בתרגום ויחי עה"פ ולערב יחלק שלל כתב דהיו חולקין הכהנים בקדשים לערב, וכן אי' בפסחים נז בס"פ מקום שנהגו עורות קדשים חולקין לערב (הר"ש צביון).
ויתכן לומר דה"ה האימורים היו מקריבין הכל לערב רק שלא היו מערבין זב"ז (עי' בס"פ תמיד נשחט), ואז היו ממתינין עם אכילת החלק לערב דלא היה אפשר לאכול הבשר קודם [ועי' תי"ט פ"ח דחולין מ"ו] ואפי' עור לא היו חולקין קודם שהי' להם רשות בזה [ע' ספרי זוטא קרח יח ט], והטעם כדי שיהיו פנויין לעבודות שביום ביום, ומיהו בפסחים סה ע"ב משמע דלכתחילה יש להקריב האמורים לערב אבל יש לומר דמאחר שיש שלא הספיקו מבוקר לכך היו חולקין לערב אחר שהיו מסיימין להקריב אמורי היום, משום שלא ידעו אלו קרבנות לא הקריבו או משום שרצו לחלוק הכל יחד, ועוד טעם אחר יש לומר בזה דבקידושין נג ע"א מבואר שהיו צריכים לחלוק בין הכהנים מכל אחד ממה שהיה לחלוק ולא יחלוק זה כנגד זה (ואולם עי' תוס' מנחות עג), ולכך היו צריכין להתקבץ יחד, וגם יש לומר דהיו מתקבצין יחד כדי שיתחלק ע"פ ממונה ולא יטלו בעלי זרוע חלק בראש עי' בפסחים נז בס"פ מקום שנהגו וברפ"ק דפסחים דף ג וכן ביומא בר"פ טרף בקלפי דף לט.
ומאידך יותר נראה דלא היו מזלזלין בבשר שלא לאכלו מיד דהרי לכתחילה אין מביאין הקדשים לבית הפסול, אלא רק בעור היו מניחין בלשכה כמ"ש במקום שנהגו שם, ולענין בשר אמרי' שם שאו שערים ראשיכם ויכנס וכו' וימלא כרסו מקדשי שמים ואמרו עליו כל ימיו לא היה נותר במקדש, והלשון בכמה מקומות (זבחים צח ע"ב ועוד) חולקין בקדשים לאכול לערב העירו דלא משמע דהחלוקה היתה רק בערב.
ואדרבה יש מקום לדייק דהנה לשון התרגום הוא בצפרא ובפניא יהון מקרבין כהניא קורבנא ובעדן רמשא יהון מפלגין מותר חולקהון משאר קודשיא, והלשון מותר ושאר יש לפרש דרק הנשאר שלא הספיקו לחלוק קודם לכן מאחר שנתעכבו באימורים או שהיו טרודין בעבודה ועכשיו שכבר א"א לשחוק ולזרוק עוד נתפנו לחלוק מה שלא הספיקו, ומ"מ הלשון בצפרא ובפניא יהון מקרבין יש קצת מקום ללמוד דהשלל הוא רק אחר כך אבל אינו מוכרח.
מק"ט התשובה הוא: 125261 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/125261