נראה דאף שהזכירו הראשונים והשו"ע דין זה של הואיל ואשתרי לגבי פת עכו"ם מ"מ שם ההגדרה היא הותרה לפי המבואר שם (היינו שהותר לבצוע לצורך האחר שלא נהג בפת עכו"ם דלדידיה הוא היתר גמור), משא"כ כאן החומרא דשש שעות הוא משום דחיישי' להראשונים המחמירים בזה, ורק לצורך ברכה לבטלה הקילו, וממילא לא שייך הואיל ואשתרי בזה.
ויש לציין בזה למש"כ הרמ"א בהל' פת עכו"ם לענין חבורות וכו' דאין למדין שאר איסורין מפת עכו"ם לענין המבואר שם וה"ה לענייננו והטעם דכאן הוא חשש איסור שנדחה מפני צורך גדול ולא היתר כמו שם.
ויעוי' גם בבהגר"א שציין לדין זה של הותר לכל הסעודה מקור דהואיל ואשתרי וכו' עי"ש והיינו במקום שהותר לגמרי ועי' בפ"ק דרבנן.
ויש לציין עוד הערה בזה דכבר נתקשו הפוסקים בדיני קדימה מה שייך חביב בפת עכו"ם כיון דבדיני קדימה לא נאמרו כלל דיני קדימה במה שאינו מתכוון לאכול (עי' ריש סי' קסח), ומה שונה פת עכו"ם מכל דבר אחר שאינו רוצה לאכול מחמת כל טעם או הנהגה או אפי' חומרא, ולהנ"ל מיושב ודוק.
ומענין לענין מלבד הנ"ל שהוא דחויה ולא הותרה וגם ספק איסור יש להוסיף דיש מהאחרונים שנקטו דהמחמיר בדבר משום ספק איסור אין בו משום נדר כיון שלא קיבל על עצמו.
מק"ט התשובה הוא: 126490 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/126490
התמונות האוטומטיות הוסרו זמנית.