באופנים שנקטו הפוסקים לאסור בגוי אין להסתפר גם במשומד, ומשומד שמאמין בהקב"ה ובכל התורה ורק מיקל לעצמו באיסורים (כעין מסורתי) אף שבד"כ דינו כמשומד לכל דבר לשחיטה וליי"נ ושאר איסורים מ"מ לענין תספורת יש סוברים שאין בזה איסור כיון שאינו ...קרא עוד
באופנים שנקטו הפוסקים לאסור בגוי אין להסתפר גם במשומד, ומשומד שמאמין בהקב"ה ובכל התורה ורק מיקל לעצמו באיסורים (כעין מסורתי) אף שבד"כ דינו כמשומד לכל דבר לשחיטה וליי"נ ושאר איסורים מ"מ לענין תספורת יש סוברים שאין בזה איסור כיון שאינו חשוד על שפיכות דמים.
מקורות:
בעצם דין זה ביו"ד סי' קנו ס"א שאסור להסתפר מגוי (באופנים האסורים), יש לדון לגבי ישראל משומד האם הוא חשוב ג"כ בשפיכות דמים או לא, וכמו כן יש לדון לגבי עוד דינים שנאמרו לגבי גוי מחמת שהוא חשוד האם דינים אלו נוהגים גם במשומד, כגון דיני ייחוד עם גוי וייחוד בהמה עם גוי ודין להתלוות בדרך מגוי ודיני רפואה מגוי באופנים האסורים כמבואר בסי' קנה ס"א ושאר עניינים.
ומסברא יש לומד דמשומד חשיד כמו גוי, דהרי במה משומד עדיף מגוי, דהרי הוא עצמו בחר לנהוג כמנהג גוים ובמה הוא עדיף וטוב מהם, וכ"ש שבגד בישראל ושנה ופירש חמור כמ"ש בפסחים נ, ואדרבה מצינו דינים שמשומד חמור בהם יותר מגוי כגון דינא דמורידין ואין מעלין בסי' קנח.
וכן הובא בשם הגראי"ל (כאיל תערוג אסופת עצות עמ' קעב) שהתרפא ממשומד דכיון שהיה משומד לתיאבון היה מותר להתרפא אצלו (ואיני יודע אם כ"ז מדברי הגראי"ל) ומשמע דהוה פשיטא ליה דמשומד להכעיס אסור להתרפאות אצלו, ומיהו צע"ק דהרי באופן המבואר שם היה הרופא מומחה לרבים והוא גם כנגד ממון דלהרבה פוסקים שרי, וכמו"כ צע"ק דמשומד לתיאבון בכל התורה כולה דינו כמשומד להכעיס כמבואר בפוסקים בכ"מ כמו שהרחבתי בתשובה אחרת, וצל"ע בכ"ז (ואולי כוונתו כעין דברי החת"ס והחזו"א דלהלן שמשומד לתיאבון לחילול שבת עדיין אינו משומד לשפיכות דמים, וכ"ז בתנאי שמאמין ואינו עושה להכעיס).
ובאמת דינא דמורידין ואין מעלין במשומד נזכר בע"ז דף כו יחד עם שאר דינים האמורים בגוים רק דאין משם ראיה ברורה דכל הדינים האמורים שם בגוים אמורים גם במשומד.
(ויש שהביא ראיה מהא דע"ז כז ע"ב מיתיבי לא ישא אדם עם המינין ואין מתרפאין מהן וכו' מדברי המקשן שם שמשמע שסבר שהאיסור בהם הוא גם מחמת שפיכות דמים, אבל אין משם ראיה ברורה דאפשר שגם המקשן הבין שהטעם הוא מחמת דמשכי וכתי' הגמ' וכמו שפי' התוס' שם, ומיהו להלכה בתספורת ממין לא שייך דין איסור ריפוי במין הנזכר בע"ז שם כז ע"ב, דאין שייך בתספורת שם ע"ז, עי' יו"ד סי' קנה סוף ס"א, אלא רק יש להסתפק מצד דין איסור תספורת כתספורת מגוי משום שפיכות דמים).
