שכיחא - שאלות ותשובות המצויות בהלכה הכי מאוחר שאלות

הרב עקיבא משה סילבר

באמצע השבת ראו ושמעו כמה סימנים במצברי החשמל שנראה שהם עומדים לפני פיצוץ מה ניתן לעשות בשבת

יש לציין שבמקרה הנוכחי המצבר עשה רעש משונה באמצע הלילה וכמה מכשירי חשמל כבדי צריכה יחד עמו בבית נדלקו ונכבו כעין הבהוב כל הזמן ועשו רעש גדול ומשונה כולם יחד, ודבר זה גרם לפחד לנוכחים, שהמצבר עומד לפני פיצוץ, עכ"פ לאנשים שאין להם הבנה בחשמל, וכבר התכוננו לשריפה מכל המובנים (ולא היה מוטל עליהם לברר היכן יש מומחים בשעה מאוחרת לברר האם יש בזה סכנה כיון שהזמן היה קצוב והשואל הרי זה שופך דמים כמ"ש באו"ח שכח ב).

ויש לציין שכ' האג"מ שמי שמפחד אף מדבר שאין דרך החכמים לפחד ממנו אבל כל שאין דרך להוכיח שאין כאן שום חשש והוא מפחד באמת עי"ש מש"כ בזה.

ולגופו של ענין במידה ויש חשש אמיתי שהמצברים עומדים לפני פיצוץ חשמל יש כאן סכנת נפשות, גם אם יתרחקו משם כל הסובבים את החשמל, לפי מה שפסק הרמ"א ס"ס שלד שדליקה בזמנינו יש בו משום פקו"נ, וכמ"ש החזו"א דגם האידנא [ארחות רבינו ח"א קסד וראה עוד בחוט שני ח"ב לה ג א ובביאורים ומוספים על הרמ"א שם].

ולענין אם יכבו כל מפסק בנפרד או רק את המפסק הראשי פשוט שמה שמותר להם הוא לכבות רק את המפסק הראשי וכמבואר בשו"ע שכח טז לענין תלישת גרוגרות עי"ש, ואפי' שאם כשיכבו חלק מהדברים, המצבר בודאות יצא מכלל סכנה, ואף שיאמרו שזה עדיף להם כדי שיוכלו להשתמש במצבר למה שיישאר דלוק, אעפ"כ אי אפשר להתיר להרבות במלאכת שבת לצורך דבר שאינו פיקוח נפש.

ולענין אם יש שם גוי ויכול לעשות זאת במקום בודאי עדיף לעשות על ידי גוי לפ"ד הרמ"א שכח יב, וכן אם יש שם קטן עדיף על ידי קטן כמ"ש המשנ"ב שם סקל"ו.

ולענין לכבות החשמל על ידי שינוי אע"פ שאינו מוסכם לכו"ע שבמלאכה מסוג זה מועיל שינוי, ויש דעות שרק בכתיבה והוצאה הדין כך כמ"ש באו"ז [והרב גנחובסקי האריך בזה], מ"מ ודאי שלעשות בשינוי גם במלאכה זו יש בו הקל הקל, כיון שלחלק מהפוסקים ודאי הועיל שאינו דאורייתא, ובפרט שכך נפסק להלכה שמלאכה בשינוי אינו דאורייתא, וכמ"ש הרמ"א הנ"ל שאם אפשר לעשות על ידי שינוי עושה וקאי בכל המלאכות.

מק"ט התשובה הוא: 3747 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/3747

עד כמה התשובה הזאת היה שימושית?

לחץ על כוכב כדי לדרג אותו!

דירוג ממוצע 0 / 5. ספירת קולות: 0

אין הצבעות עד כה! היה הראשון לדרג את הפוסט הזה.

We are sorry that this post was not useful for you!

Let us improve this post!

Tell us how we can improve this post?

4 תשובות

  1. לגבי מש"כ הרב שחייבים לכבות המפסק הראשי, קצת צל"ע, דלכאו' יש מקום לומר שזכותם היא שלא יכבו להם המפסק במה שאינו נצרך לפיקו"נ, וזה ע"פ מש"כ הגרש"ז אוירבך שאין חיוב על אדם לוותר משלו כדי שחבירו לא יצטרך לחלל שבת, וכגון בעניין אם מחוייב להעיר שכינו בלילה, או אחות שהביאה איתה אוכל לעצמה אם צריכה לוותר עליו כדי שתהיה בלי אוכל.
    והשתא כאן אמנם יש חשש כללי לפיקו"נ לאינשי דעלמא מחמת הדליקה, אך מ"מ יש לדון שאינם מחוייבים להפסיד בשביל זה את החשמל שהם זקוקים לו לעצמם, ולמה הדבר דומה, לגוונא דצריך ג' גרוגרות והם בענפים שונים וא"א לקוצצם בב"א אא"כ יקצצו כל העץ ויפסידו אותו, דלפי הגרשז"א נראה דאינו מחוייב להפסיד העץ שלו כדי למעט בפיקו"נ בשביל החולה.
    (ואמנם כאן זה קצת שונה כיון דהמצבר שלהם הוא הגורם לסכנה, אבל עדיין לכאורה ניתן לומר סברה הנ"ל).

