יוחסין

לכבוד הרב עקיבא משה סילבר שליט"א

יישר כח גדול על התשובות הנפלאות

שאלה: שופטים "ויהי בעלות הלהב מעל המזבח השמימה ויעל מלאך ה' בלהב המזבח ומנוח ואשתו ראים ויפלו על פניהם ארצה ולא יסף עוד מלאך ה' להראה אל מנוח ואל אשתו אז ידע מנוח כי מלאך ה' הוא" (י"ג –כ' כ"א) וצ"ב מדוע רק אחר שלא יסף להראות אל מנוח רק אז ידע שמלאך ה' הוא, ולא כשראה שעלה בלהב המזבח.

שאלה: "ויאמר פרעה אל יוסף לאמר, אביך ואחיך באו אליך" (מ"ז, ה').

וצ"ב, מה רצה לומר לו בזה, הרי יודע שבאו.

שאלה: ברכות לח.

"משתבחין ליה רבנן לרבי זירא את בר רב זביד אחוה דרבי שמואל בר רב זביד דאדם גדול הוא, וצ"ב, אמאי לא הוזכר שמו של בר זביד.

שאלה: מדוע אין מפטירים בהפטרת מקץ, בדניאל, בעניין חלום נבוכדנאצר ופתרון דניאל, שדומה ממש לפרשת מקץ.

שאלה: שם: "וירא שם יהודה בת איש כנעני ושמו שוע ויקחה" (ל"ח, ב').

וצ"ב, איך לקחה הרי יהודה ברוך הוא, וכנען ארור הוא, ואין ארור מתדבק בברוך.

שאלה: תהלים "בית ישראל ברכו את ה' בית אהרן ברכו את ה' בית הלוי ברכו את ה' יראי ה' ברכו את ה'" (קל"ה – י"ט).

וצ"ב מדוע ביראי השם לא נאמר בית יראי ה' ברכו את ה'.

שאלה: הושע "כי ימים רבים ישבו בני ישראל אין מלך ואין שר ואין זבח ואין מצבה ואין אפוד ותרפים" (ג'- ד'): מדוע הזכיר אפוד שזה קודש, בין מצבה לתרפים שזה עבודה זרה.

שאלה: פרשת ויצא: "ותקנא רחל באחותה" (ל', א').

וכתב רש"י: קינאה במעשיה הטובים ואמרה אילולא שצדקה ממני - לא זכתה לבנים.

וצ"ע, הא י"ל אדרבה שהיא יותר צדיקה, שהקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים.

שאלה: פ' בשלח: "לקטו ממנו איש לפי אכלו עומר לגולגולת".

צ"ב, דזה לכאור' סתירה, דאיש לפי אכלו – משמע כמה שאוכל, ועומר לגולגולת – זהו דבר קצוב.

(שאלה מבני יצחק אלחנן הי"ו).

שאלה: ברכות לז.

ומעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו מסובין בעליה ביריחו.

וצ"ב, מה נפק"מ לנו שמעשה זה היה ביריחו.

שאלה: שם.

תוס' ד"ה: נתן רבן גמליאל רשות לרבי עקיבא לברך, סבור היה שיברך ג' ברכות כמו שהיה סובר.

וצ"ב, מדוע סבר כן? וכי לא ידע שילך אחר הרבים כדין תורתנו - "יחיד ורבים הלכה כרבים".

שאלה: שם.

קפץ וברך רבי עקיבא ברכה אחת מעין שלוש.

צ"ב, מדוע קפץ, הא נתנו לו לברך.

שאלה: שם.

אמר ליה רבן גמליאל: עקיבא, עד מתי אתה מכניס ראשך בין המחלוקת.

צ"ב, הרי מה שהיה עושה – היה מכניס ראשו בין המחלוקת.

שאלה: פ' וישלח: "ואת כל חילם ואת כל טפם ואת נשיהם שבו ויבוזו ואת כל אשר בבית".

(ל"ד, כ"ט).

וצ"ב, מה נוסף במה שכתוב "ואת כל אשר בבית", הרי כבר כתב "את כל חילם".