אבל לענין כותים מצינו מהגמ' שם שאין חשודין על שפיכות דמים, דמבואר שם לענין מילה דדין כותי אינו כדין גוי עכ"פ לחלק מהדעות, ומבואר ברש"י שם שהוא גם אחר שמצאו להם דמות יונה בהר גריזים (וזה צ"ב דהרי מבואר בפ"ק דחולין דף ו' שאחר שמצאו להם דמות יונה דינם כגויים לכל דבר וכמו שפסק השו"ע בהל' זימון, וכ"ש שבע"ז שם קאי לר"מ וגם בחולין שם ר"מ קאמר לה, ועי' בתוס' עירובין סא ע"ב), ואעפ"כ קאמר רש"י שם דרק הגוי חשוד על שפיכות דמים ולא הכותי, וכן מבואר לעיל בע"ז טו ע"ב שמעמידין בהמה בפונדקאות של כותים, וכן הוכיחו מזה בתוס' עירובין סא ע"ב ד"ה הדר שכותי אינו חשוד על שפיכות דמים כגוי.
ואולי יש ללמוד מזה גם למשומד, ועכ"פ במשומד שלא הצטרף לעם אחר אלא רק מופקר מן המצוות, אבל למעשה אינו ראיה לכל משומד דמצינו שיש דיני נאמנות שיש בכותי שאין במשומד כמבואר בפ"ק דגיטין עי"ש, וממילא יש לדחות לענייננו דא"א ללמוד כותי שיש לו דת חצי ישראל שכלול בדתו שלא להרוג והוא מצוה שהחזיקו בו כותים (עי' בגיטין שם למאן דאמר הכי) וממילא אין ללמוד למשומד שאין לו שום נאמנות.
ויתכן לדון בזה מדיני עירובי חצרות דמוכחא מילתא בפ"ו דעירובין סח ע"ב (לרבן גמליאל דפסקינן כוותיה) דצדוקי אין דינוי כגוי לענין הגזירה שגזרו שלא ידור עמו בחצר, שגזירה זו היא מחמת שפיכות דמים, וכן מבואר ברמב"ם לגבי עירובין בפ"ב מהל' שבת הט"ז לענין צדוקים ובייתוסים ואפיקורסים, עי"ש.
ועי' חזו"א שביעית סי' ב' סקי"ז דגם מי שהגדרתו ע"פ דין שהוא משומד לכל התורה אינו משומד לשפיכות דמים החמור עי"ש, (ועי' בנוסח דומה בחת"ס אה"ע סי' פג, ואמנם האחרונים תמהו על דברי החת"ס שם, עי' מהר"ם שיק או"ח סי' רפא, וחתן סופר סי' כט, אבל בנוסח שנזכר בחזו"א הוא יותר קל), ומ"מ אפשר דהחזו"א גופיה מיירי שמאמין עדיין במשהו דאל"כ מה שייך לומר בו שאינו משומד לענין דברים מסויימים שכן מצד מה הוא נחשב כישראל לענין זה.
ובאמת מצאתי בפמ"ג בא"א ריש סי' שפב בשם הירושלמי עירובין פ"ו ה"ב דישראל משומד בפרהסיא דינו כגוי גם לענין עירובין, ואילו הרמב"ם הנ"ל לא מיירי להדיא לענין אדם כזה אלא למי שהוא דתי בדתו כמו צדוקים ובייתוסים ואפיקורסים, ואפיקורסים הם לא בהכרח משומדים בפרהסיא כמבואר הגדרתם בסנהדרין פרק חלק.