    ועוד צ"ע אי מצינו סברא הנ"ל גם בדרבנן, דהכא הוא בפשטות איסור דרבנן לרוה"פ, הן מצד חשמל בשבת שלדעת רבים הוא דרבנן, וגם לחזו"א מסתמא הכא שעושה כדי להציל מהדליקה הוא משאצל"ג.

    ומה"ט נראה לכאורה דגם בלא פיקו"נ אלא משום נזקא דרבים שרי כמו בגחלת של מתכת שהתירו לכבותה שלא יזוקו בה רבים, (אלא דאולי י"ל דהתם בעינן שתהיה לפנינו הגחלת, ואילו הכא הוא חשש מסויים שאם אולי ושמא יהיה מזה דליקה, וזהו חוזר ידיעה בעלמא של הסכנה, ובכה"ג י"ל דלא הותר משום חשש נזק דרבים).

    • לגבי סברת הגרשז"א שהזכרתם, אשמח שתפנו אותי למקור הדברים, ויש לציין שיש סברא כעין זה לגבי טומאת כהן ברמ"א ביו"ד הל' אבילות שהזכיר שאע"פ שאם יש אחרים שיטפלו במת כל צרכו אין זה מת מצוה אבל אם הכהן אינו מוצא אלא בדמים ממילא דין המת כמת מצוה ויכול הכהן להיטמא, ואינו מחוייב להוציא דמים, ואעפ"כ יש מקום לחלק בין אם הצלת הממון הוא דרך לשנות את המצב ובפועל עושה כרגע רק לצורך ההיתר (הפיקו"נ או המת מצוה) לבין אופן שמצד המצב כרגע הצורך של ההיתר (הפיקו"נ או המת מצוה) אינו כרוך בו איסורים נוספים אם לא לצורך הצלת ממון (או נוחות) שדורש איסורים נוספים, דכיון שהמצד המצב כרגע שלא נדרש ממנו לטפל בחשמל יותר מצורך ההיתר ומרבה בטיפול לצורך הממון (או הנוחות) וזה כבר אינו אותו הדבר ממש (כלומר להרבות במעשה עצמו שעושה, לצורך ממון או נוחות, זה לא בהכרח אותו הדין שמצינו שאינו מוטל עליו לשנות את המצב על ידי פתרון של איבוד ממון), וגם יתכן לחלק בין איבוד ממון לבין נוחות שיתכן שנוחות כן נדרשת מן האדם לוותר עליו לצורך מניעת חילול שבת של פיקו"נ גם לפי סברת הגרשז"א (ועכ"פ ויתור על נוחות מראש נזכר בגמ' בנדה על חסידים הראשונים וכו' ובדברי הספר חסידים סי' תתנה המובאים במשנ"ב סי' של סק"א, ואמנם שם הוא מידת חסידות, אבל שם מיירי בויתור על נוחות מראש, אבל ויתור על נוחות בשעת הטיפול בפיקו"נ הוא ענין אחר).
      ועי' גם בדברי החי"א ח"ב כלל מה מו סט"ו המובאים במשנ"ב סי' שכט סק"ב דמבואר שם שאם יש קטן שאפשר להוציאו לרה"ר הוא עדיף מלכבות דליקה, ואע"פ שזה ודאי שאם יכבה את הדליקה עי"ז יציל ממנו, וגם אלו שחלקו עליו במשנ"ב שם הוא רק מחמת הנידון בהגדרת הקל הקל מה נחשב קל יותר עי"ש.
      ויש לציין גם לדברי הגמ' ביומא פד ע"ב לגבי ואע"ג דקא מתקן דרגא וכו' ושאר האופנים שנתבארו שם דמבואר שם שאע"פ שהוא מתקן לצרכו הותר לו החילול שבת אבל לא באופן שמלכתחילה מרבה בשביל דבר שאינו צורך פיקוח נפש, ובמשנ"ב סי' שכח סקל"ח הוסיף על דין הגמ' הנ"ל דההיתר הוא דוקא שאינו מכוון לזה וציין שם בשעה"צ שהוא מחלוקת הפוסקים, אך הוסיף שם בשעה"צ דלכו"ע אסור להוסיף בשביל זה במלאכה ושכן נראה ברור, וכמובן שאין כוונת המשנ"ב שעושה מלאכה נוספת נפרדת בשביל המטרה שלו שאינה נצרכת, אלא שמרבה לצורך טובת עצמו במלאכה שעושה לצורך ההצלה.
      וכן בסי' שיח המבשל בשבת לצורך חולה אסור לבריא גזירה שמא ירבה בשבילו, ושם כמובן אסור להרבות לבריא לא רק במקרה שהוא רק הרווחה אלא גם באופן שהוא מניעת נזק כגון שהבשר עומד להתקלקל, ג"כ אסור להרבות לבריא, אפי' שהבישול הוא מעשה אחד, וכמו כן אם יש אפשרות לשחוט בהמה בריאה או לשחוט בהמה מסוכנת באופן שיצטרך לחלל שבת עוד על המסוכנת לצורך הבדיקה מסתבר שלא יתירו לו לשחוט את המסוכנת אפי' שיש לו הפסד, וזה כלול באיסור להרבות לבריא.
      וגם בשם הגרשז"א הובא שאם החולה צריך נורה ואפשר להדליק נורה גדולה יותר להרווחה זה לא מתיר את זה וצריך להדליק נורה קטנה יותר [ראה שש"כ מהדו"ח פרק לב סכ"ז והערה קעח ע"פ אבנ"ז או"ח סי' עט והר צבי סי' קעז].
      ולענין האיסור להרבות בב"י סי' שיח הביא ב' דעות אם הוא דאורייתא או דרבנן והמשנ"ב שם סקי"ג נקט שהוא דאורייתא (ויש בזה לכאורה סתירות בספרי המשנ"ב עי' במשנה אחרונה שם), אבל בניד"ד של כיבוי המתגים אם נימא דכיבוי הוא איסור דאורייתא א"כ להרבות בכיבוי מתגים הוא ודאי דאורייתא.
      וכן בסי' שכח סט"ז מבואר דאם יש עוקץ אחד שיש בו ג' תאנים ועוקץ א' שיש בו ב' תאנים וצריכין רק ב' תאנים קוצצים העוקץ של הב' תאנים, והוסיף שם המשנ"ב בשם החי"א שמזה יש ללמוד בכל דבר לצמצם כגון בבישול שלא להוסיף בבישול, וכ"ש בניד"ד שאין להרבות בפעולות.
      ועי' שם בביאור הלכה סט"ו דאם אין צורך בשני בני אדם אסור לעשות המלאכה בב' בני אדם אלא רק באדם אחד כדי למעט במלאכה.
      לגבי חשמל אם הוא דאורייתא או דרבנן, רוב פוסקי זמנינו הנודעים נקטו שחשמל הוא דאורייתא כהחזו"א והגריש"א והגרשז"א והגרנ"ק ועוד, למרות שנחלקו בהגדרת המלאכה, אבל לגבי מלאכה שאצל"ג יש חילוקים בסוגיות בין בונה למבעיר, ואמנם דרבנן של מלאכה שאצל"ג הוא חמור יותר משאר דרבנן כמבואר בפוסקים וגם מחמת שיש פוסקים כהרמב"ם שפסקו שמלאכה שאצל"ג הוא ג"כ דאורייתא, אבל גם באיסור דרבנן אסור להרבות כמבואר לעיל דכל ריבוי בשיעורין י"א שהוא דרבנן, וגם לשי' הראשונים (הפמ"ג בסי' שיח ע"פ הרשב"א) שלא גוזרים לאסור לבריא אם הגזירה היא רק מחמת ריבוי בשיעורין של דרבנן, אבל הריבוי בשיעורין עצמו אסור גם בדרבנן כמבואר לענין התאנים הנ"ל דסי' שכח וכמבואר בפמ"ג הנ"ל דסי' שיח גופא דלענין התאנים אין גוזרים מחמתו משום שהוא איסור דרבנן אבל איסורא דרבנן מיהא איכא.

