האם יש ענין או חיוב לקנות לפני המועד בגדי תינוקות בשפע כדי שלא יצטרכו לכבס בגדים

כיבוס בגדי קטנים (עכ”פ אותם המפורשים ברמ”א להתיר) מותרים כיבוס בחוה”מ ולכן אין חיוב להוציא ממון לקנות בגדים לפני המועד למנוע הכיבוס (וכן מבואר אפי’ להחוט שני דלקמן וכן להבאר משה דלקמן ג”כ מבואר כן בח”ז סי’ פז עי”ש וכ”ש להאג”מ דלקמן דמקל בזה טובא).

אולם מ”מ כל היתר כיבוס הוא “דחויה” ולא “הותרה”, וכמו שמצינו ברמ”א סי’ תקלד ס”א דרוב היתרי כיבוס בחוה”מ הוא רק חלוק אחד בלבד, וכן מבואר בב”י בשם הרבה ראשונים דגם היתר דקטנים הוא רק בחלוק אחד שצריך בלבד, וגם הקטנים ביותר שהתיר הרמ”א שם בשם התה”ד (והובא בב”י שם) לכבס ד’ וה’ בגדים [אחר שהביא דברי המחמירים הנ”ל ולא חלק עליהם בעיקר דינא] הוא רק משום שצריכים כמבואר ברמ”א שם, ולא נזכר שיש כאן היתר או שלא גזרו במקום קטנים, ואדרבה אם היה צד כזה היה לכל הרבה הראשונים הנ”ל להתיר גם באינם קטנים ביותר אף יותר מבגד אחד, דהרי כל אותם הראשונים מיירי על דברי הירושלמי דמיירי בהיתר של בגדי קטנים, ועם כל זה הגבילו הדבר מאוד, ומבואר דההיתר הוא דחויה ולא הותרה.

וכן במשנ”ב סי’ תקמא סקי”ג מהמג”א בשם הריב”ש תינוק שנולד בחג אסור לעשות לו בגדים חדשים במועד למול אותו ולא מיקרי לצורך המועד לכבוד אביו לישא אותו להמילה דיכול לכורכו בחתיכת שיראין ע”כ, ועי”ש בשעה”צ שהביא שאפי’ במעשה הדיוט יש להחמיר, ומזה למד בבאר משה ח”ז סי’ סד דגם בכיבוס יש למנוע היכא דאפשר בלא כיבוס לפי הענין והדברים ברורים.

ומ”מ מה שבא ללמוד מזה דגם בבגד יותר יפה יש למנוע אפי’ בכיבוס עי’ במבקשי תורה חוה”מ עמ’ תסה ג בשם האג”מ להקל בזה, ויש לומר דס”ל דמ”מ בכיבוס הקילו יותר, או אפשר דבקטן בן כמה ימים בלבד לא חשיב צורך גמור להלבישו בבגד יפה, וכן מה שנקט הבאר משה עוד [הובא בשש”כ פס”ו הערה קנה] שצריך ליטול עמו בגדים כשיוצא מחוץ לעיר למנוע כיבוס במבקשי תורה שם ב בשם האג”מ הקל בזה, ומ”מ בטירחא שאינה גדולה ג”כ משמע להקל בזה ובפסקי הלכות אות ז’ של אג”מ כתב שמותר לכבס בגדי קטנים במועד אפי’ בעשיר גדול שבנקל לקנות בגדים חדשים אינו מחייב.

ויתכן לומר דגם אם נקבל דבקטנים לא תקנו כלל דיני כיבוס בחוה”מ מ”מ לא עדיף מכל מלאכה אחרת שאסור לעשותה שלא לצורך, ובאמת בכל מלאכות חוה”מ אם יכול למנוע עצמו מן המלאכה בלא טורח בודאי עליו למנוע מן המלאכה (וכמ”ש כעי”ז רמ”א סי’ תקלז ס”א דגם מה שהותר שם מ”מ בכל מה דאפשר להקל בטרחה יעשה וכן מצינו בכ”מ שהתירו רק היכא דלא אפשר כגון בדישה בפרות התירו רק לצורך רבים וכן בהכנסת פירות ביום התירו רק היכא דלא אפשר בלילה בצינעא וכה”ג מצינו שההיתר רק היכא דלא אפשר), ויש לבדוק בכל מקום הדין לפי הענין, אבל אין היתר מלאכה וטירחא בחוה”מ כשהוא שלא לצורך.

וכן כ’ הגרשז”א בשלחן שלמה אות ד’ שמי שיש לו חלוק אחד במועד אם יכול לקנות בלא טירחא בגד אחר ולמנוע כיבוס יעשה כן.

ועוד הביאו ראיה דלכאורה לא נאמר כלל זה של הותרה ככל דברי האג”מ דלעיל מדברי ה”ר יחיאל מפאריס שהביא דכל הני שהתירו במתני’ לכבס אם היה יכול לכבס קודם המועד לא הותרה, וגם אם נימא דכיון שהיו יכולים לא היה היתר, מ”מ חזי’ כבר שמי שיכול בהיתר אינו בכלל ההיתר, וממילא צריך לדעת הגדר בזה.

וגם בענייננו צריך לכבס לפני חוה”מ כשיכול (עי’ חוט שני חוה”מ עמ’ קלז ובאר משה ח”ז עמ’ נז ומאידך ע”ע אשרי האיש חוה”מ פי”א ס”ב).

