם משתמשים עתה הם שני מלכים משתמשים בכתר אחד שהלבנה משתמש באור החמה וקודם שהיו גם שניהם מאירים היו משתמשים בשני כתרים.
ועוד שקודם שנאמר המארת הגדולים אמר יהי מארת להבדיל בין היום ובין הלילה ואם היו שוים היאך יבדילו בין היום והלילה.
וא"ת שהיו שניהם להשתמש ביום חזרנו לומר שלא יקרא זה מעטי את עצמך והיה צריך לצייר ללבנה מהלך אחר, שאם היה מהלכה כן כמו שהוא א"כ לפעמים היו שניהם מאירים ביום ולפעמים לא היה רק השמש לבדו ולפעמים לא היה כלל חשך בליל ט"ו והיה כולו אור, ואם אתה אומר שהקטרוג היה על שהיא גוף קטן מן השמש ואין זה שני מלכים משתמשים בכתר אחד בהיות אחד גדול בגוף על האחר.
גם מה שדרשו ז"ל מקרבן ר"ח שנאמר חטאת לה' ואמרו הביאו קרבן כפרה אין אומרו חטאת לה' מחייב זה, שגם נאמר (שמות כט, יח) עולה לה', ובפרשת ויקרא נאמר ג"כ (ד, ג) לה' לחטאת.
אבל הדברים נראים באגדה הזאת היות כוונתה זולת מה שנראה מפשוטן של דברים עכ"ל, ועיין בפנים כל אורך הדרוש שלו כיד ה' הטובה.
מק"ט התשובה הוא: 119315 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/119315
פוסטים קשורים לנושא:
קטן שאכל עם שלושה גדולים האם חייב הקטן בזימון מדין חינוך
האם ידוע על מקור מלפני זמנינו בענין מנהג אמירת מזל טוב בשמחות
האם מותר לשתות מים שהיו בכלי במעבר תקופות השנה
בפירוש הפסוק חסד ואמת
כמה תשובות בפרשת שמות (ב)
האם יש ללבוש קודם המגבעת או החליפה - בהלכות דרך ארץ
בענין סוכה שנעשתה ע"י קטן
תגובה שנתקבלה על תשובות קודמות
האם לומר וידוי עם קטן בן ג' שנים לפני שנכנס לניתוח