  2. מקור לדברי הגרש"ז- ראה שש"כ פרק מא סעי' ס"ה ובהערה שם, ובשו"ת מנחת שלמה קמא סי' ז'

    גם לגרשז"א על החולה עצמו מוטל למעט באיסור גם אם זה נוגע להפסד ממונו, אבל על אחרים אינו מוטל, וגם לא מדובר שבאופן חיובי יוצר לעצמו הנאה חדשה, רק שמונע מלהפסיד אחר, ולכן אין זה דומה לרוב הראיות שהרב הביא.

    לגבי חשמל בשבת, כבר שמתי לב בעבר שיש כאן מחלוקת במציאות מה סברו רוב הפוסקים, הללו טוענים שרוב הפוסקים אוסרים מדאורייתא והללו טוענים להיפוך, אך בכל אופן, ודאי אין להחשיב את הגרשז"א בכלל האוסרים, שהרי הוא נחלק על החזו"א בעניין, ואף שלכתחילה חשש לדבריו מ"מ הורה במפורש שבבתי חולים וכן בצבא לא יחששו לדברי החזו"א, ובנשמת אברהם דמדומני שכתב שהיקל גם לחולה שאיב"ס, וה"ה לנידו"ד בנזקא דרבים.

    ועוד דבכיבוי החשמל תלוי מאוד בטעם האיסור, דמלבד לטעם החוז"א קשה למצוא טעם שיהיה אסור מחמתו הכיבוי מדאורייתא, דלטעם דאסיור חשמל הוי משום מבעיר בכיבוי הוי כיבוי גחלת של מתכת, ולטעם דהוי משום מוליד דאורייתא (הרוגוצ'ובר) נראה דאין זה שייך בכיבוי, וכן לטעם דהוי משום "מכה בפטיש) נראה דאין זה שייך בכיבוי (מלבד סברת המנחת אשר שמבאר ע"פ ירושלמי שכל מלאכה שלא ידעו לאן לשייכה דנו אותה בדין מכה בפטיש).

השאר תשובה

השאר תשובה

שאלות קשורות