תודה רבה אהרן אריה כהן

***

תשובה

בע"ה

כ"ז כסלו תשע"ז

לכבוד הרב אהרן ארי' כהן שליט"א

שלום רב

שאלה: שופטים "ויהי בעלות הלהב מעל המזבח השמימה ויעל מלאך ה' בלהב המזבח ומנוח ואשתו ראים ויפלו על פניהם ארצה ולא יסף עוד מלאך ה' להראה אל מנוח ואל אשתו אז ידע מנוח כי מלאך ה' הוא" (י"ג –כ' כ"א).

וצ"ב מדוע רק אחר שלא יסף להראות אל מנוח רק אז ידע שמלאך ה' הוא, ולא כשראה שעלה בלהב המזבח.

תשובה: ז"ל רד"ק, ולא יסף עוד - שלא נראה להם פעם אחרת עוד וטעם אז ידע מנוח דבק עם ויעל מלאך ה' בלהב המזבח ולא עם ולא יסף או יהיה פי' ולא יסף כלו' כשראה שנסתלק מעיניו ידע כי מלאך ה' היה ויש לפרשו דבק עם ולא יסף ויהי פי' ולא יסף להראה על המראה ההיא בעצמה כלומר עלה בלהב המזבח ולא נראה להם עוד אז ידע כי מלאך הוא שהלך מעיניהם ולא ראוהו עוד במרא' ההיא עכ"ל.

פירוש לפירושו השני הוא, דעצם העליה היתה ע"י שלא שב, כלומר ע"י שלא יסף לבוא הבינו שעלה.

והמלבי"ם כתב, ולא יסף עוד מלאך ה' להראה כו' אז ידע מנוח כי מלאך ה' הוא.

כי עד עתה היה עוד קצת ספק אצלו אולי הוא איש מופת מפליא לעשות, והיה מקוה שירד על המזבח וישוב אליהם, אבל אחר שנעלם מעיניהם ידעו שהוא מלאך ושב אל מקומו עכ"ל.

שאלה: "ויאמר פרעה אל יוסף לאמר, אביך ואחיך באו אליך" (מ"ז, ה').

וצ"ב, מה רצה לומר לו בזה, הרי יודע שבאו.

תשובה: יוסף רצה שפרעה יתן להם הטבות, והוצרך באופן זה לפתוח את השיחה כמנהג דרך ארץ.

ויעוי' ברמב"ן שכתב, והנכון בעיני שיאמר, אביך ואחיך אליך באו, לשמע כבודך, ועליך השליכו יהבם.

ראה שתעשה עמהם טובה כי עליך הדבר, ויש לאל ידך עכ"ל.

ולפי זה מה שבא יוסף לומר כאן הוא מה שהם באחריותו של פרעה, ועי' גם בשכל טוב שכתב, אביך ואחיך באו אליך.

עליך הדבר לעשות ולעסוק בצרכיהם עכ"ל.

ובהעמק דבר שם, אביך ואחיך באו אליך.

לב מלך ביד ה', והטהו לומר כי אף על גב שבאו כולם עם בתיהם, מ"מ אחרי שהם מארץ כנען, ואין בדעתם לישאר בארץ מצרים הרי באו רק אליך, ואין לפרעה מחשבות להסכן בם לטובת המדינה, אלא ארץ מצרים וגו'.

עשה מה שאתה חפץ ע"כ.

שאלה: ברכות לח.

"משתבחין ליה רבנן לרבי זירא את בר רב זביד אחוה דרבי שמואל בר רב זביד דאדם גדול הוא, וצ"ב, אמאי לא הוזכר שמו של בר זביד.

תשובה: עי"ש במהרש"ל שכתב, משתבחין ליה רבנן לרבי זירא כו' נ"ב פי' היו משבחין חכם אחד שהיה בר רב זביד כו' לפני רבי זירא ונחסר שם החכם כאן בספר ודו"ק עכ"ל, אפשר שכונתו שהוא חסרון בגירסא וצ"ע.

ואגב בס' המכריע סי' ס"א הגירסא, ותו' דאמרינן התם משתבחי ליה רבנן לרבי זירא בר רב זביד אבוה דרבי שמעון ב"ר זביד במעמד כל החבורה דאדם גדול ובקי בברכות הוא.

אמר להם לכשיבא לידכם הביאוהו אלי ע"כ.

וכ"ה בס' יוחסין אות ז' רב זביד ובדק"ס.

