האם אוכל על ידי מזלג צריך נטילת ידיים בין גבינה לבשר
הש"ך יו"ד סי' פט הקשה על הב"י והרמ"א בהגהת השו"ע שהביאו בשם רש"י דעל נוגע לא תקנו נט"י והקשה דהרי שם מיירי רק לגבי מים ראשונים ולא לגבי מים שנוטל בין בשר לגבינה דבדינים אלו אין חילוק בין אוכל לנוגע עכ"ד בקיצור ועי' מה שנדחק ליישב בזה בכו"פ.
ויתכן ליישב עוד באופן אחר דבב"י הביא דעת ה"ר פרץ דלא מועיל עיון בידיים אלא בעינן הדחה ממש ואולי ס"ל להב"י והרמ"א דלהר"פ תקנו הדחה בכל גוני אפי' אינו נוגע במאכל כלל ובלבד שיהא אוכל אבל אם אינו נוגע במאכל ולא אוכל כגון שסודר התבשילין על ידי קיסם בכה"ג הביאו דלא חייבו בנטילה כלל לא באוכל ולא בנוגע.
אבל דוחק ליישב כן חדא דמאי ס"ד שנוגע על ידי קיסם יתחייב בנטילה דאינו לא אוכל ולא נוגע אטו דשתי תמרי בארבלא לילקי (ואולי ס"ד דכיון שקובע עצמו לסדר התבשילין גזרו ובגמ' דהי' משמע שהיה ס"ד לגבי נוגע בפת שצריך נט"י אולי ג"כ הס"ד מיירי בקובע עצמו לזה), ועוד דבבאר היטב ובפמ"ג הביאו בשם הפר"ח דאפי' אוכל אם אוכל על ידי מגריפה ואינו נוגע אפי' לה"ר פרץ א"צ ליטול ידיו והוא דלא כהנ"ל (ומיהו יתכן ליישב דבאמת הפר"ח אתיא כהש"ך שדחה דברי הב"י והרמ"א א"נ יש לומר דס"ל כתירוצו של הכו"פ הנ"ל שדחק), ועוד קשה דסו"ס הרי רש"י מיירי במים ראשונים ולא במים אמצעיים ומנין לדמות זו לזו (ומיהו יש לומר דר"ל דכ"ש בניד"ד דמה התם שהיא נטילת מצוה בברכה כ"ש כאן דהוא רק לעבורי זוהמא), ועוד צ"ע דהרי אפי' בפת החשש הוא רק בנוגע בפת עצמו ולא בנוגע ע"י קיסם דהרי הוא נידון נפרד בגמ' באוכל על ידי קיסם.
ואולי יש ליישב באופן אחר ולומר דמיירי במי שנגע במאכל ונתחייב בהדחה וס"ל כהר"פ דלא מהני על די עיון בידיו, אלא בעינן הדחה ממש, וע"ז קאמר דבסודר התבשיל לא תקנו הדחה ובעיון סגי לכו"ע (ומה שהקשיתי דהרי אפי' בפת וכו' כאן מיושב דהרי השתא לא מיירי בנוגע על ידי קיסם).
*
מה שיש להחמיר כב' הטעמים לגבי חלב שש שעות אחר בשר האם הוא מדינא או מהיות טוב
בט"ז ריש סי' פט סק"א כתב דקיימא לן לחומרא כב' הטעמים דאיסור אכילת חלב שש שעות אחר בשר ונפק"מ לדברים שנתבארו בשו"ע שם, וכן משמע בשו"ע שם דיש להחמיר מדינא כב' הטעמים לכל ענין הנפק"מ שנתבארו שם.
ואין להקשות ולטעון שספק רבנן לקולא, אין לטעון כן דבמקום שיש חומרא לב' הצדדים לא אמרי' ספק דרבנן לקולא כמבואר בר"ן פרק ערבי פסחים גבי הסיבה בד' כוסות.
אבל יש לעיין דבטור נזכר הלשון דטוב להחמיר כחומרי ב' הטעמים, ומשמע דאינו חיוב מעיקר הדין אלא רק מצוה מן המובחר כעין מהיות טוב.