ולענין משומד בעירובין חצרות עי' בעוד כמה ספרי שו"ת שדנו בזה בהרחבה והביאו בזה הרבה מ"מ לכאן ולכאן, מנחת ש"י או"ח סי' ה, לבושי מרדכי או"ח קמא סי' עא, זכרון יהודה או"ח ח"א סי' צט זכרון אבות סי' צא, פרי תמרים חכ"ד עמ' נב, ובשאר ספרי השו"ת שציינו שם.
ובראשונים מבואר שנקטו שמין דינוי כגוי, לענין שאין מתרפאין ממנו משום שחשוד על שפיכת דמים, ויש שלמדו שדינו שחמור מגוי (תר"י עז כז ע"א וכן בתורת האדם ענין הסכנה), ובתר"י שם נקט שהוא חמור מגוי דאפי' בדברים שאינם סכנה אסור להתרפאות (עי' בש"ך סי' קנה סק"ג), ובתה"א שם כתב שאין חומרא במין על גוי, וכן משמע בשו"ע סי' קנה ס"א שאין חומרא מלבד היכא שיש חשש שירפא בע"ז, אולם בכנה"ג (שכנה"ג יו"ד סי' קנה הגה"ט אות ח ד"ה וכתוב עוד) נקט ע"פ ההתו בדברי ר"י שהובאו בתר"י ע"ז כח ע"א להקל במין, אולם לא שבקינן פסק ברור בתר"י ובתה"א לרמב"ן משום הגהת הטור בשכנה"ג, ולכן יש להחמיר בזה מלבד באופנים שכתבו הפוסקים שנהגו להקל בגוי.
[וצע"ק על השו"ע שם שכתב ואם הוא אפיקורוס ולא כתב ואפיקורוס, והשתא שכתב ואם הוא אפיקורוס משמע דקאי על הגוי הנזכר לעיל מינה, והרי מקור השו"ע שם מהגמ' דמיירי במין שהיה ישראל, דנזכר שם יעקב איש כפר סכניא שהיה תלמידו של אותו האיש, ואולי הטעם שכתב השו"ע בלשון זו הוא משום דפשיטא ליה שאפיקורוס דינוי ככל גוי לענין זה, ואפיקורוס בלשון השו"ע כאן הכונה למין, דהרי קאי על הגמ' הנ"ל דמיירי במין וגם נזכר בדבריו החשש שירפא בשם ע"ז, וגם הנו"כ פירשו דמש"כ השו"ע אפיקורוס הכונה מין, ש"ך שם סק"ח ובאר היטב סק"ד].
היוצא מכ"ז דאע"פ שיש דינים שכל המשומדים (מלבד מומר לדבר אחד לתיאבון, עי' חולין ג ע"א ועוד) הגדרתם שוה מ"מ לענייננו מצינו כמה הגדרות של משומד, דצדוקי אינו חשוד כלל על שפיכות דמים, וכותי אינו חשוד כלל על עבירות מסויימים לחלק מהדעות כמבואר בגיטין שם, וכ"ש שכותי אינו חשוד בשפיכות דמים, ואילו מין שהוא מי שהצטרף לדת גוים הוא חשוד כגוי ויש אומרים שגם יותר מגוי, וכן ישראל שהוא משומד בפרהסיא ומופקר במצוות מחמת שאינו מאמין או מחמת שעושה להכעיס, באופן זה דינו כגוי.
ואיני נכנס בזה לשאלה מה ההגדרה של חילוני בזמנינו, דלא מיבעיא להפוסקים שסוברים שיש לו דין של ודאי משומד, אלא גם להחזו"א בריש יו"ד שאינו סובר כן, מ"מ סובר שחילוני יש לו הגדרה של ספק משומד וכל חילוני צריך הכרעה לגופו ע"פ ב"ד כמבואר שם.
וכמובן שכל נידון זה באופן שאין חשש שייכשל באיסורי תספורת פאת הראש והזקן דאל"כ בלאו הכי יש איסור גם על המסתפר עכ"פ מדרבנן ועכ"פ במסייע יש איסור גמור מדאורייתא כמ"ש בשו"ע יו"ד סי' קפא ס"ד.