שאלה: מדוע אין מפטירים בהפטרת מקץ, בדניאל, בעניין חלום נבוכדנאצר ופתרון דניאל, שדומה ממש לפרשת מקץ.

תשובה: מנהגינו שאין מפטירין בכתובים, ועי' שבת קט"ז דבנהרדעא הוו פסקי סידרא בכתובים במנחתא דשבתא בכתובים, וכן במקומו של המסדר מדרש 'אגדת בראשית' היו מפטירין גם בנביאים וגם בכתובים, ואכמ"ל, ועי' במסכת סופרים ברכה על הכתובים שמברך "על כתבי הקדש" ועי"ש [והברכה על מגילה שם יש שתירף שהיו מברכים כעין ברכת התורה שלנו בנפרד על כ"ז, עי' בחידושי הגר"ח מולוז'ין הנלקטים על הש"ס].

אבל לדידן אין מפטירין אלא בנביאים, עי' בגמ' ר"פ ט"ז דשבת ור"ן שם (מב ע"ב ד"ה בין שקורין), ותוס' שבת כ"ד א' ד"ה שאלמלא ורשב"א מגילה כ"א א' ד"ה בשני ובחמישי.

שאלה: שם: "וירא שם יהודה בת איש כנעני ושמו שוע ויקחה" (ל"ח, ב').

וצ"ב, איך לקחה הרי יהודה ברוך הוא, וכנען ארור הוא, ואין ארור מתדבק בברוך.

תשובה: בחז"ל (פסחים נ' א', ב"ר פ יא) מבואר דכנעני היינו סוחר, כמ"ש כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה לַעֲשֹׁק אָהֵב (הושע יב, ח), וז"ל הרד"ק, בת איש כנעני - ולא זכר שמה אלא אביה ולא ידענו למה, וכנעני כתרגומו סוחר היה משאר האומות והתגורר שם, כי בני יעקב היו נזהרים מלהתחתן עם בנות כנען כמו האבות, כי שמעון שלקח אשה מבנות כנען זכרו לגנאי והפרידו מאחיו ואמר ושאול בן הכנענית עכ"ל, וכן מבואר בעוד ראשונים דכנעני היינו תגר, ועיין באורך ברמב"ן.

[ואגב בעל שבט מוסר כתב דשוע הם אותיות עשו וצ"ע].

מ"מ גם להמפרשים כנעני ממש [עי' ב"ר שם ובאב"ע], י"ל שרק אברהם הקפיד בזה, ומי שלא הקפיד בזה לא הקפיד.

והרמב"ן כתב, ויתכן שלא הקפיד רבי נחמיה בייחוסן, שלא נתכוון אלא לומר שנשאו מנשי ארץ כנען, אבל היו מן הגרים והתושבים הבאים מכל הארצות או עמוניות ומואביות ומיתר העמים, כי לא נתכוון רק לחלוק על רבי יהודה שלא נשאו אחיותיהם, שאחותו מן האם אסורה לבני נח (סנהדרין נח ב) וכו' עכ"ל הרמב"ן עי"ש באורך.

שאלה: תהלים "בית ישראל ברכו את ה' בית אהרן ברכו את ה' בית הלוי ברכו את ה' יראי ה' ברכו את ה'" (קל"ה – י"ט).

וצ"ב מדוע ביראי השם לא נאמר בית יראי ה' ברכו את ה'.

תשובה: לשון "בית" שייך רק בקרבת משפחה, כמו וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיוֹת מִשֶּׂה (שמות יב, ד).

שאלה: הושע "כי ימים רבים ישבו בני ישראל אין מלך ואין שר ואין זבח ואין מצבה ואין אפוד ותרפים" (ג'- ד'): מדוע הזכיר אפוד שזה קודש, בין מצבה לתרפים שזה עבודה זרה.

תשובה: יש איפוד של ע"ז, כמו וַיַּעַשׂ אוֹתוֹ גִדְעוֹן לְאֵפוֹד וַיַּצֵּג אוֹתוֹ בְעִירוֹ בְּעָפְרָה וַיִּזְנוּ כָל יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיו שָׁם וַיְהִי לְגִדְעוֹן וּלְבֵיתוֹ לְמוֹקֵשׁ (שופטים ח, כז).