ובלאו הכי הוא מחודש לומר דהיתר דקטנים הוא גם היכא דברור שאין צורך (דלכה”פ יש לומר דבסתם חשיב כמקום צורך ולכן לא הותר בלא הגבלה אלא רק ד’ וה’ שהוא רגילות וצורך כמ”ש הרמ”א).

הלכך אם יש דרך בלא טירחא והוצאה למנוע היתר הכיבוס בחוה”מ יש לעשות כן.

ולכן כתב בחוט שני (חוה”מ עמ’ רלט) שאמנם אינו מחוייב לקנות בגדים יותר מכדי צרכו אבל אם בין כך עומד לקנות בגדים עדיף לקנות עכשיו כדי למנוע מכביסה, ומ”מ אינו בהכרח סותר דעת האג”מ דלעיל דהאג”מ לא מיירי במי שבלאו הכי בא לקנות בגדים.

ולגבי בין המצרים הוב’ בשם הגריש”א (נטעי גבריאל בין המצרים פל”ו הערה יז) שא”צ להחמיר לקנות בגדים חדשים ושא”צ להוסיף חומרות על מה שתקנו חכמים ולא דייך במה שאסרה תורה, וכן בתשובות והנהגות ח”ב סי’ רנח כתב דבט’ הימים כיון שבבגדי קטנים משום שמחה כמ”ש במשנ”ב סי’ תקנא סקפ”ד להכי לא גזרו כלל, ולכן לא אסרו לכבס גם אם יש לו אחרם  וכ”ש שאינו מחוייב לקנות יותר שלא יצטרך לכבס, וכן בבאר משה ח”ז סי’ לב שאם אפשר להשתמש בחד פעמי מה טוב אבל אינו חייב לקנות אפי’ הוא איש אמיד, ובהליכ”ש פי”ד הערה יז דמי שדרכו להשתמש בכל ימות השנה בחיתולים ששימושם ח”פ ישתמש בימים אלו בסוג זה כדי להמנע מכיבוס, אך לא החמיר בכל אדם, ומ”מ יש לחלק בין בין המצרים לחוה”מ דבבין המצרים הוא משום שמחה ואינו שייך לחוה”מ דאדרבה אין איסור משום שמחה ולכן גם אלו שהתירו שם לא בהכרח יתירו בחוה”מ.

ומ”מ יש להוסיף דמצינו קצת תנא דמסייע לשי’ האג”מ בענייננו שמצינו מעין דבריו בקרן אורה במו”ק יד ע”א דקטן אינו בכלל איסור כיבוס כל היכא שניכר שהם בגדי קטנים וקיל מכל אותם שהתירום חכמים ומ”מ להלכה ממש א”א להביא ראיה מהקר”א, חדא דעושה מחלוקת בין הירושלמי לבבלי וכל הראשונים שהובאו בב”י שפסקו כהירושלמי לא ס”ל הכי כלל, ובפרט לפי מה שנתבאר לעיל בדבריהם וק”ל, ועוד דגם הוא מסיים דבקטן שהגיע לחינוך הביא דברי הראשונים דיש בו דין קריעה ומשייך זה לנד”ד (ובתשובה אחרת הרחבתי בדעות הפוסקים בקטן בקריעה), אבל זכר לדבר מיהא לשי’ האג”מ מצינו כאן.

ולגוף מה שיתכן שלא קבלו הראשונים ההשוואה בין גילוח לכיבוס יתכן דבדבר שהוא בגופו של הקטן לא החמירו משא”כ כיבוס שאינו בגוף הקטן חמיר טפי דהרי עצם מה שהקטן פטור מאיסור כיבוס אינו טעם להתיר לבר חיובא לכבס עבורו מידי דהוי אנכרי שפטור ואין היתר לכבס עבורו ואין לך אלא מה שאמרו חכמים לגבי גילוח שהוא בגוף הקטן והלכות מועד עקורות זו מזו ואין למדין זו מזו כדאי’ בירושלמי.

ובלאו הכי אם נימא דיש איסורים שלא נאמרו בקטן אפי’ שהגיע לחינוך (עי’ בקר”א שם) כגון גילוח במועד או קריעה באבלות לחלק מהדעות א”כ מנין לדמות כיבוס לזה דהרי סתם איסורין שבתורה קטן שהגיע לחינוך מצוו בהן ומה שיצא מן הכלל (אם יש צד כך) אין לך בו אלא חידושו שהם דברים שיש בהם אומדנא שאין שייכים בקטן גזירות אלו כל אחד מטעמו (כגון בקריעה משום שקטן אינו שייך להתאבל אלא רק בתורת עגמ”נ), ואולי אה”נ דגזירה שלא יכנסו למועד מנוולין לא שייך בקטן דאינו בר קנסא ומזה למד מגילוח לכיבוס אבל עדיין יש מקום לחלק בדבר שהוא בגוף הקטן וכנ”ל.

ויש להוסיף דאפי’ אם נקבל הלכה למעשה טענתו של הקר”א בתחילת דבריו ללמוד כיבוס מגילוח לומר שאין הקטן בכלל דין זה הרי המשנ”ב החמיר דאין לגלח קטן אלא בשיער רב ומצטער, א”כ גם בזה יש להשתדל כשאפשר בלא מלאכה.