השלמה לענין ספירת ימים בלי שבועות
בענין השאלה דהסופר ימים בלא שבועות אם יש בזה טעם לפוטר שלא לספור כל משום ס"ס ואם יש בזה ס"ס המתהפך, נראה דאמנם שייך בזה ס"ס המתהפך דספק אם מחוייב האידנא בשבועות ואפילו את"ל שמחוייב מ"מ שמא מחוייב רק בסוף כל שבוע לספור השבוע בליל השלמת השבוע, ואפי' ת"ל שבספירת העומר מחוייב מדאורייתא לספור בכל יום את השבוע של אותו היום, מ"מ שמא הלכה דהאידנא אינו חייב לספור שבועי אפי' מדרבנן, כך היה מקום לטעון.
אבל למעשה אין לומר דבלאו הכי יש לפוטרו מכח ספק ספקא דאפשר לתקנו בקל וגם אין עושין פלוגתא לס"ס כנגד מנהג.
ועוד יש להוסיף על מה שבפנים הדברים נזכר שהרא"ש מקיים המנהג לספור ימים בכל לילה, ונזכר בזה נידון אם סבר כן הרא"ש מעיקר הדין או ליישב המנהג, ויש לעורר בזה עוד דהרא"ש הזכיר בפנים דבריו שלא היה אדם שערער בזה מלבד בעל המאור, ויש לדקדק דהרי מצינו כמה ראשונים שסברו כן שספירת השבועות היא אחת לשבוע ולא בכל לילה, אלא יש לומר דמ"מ כולם לא ערערו על המנהג ולא סברו שיותר נכון שלא לעשות כהמנהג, משא"כ בעל המאור נקט שיפה לעשות דלא כהמנהג, ואם נימא הכי נמצא דגם הרא"ש אינו ברור שדיבר מצד החיוב דאורייתא אלא אפשר שדיבר מצד ההנהגה למעשה כהמנהג, וק"ל.
(שייך אחרי המילים "של השבוע בליל השלמת השבוע") בגוף מה שכתבתי דבא"ר משמע דלדעת הסוברים דספירת השבועות היא אחת לכל שבוע היינו ביום שמסתיים בו השבוע, ומיהו בדברי הגאונים שהובאו ברי"צ גאות ושבלי הלקט הנ"ל משמע כאידך צד דגם ספירת השבוע תוכל להיות במהלך השבוע, עיין בבה"ל הנ"ל שחידשו אף יותר מזה עי"ש.
השלמה לנידון אם יש להקדים הלל למוסף:
יש להוסיף דגם אינו מוסכם לכו"ע שהלל דחוהמ"פ נאמר ביחיד (והנידון היה בהלל דחוהמ"פ) משא"כ מוסף דודאי נאמרת ביחיד כמעט לכל הפוסקים מלבד מעט פוסקים שפסקו כראב"ע.
השלמה לנידון על מי שמאריך בחוטי הציצית
הנה ברמ"א סי' יא סי"ד כתב בשם הרמב"ם פ"א מהל' ציצית ה"ט דאם האריך הציצית יראה ששלישיתו יהיה גדיל וב' חלקים ענף, והמהרש"ל בביאורו לסמ"ג ע' כו חולק ע"ז וס"ל שאין חיוב, ובמשנ"ב שם ס"ק סט ציין לדבריו, אבל כתב דלכו"ע אינו מעכב כלל.
ולעיל ס"ק סו כתב דמדרבנן חייב לעשות שליש גדיל וב' שלישי ענף, ומ"מ לק"מ דלעיל בס"ק סו מיירי המשנ"ב לענין מה שצריך לכרוך ד' גודלים ואז יש שליש מתוך הי"ב גודלים של החיוב, דזה הנידון שם שלא יכרוך פחות מד' גודלין, אבל כאן בס"ק סט הנידון אחר שיש ד' גודלין גדיל וח' גודלים ענף אם יכול להאריך עוד, וע"ז קאמר דאינו לעיכובא, ובאמת כן מוכח כבר בגמ' דאמרי' נויי תכלת שליש גדיל וב' שלישי ענף ומבואר דאינו לעיכובא.
וגם לעיל בסעי' ד כתב הרמ"א בשם המרדכי בהלק"ט סי' תתקמ שאם עשאו ארוך יכול לקצרו ואין בזה משום תעשה ולא מן העשוי, וכתב בבה"ל הטעם שם בשם הארצה"ח (המאיר לארץ סקכ"ו) דאין זה משום תעשה ולא מן העשוי כיון שגם אם היה מן הענף קודם הקציצה יותר מב' שלישים מן הגדיל אינו לעיכובא לכך כשמתקנו אין בזה משום תעשה ולא מן העשוי.
מק"ט התשובה הוא: 126635 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/126635
התמונות האוטומטיות הוסרו זמנית.