שאלה: פרשת ויצא: "ותקנא רחל באחותה" (ל', א').

וכתב רש"י: קינאה במעשיה הטובים ואמרה אילולא שצדקה ממני - לא זכתה לבנים.

וצ"ע, הא י"ל אדרבה שהיא יותר צדיקה, שהקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים.

תשובה: הייתה סבורה שאם היתה צדקנית כראוי כבר היתה צריכה להענות בתפילתה.

שהרי הקב"ה גוזר גזירה וצדיק מבטלה עי' מו"ק ט"ז ב'.

שאלה: פ' בשלח: "לקטו ממנו איש לפי אכלו עומר לגולגולת".

צ"ב, דזה לכאור' סתירה, דאיש לפי אכלו – משמע כמה שאוכל, ועומר לגולגולת – זהו דבר קצוב.

(שאלה מבני יצחק אלחנן הי"ו).

תשובה: הנה באדם רגיל היה זה ממש השיעור של אכלו, כמ"ש בגמ' עירובין ובמכילתא, עמר לגלגלת מספר וגומ' אמרו האוכל כשיעור הזה בריא ומבורך פחות מיכן מקולל במעיו יתר על כן הרי זה רעבתן.

ע"כ.

אכן מה שאפשר להקשות הוא דהרי יש אדם גדול מאוד ויש ננס, ויש מי שבכל זאת מעיו מצריכים הרבה אוכל.

והתשובה לזה היא, שהיתה ברכה במעיהן שהיו שבעין בשיעור זה של עומר לגוגולת, ועי' במכילתא עה"פ שם, אמרו עכשיו יצא נחשון בן עמינדב וביתו ומלקט הרבה יצא עני שבישראל ומלקט קימעא וכשהן באין לידי מדה נמצאו כולן שוין שנ' וימודו בעומר וגו' ע"כ.

ועי' בביאורי על המכילתא דרשב"י שם.

ומ"מ מה שלקט היה מתהפך להיות עומר לגולגולת.

ועי' בהעמק דבר שם שכתב, איש לאשר באהלו תקחו.

לא שיהא מחויב כל איש לאכול עומרו, אלא כל אשר באהלו יכולים לאכול עומר שלו, ונכלל בזה דאפילו מי שנכנס לאהלו רשאי להאכילו, אבל לא למכור ולהוציא לחוץ ע"כ.

שאלה: ברכות לז.

ומעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו מסובין בעליה ביריחו.

וצ"ב, מה נפק"מ לנו שמעשה זה היה ביריחו.

תשובה: דבר זה מצוי בהרבה מקומות בש"ס שמסופר היכן היתה ישיבת החכמים, והיכן נתחדשו הלכות וכיוב"ז.

לא שמעתי דבר ברור בזה, אבל כנראה שהקפידו למסור את כל השמועות בדיוק, ועל שאלה כיוב"ז ראיתי בשם הגראי"ל שליט"א בס' צדיק כתמר יפרח בענין מה שנוהגים בבריסק לדייק בפרטים כעי"ז הוא כדי שיתקבלו הדברים לשומע כבצורה מדויקת.

אם כי כאן נראה שהיה להם טעם יותר מזה.

שאלה: שם.

תוס' ד"ה: נתן רבן גמליאל רשות לרבי עקיבא לברך, סבור היה שיברך ג' ברכות כמו שהיה סובר.

וצ"ב, מדוע סבר כן? וכי לא ידע שילך אחר הרבים כדין תורתנו - "יחיד ורבים הלכה כרבים".

תשובה: יתכן שהיה טעם בזה מדוע חשב כן ר"ג, אפשר שרבותיו של ר"ע כך היו סבורים, או שמשום כבודו של ר"ג שהיה נשיא והיה בפניו שיברך כמותו, או ששמע בשם ר"ע איזה סברא שהיה נראה לו שינהג כן, או שלא ידע ר"ג שרוב החכמים חלקו עליו.

שאלה: שם.

קפץ וברך רבי עקיבא ברכה אחת מעין שלוש.

צ"ב, מדוע קפץ, הא נתנו לו לברך.

תשובה: קפץ לפסוק ולהכריע בזה בפני ר"ג.

ואע"פ שר"ג נתן לו רשות לברך לא היה בכונתו שיברך מה שרוצה.

