ובירושלמי ברכות פ"א ה"ב אי' מה שמפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפילה דתפילה בעי כונה ואילו ק"ש רק ג' פסוקים, ויש שלמדו מזה דבתפילה בעי' לכוון בכל התיבות בברכת אבות.
ולא זכיתי להבין הראיה בזה, דהרי בירושלמי כאן לא נזכר כלל ברכת אבות.
ועוד הירושלמי מיירי במי שיכול להתפלל בכונה ובא לבטל מעצמו הכונה בתפילה על ידי מעשה שבא לעשות והרי ודאי גם להבבלי בברכות לד ע"ב אם יכול לכוון לבו בכל התפילה צריך לכוון בכל התפילה, משא"כ ק"ש מעיקר הדין אמרי' דאמר ליה רב נחמן לדרו עבדיה וכו', והטעם משום שבתפילה מדבר עם המלך עי' בסי' צה, ולכן מחוייב לכתחילה לכוון הכל עכ"פ אם יכול.
וכה"ג עי' במשנ"ב סי' צט החילוק בין ק"ש לתפילה לענין שתה יין.
מק"ט התשובה הוא: 124266 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/124266