ויש ליישב דהטור גופיה היה לו הכרעה בזה ולכן חשש להרמב"ם רק מצד מהיות טוב אבל לדידן שאין הכרעה בין הטור להרמב"ם הוא ספק שקול ולכן לדידן להשו"ע והט"ז יש להחמיר מדינא כב' הטעמים.
וכן מבואר ממה שהביא הטור טעם דרש"י בסתמא ואילו טעם הרמב"ם הביא בשמו דמשמע שסבר שהיא שיטה, וכן בבהגר"א קרי לטעם רש"י טעם הטור אע"פ שהוא מבואר ברש"י כמבואר בתשובת הרשב"א (והגר"א גופיה ציין להרשב"א הנ"ל).
*
המתנת שש שעות אחר אכילת גבינה שנמסה
אמרו לי בשם חכ"א לענין המתנת שש שעות אחר גבינה בזמנינו שאם היא נמסה א"צ להמתין, ומבלי להכנס לעיקר הנידון אם בגבינה שלנו יש להמתין מ"מ יש להעיר שההוראה הנזכרת היא כדעת הפר"ח בסי' פט דטעם ההמתנה אחר גבינה היא משום שהיא קשה כבשר והוא לשי' הרמב"ם המובא בטור ריש הסימן שבבשר יש להמתין משום שהוא נתקע בין השיניים, וכן הפמ"ג פירש דברי הש"ך כמו הפר"ח, אבל לפי שיטת הט"ז טעם ההמתנה אחר גבינה הוא משום שהיא מושכת טעם כבשר והיא כדעת רש"י והטור גופיה בריש הסי' דטעם המתנת שש שעות משום שמושך טעם ואפי' שומן אסור לשיטתם כמו שכתב בתשובת הרשב"א (אלא שכ' הרשב"א דגם להרמב"ם יש לאסור בשומן משום דלא פלוג אבל בגבינה לא שייך לא פלוג), א"כ יש להמתין גם בגבינה נמסה.
אבל לפי הצד דלהט"ז יש להמתין רק בגבינה מתולעת משום שהטעם הנמשך הוא מהתולעים (עי' בט"ז סק"ד ובפמ"ג משב"ז סק"ד) יוצא דבגבינה שלנו ממנ"פ א"צ להמתין שש שעות כיון דכמדומה לא שכיחי תולעים בגבינות שלנו.
אבל צל"ע אם נימא דהמתנת ו' שעות אחר גבינ הוא רק מחמת התולעים שבגבינה דלכל יותר לא ליהוי אלא כתבשיל של בשר שאינו אוכל בשר עצמו דאסור רק מטעם מנהגא והיכא דלא נהגו לא נהגו, ומה עדיף גבינ שיש בה תולעים מתבשיל שיש בו בשר, אלא ע"כ דבגבינה מתולעת הוא שיעור שאוסר את הגבינ עצמה ולא מחמת התולעים, אך היה מקום לטעון, אבל יש לדחות דלעולם הו"ל כמו תבשיל של בשר שהוא מנגא אלא דגם בגבינה יש מנהגא ע"פ מהר"ם וכמבואר ברמ"א ובש"ך.
ולגוף מה שתפסו הרבה אחרונים דאחר גבינה הוא מדינא צ"ב מה הכריחם לזה דהרי בטור וב"י וד"מ נזכר רק מנהג מהר"ם שהחמיר על עצמו בגבינה ולא מדינא, ודברי הזוהר לכאורה מיירי גם בחלב ממש ואינו דין בגבינה שהיא קשה או שיש בה טעם, ולהדיא נזכר בכמה פוסקים דאחר גבינה קיל מאחר בשר כמבואר בב"י, ואולי כל הטעמים שהביאו האחרונים הם רק לבאר מ"ט נהגו רק בגבינה ולא בחלב עצמו משום דגבינה דמי לבשר בטעם או בקושי הגבינה משא"כ חלב אבל מדינא דגמ' אין גבינה כבשר כלל.
ובתשלום הדמים יש לציין דגם בגבינה נמסה אחר שחזרה ונתקשתה הוא דין אחר.
מק"ט התשובה הוא: 126618 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/126618
התמונות האוטומטיות הוסרו זמנית.