אח"ז ראיתי עוד בצל"ח, לשון קפץ מורה על רוב המהירות וחפזון, והיה טעמו של ר' עקיבא בזה לכבודו של רבן גמליאל שלא ימרה פיו בשעת מעשה ממש, שר"ע ידע כבר מהמחלוקת שבין ר"ג וחכמים, ולפי דעת של ר"ג שנתן רשות לר"ע היה דעתו שיברך ברכת הזימון, וכמו שכתבו התוס' בד"ה נתן ר"ג וכו', ור"ע דקאי בשיטת חכמים א"כ אין מזמנין על הפירות, ולפי זה תיכף כשהתחיל ר"ע ברוך אתה וכו', היה ר"ג מרגיש שדעתו כחכמים, מדלא התחיל נברך כנוסח ברכת הזימון, ובודאי היה ר"ג גוער בו שיתחיל נברך, והיה ר"ע צריך להמרות בפירוש נגד ציווי ר"ג בשעת מעשה.

לכך קפץ במהירות וברך עד שהגיע ואמר על המחיה, ושוב לא יחזירנו ר"ג לעשות ברכתו לבטלה עכ"ל.

ועי' בחשוקי חמד שם.

שאלה: שם.

אמר ליה רבן גמליאל: עקיבא, עד מתי אתה מכניס ראשך בין המחלוקת.

צ"ב, הרי מה שהיה עושה – היה מכניס ראשו בין המחלוקת.

תשובה: כתב בס' חפץ ה' לבעל האוה"ח הק', עד מתי אתה מכניס ראשך וכו' קשה והיכי הוה לי למעבד להוציא עצמו מהמחלוקת הרי הגם דהוה אמר שלש ברכות הוה מכניס עצמו במחלוקת דהיינו הפך דברי רבנן דפליגי עליה.

וי"ל דסובר כיון דקיימא לן דברכה מעין ג' אינה פוטרת של שלש.

וג' ברכות פוטרו' מעין שלש אם כן הוה ליה לברך שלש ויוצא ידי חובתו אליבא דכולי עלמא דגם אליבא דמאן דאמר מעין שלש בשל שלש יוצא ידי חובתו ומדלא בירך אלא מעין שלש הכניס עצמו במחלוקת דסובר הוא כמאן דאמר מעין ולא חש לההיא סברא דשלש לזה אמר לי' למה הוא מכריע ומכניס עצמו במחלוקת והשיבו רבי עקיבא דטעמו הוא לאו משום דכן סובר הוא אלא מטעם דרבו חביריו ולמדתנו רבינו יחיד ורבים הלכה כרבים וכו' וק"ל ע"כ.

[ועי' בספר מועדים וזמנים להג"ר משה שטרנבוך שליט"א חלק ד - ה סי' שכג].

שאלה: פ' וישלח: "ואת כל חילם ואת כל טפם ואת נשיהם שבו ויבוזו ואת כל אשר בבית".

(ל"ד, כ"ט).

וצ"ב, מה נוסף במה שכתוב "ואת כל אשר בבית", הרי כבר כתב "את כל חילם".

ברד"ק כתב, ואת כל חילם - כסף וזהב ומרגליות, ואת כל אשר בבית – המטלטלים ע"כ.

ובמדרש שכל טוב, ואת כל חילם.

אלו העבדים והשפחות: ואת כל טפם ואת (כל) נשיהם.

כמשמעו: שבו.

הטעם בב' שהוא לשון שביה: ויבזו.

שבי וביזה ענין אחד הוא, אלא שהשבי אינו אלא במהלכי ברגל, והביזה בין במהלכי ברגל בין בכל מטלטלין: ו[את] כל אשר בבית.

אלו אלהי נכר ותשמישן ע"כ.

***

המאמר עצמו

שאלה: ידוע הדין שאין מקבלים גרים מזרע עמלק, ויש לשאול, האם בן עמלק שהתגייר גירותו חלה או לא.

תשובה: נאמר במכילתא (סוף בשלח) רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר, נִשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכִסְאוֹ, שֶׁאִם יָבֹאוּ מִכָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְהִתְגַּיֵּר יְקַבְּלוּ מֵהֶם יִשְׂרָאֵל, וּמֵעֲמָלֵק לֹא יְקַבְּלוּ מֵהֶם יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַנַּעַר הַמַּגִּיד לוֹ אֵי מִזֶּה אָתָּה וַיֹּאמֶר בֶּן אִישׁ גֵּר עֲמָלֵקִי אָנֹכִי (ש"ב א יג).

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִזְכַּר דָּוִד מַה נֶאֱמַר לוֹ לְמֹשֶׁה רַבּוֹ, שֶׁאִם יָבֹאוּ מִכָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְהִתְגַּיֵּר יְקַבְּלוּ מֵהֶם יִשְׂרָאֵל, וּמֵעֲמָלֵק לֹא יְקַבְּלוּ מֵהֶם יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד דָּמְךָ עַל רֹאשֶׁךָ כִּי פִיךָ עָנָה בְךָ וְגוֹמֵר (שם טז).

עד כאן.

מבואר כאן מדברי המכילתא שגם אחר הגיור לא הועילה להם הגרות ועדיין יש חיוב למחות את עמלק, ולכך הרגו דוד אף על פי שאביו כבר נתגייר.

וצריך עיון שהרי נאמר במסכת גיטין (נז ב) "מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק", ובגירסת העין יעקב שם נוסף, "ומנו ר' שמואל בר שילת", והחינוך (מצוה תכה הנדפס מחדש) גרס "ומנו רבי עקיבא" {וכן כתב בספר פנים מאירות על הירושלמי יבמות פרק ח הלכה ב, [שמצאנו בסנהדרין לב ב שלמד בבני ברק, אכן עיין מנורת המאור נר ה כלל ג חלק ב פרק ג שרבי עקיבא היה מבני בניו של סיסרא, וכן כתב רב ניסים גאון ברכות כז ב, וכן הוא ברמ"ע מפאנו עשרה מאמרות חקור דין חלק ה פרק י ופרק ג, ואריז"ל שער הגלגולים הקדמה לו לח לט, ושל"ה מסכת שבועות קצד ע"ב, ומהרש"א יבמות טז ב, וס' יוחסין מערכת רבי עקיבא].

} , וא"כ מוכח שאחר הגירות כבר לא משנה מה שהיה אביו עמלקי, וכידוע שגר שנתגייר כקטן שנולד.

וגם אם נאמר שדין מחיית עמלק אינו נוהג, מכל מקום קשה איך נתגדל בתורה כל כך אם מצד הדין היה מחוייב מחייה, שהרי עמלק הוא זוהמא כידוע, ולא יתכן שנתגדל כל כך בתורה ובקדושה אם היה לו בדינו דין עמלק, וגם אם לא היה נוהג דין מחיית עמלק, ושמא סברו בעלי הגמרא דרבי יהושע במכילתא חולק על דעת רבי אלעזר המודעי הנ"ל, ועל כל פנים לאחר גירות, שדורש המקרא לענין אחר [ראה שם במכילתא], (וראה עוד בספר "פרסומי ניסא" (וייס) על פורים שנסתייעתי בו) {ועיין עיון יעקב סנהדרין צו, עין זוכר להחיד"א מערכת ג ס"ק א, יעיר אוזן להחיד"א מערכת גרים, שו"ת שואל ומשיב מהדו"ד ח"ג סו"ס רט"ו, אבנ"ז או"ח סי' תק"ח, מהרש"ם ח"ג סי' רע"ב, חזו"א יו"ד סימן קנ"ז, הגרי"פ על ספר המצות לרס"ג ח"ב דף רעט, ועוד רבים, והנה בספר יוחסין שם יעויין שם דמבואר לכאורה שאמו מישראל היתה, והעירו בבית המדרש שלפי זה יש לומר שגם אם היה מזרע עמלק מכל מקום יש לומר דגם לדעה זו היתה אמו מישראל, וא"כ בזה בודאי שלא יהא חייב מיתה דאפילו קודם גירות קי"ל הולד כשר.

} .

התגובה שנתקבלה

ניתן ליישב בפשטות שלבני המן לא היה דין עמלק מכיון שהיה עבדו של מרדכי, ועבד אין לו חייס.

כמו כן ניתן לומר שאמם היתה מבני המן, ואביהם מעם אחר ובאומות הלך אחר הזכר,

משה חרז

***

תשובת המערכת

יישר כח על תשובתו

טבילת עבדות לכאורה לא עדיפא מטבילת גרות, ואם גירות לא מהני לענין דנימא דהוה ליה כקטן שנולד א"כ גם לענין עבד אין לו חייס לא יועיל טבילת העבדות לענין זה, ויש לדחות ואכמ"ל.

***

שאלה

בהוספת יחידות דיור בבנין האם על הרוכש יח"ד לשלם לשכנים הותיקים דמי השתתפות ברכוש משותף?

(חדר מדרגות, מעלית, מערכות מים וביוב משותפות)

***

תשובה

בע"ה

יום ו' עש"ק פר' וישלח ט"ז כסלו תשע"ז

שלו' וברכה

הנה בעצם ענין התשלומים נהוג שבעל היחידה משלם חצי מדמי ועד הבית, ומ"מ בכל מקרה בעלי הבנין צריכים להסכים לבנית יחידת דיור, ופרטי הדינים בזה מתי צריך הסכמת השכנים ביחידת דיור ומתי לא - מבוארים בשו"ע חו"מ סי' קנ"ד ס"א, אחד מהשותפין בחצר שלקח בית בחצר אחרת, אינו יכול לפתוח פתחו לחצר השותפים שלו.

(שכל אחד מבני החצר אין לו רשות לשנות כלל, אלא כמו שבנאו או קנאו או ירשוהו יש להם לנהוג בו, הגה"ה).

אפילו בנה עלייה על גב ביתו, לא יעשה לה (פתח) לתוך החצר, לפי שמרבה עליהם את הדרך נעשה כמי שהיה לו שכן אחד ונעשו לו שכנים הרבה.

אבל יכול הוא לבנות עלייה על גב ביתו בנין חדש, ובלבד שלא תהא פתוחה לחצר אלא לתוך ביתו.

ואצ"ל שאם רצה לחלוק (ביתו) לשנים, חולק, כיון שאינו פותח פתח אחר לחצר, בד"א שאם לקח בית בחצר אחרת אינו יכול לפתוח פתחו לחצר השותפים, הפותחו לחצר ממש.

אבל יכול לפתחו לתוך ביתו, והוא שיסתום הפתח שהיה לו בחצר אחרת.

(ויש חולקין דאפילו לתוך ביתו אסור לפתחו) (טור בשם הרא"ש).

עכ"ל הרמ"א.

וכתב השו"ע שם ס"ב, אחד מהשותפין בחצר שהביא לביתו אנשי בית אחרת, יש לחבירו לעכב עליו, מפני שמרבה עליו את הדרך.

וכן המשכיר ביתו לבעל הבית אחד, ואחר כך הביא עמו קרוביו או מיודעיו לשכון עמו כאחד בבית זה, הרי המשכיר מעכב.

ואם הם סמוכים על שולחנו, אינו יכול לעכב עליו לא השותף ולא המשכיר.

הגה: וי"א דשותף יכול למלאות ביתו אכסנאים ודיורים, כל שאינו מוסיף בנין חדש (טור בשם רשב"ם ונ"י בשם הרי"ף והרמב"ן וריטב"א), אף על פי שחולק ביתו לדיורין ויש להן בית הכסא אחד ביחד, ולא יוכל השני למימר: הם ממלאים לי הבית הכסא.

שנים שיש להם בשותפות בית אחד, אין האחד יכול להרשות לאחרים להשתמש בחלקו, אף על גב דבחצר אין להקפיד בכהאי גוונא, מיהו בבית קפידי אינשי (כ"ז מרדכי פרק חזקת) עכ"ל הרמ"א.

ובמקרה שכנס לתוך ביתו והפך את תחילת ביתו לחדר מדרגות ומשם פתח פתח אחד לביתו ופתח אחד ליחידת דיור הבנויה למעלה יש להסתפק אם חשיב שפתח היחידה לביתו או שפתח היחידה לחצר, עי' בסמ"ע שם סק"ד שכתב, דאפילו לתוך ביתו אסור לפותחו.

פירוש, הבית שבחצר אחרת, אבל לבנות על גבי עלייתו או אחורי ביתו בחצר זו ולפתחו לביתו מותר, דהחצר משועבדת להחדרים המצורפים לבית זה שעומד כבר בה, רק שלא יפתחנו להחצר עכ"ל, דלכאורה יכול לטעון שהרי אילו היה פתח ישירות מביתו ליחידה היה מותר וא"כ מה גרע שנתן קצת מביתו לחדר המדרגות שהרי לא נתכוין לאבד זכותו בהיתר בנית היחידה לתוך רשותו, אמנם יותר היה נראה לומר דאסור, כיון שבפועל היחידה פתוחה לחצר היינו החדר מדרגות ומכביד על בני הבנין וצ"ע למעשה.

וגם יל"ע דהשו"ע לא הזכיר בזה בנין חדש אלא קונה בית שכבר היתה שם אלא שלא היתה פתוחה לחצר זו אלא לחצר אחרת, ודין זה לענין בונה בית חדש תליא באשלי רברבי, כמ"ש בבהגר"א שם סק"ז, ובעלייה העתיק הש"ע ל' תשובת הרי"ף ולכן כ' בחדר ואצ"ל כו' ולפי שלא כ' הרי"ף מזה אם רוצה לעשות בנין חדש לא בהלכות ולא בתשובה אבל הרמב"ן כ' שאף אם בונה בנין חדש מותר ג"כ כיון שאין לו פתח אחר וזהו שחלק לשנים ששניהם נקראין חדר א' וע' בחידושיו בסוף פ"ג עכ"ל.

וגם להמבואר בסמ"ע סק"ד שמותר לבנות מעלה מביתו ולפתוחה בביתו עיין בנתה"מ (חידושים סק"ג) שכתב ונראה, דדוקא על המקום שהיה לו כבר אחורי ביתו מותר לבנות, דהחצר נשתעבד להמקומות שהיה שייך להחצר והיה יכול לבנות עליו מתחילה, ולכך לא הפסיד זכותו במה שלא בנה קודם בשעה שנעשה החצר, אבל אם קנה מקום מחדש אסור לבנות עליו בית ולפתוח פתח לביתו לדעת היש חולקין בהג"ה עכ"ל.

אמנם ראיתי מי שהביא את דברי המאירי (הג"ר א"ד לוין בקובץ פסקי דין - ירושלים דיני ממונות ובירורי יוחסין חי"א עמ' תמ"ה) שכתב וז"ל, ואף באלו אני אומר שלא נאמרו אלא במקום קפידא ושמנהגם להקפיד בענינים הללו, וכבר הגענו לזמן שאין קפידא בכך, ואדרבא נוח לנו ברבוי דרכים ובאחזת רעים ושכנים הולכים ובאים.

וכבר רמזנו בפרקים שקדמו שדברים אלו מנהג מבטלם בכל מקום.

והדיין יורד לעמק הדין ויבין דבר מתוך דבר לפי הענין ולפי המקום ולפי הזמן אי זו ראויה לעכב ואי זו אינה ראויה לעכב ויזהר ממי שהמשפט שלו עכ"ל.

ומ"מ לא דן שם לגמרי להכריע כדברי המאירי בענין שם יעוי"ש, וצ"ע בזמנינו האם אפשר להחשיב שהשכנים מוחלים ע"ז, בפרט שכהיום יש סברא לומר שהבנין אינו חצר, ואולי אם השימושים של הבנין אינם כשימושי החצר אין כאן קפידא כ"כ.

אבל באופן כללי בענין שאלתך אינני ראוי להשיב בעניני חו"מ, ואפשר לפנות לבית ההוראה של הגר"נ קרליץ שליט"א.

בברכה רבה ושבת שלום

***

{יום ו' עש"ק פ' וישב כ"ב כסלו ע"ו
פ"ק קרית ספר}

שאלה - הקשה הג"ר שמאי גראס שליט"א על מ"ש בשבת י' א' איתא שלא ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל ששינה יעקב ליוסף ירדו אבותינו למצרים ע"כ.

ויעקב ששינה יוסף בין הבנים, משום שסבר שכיון שיוסף היה בן זקוניו, לא יקנאו בו אחיו, ואפ"ה שמעינן מיניה דאפילו אם יש סיבה לשנות בנו בין הבנים ג"כ אסור.

אך צ"ע מביצה כ"ח א' דהנהו שב בניתא דאתו לבי רבי ואשתכח חמש מינייהו ביה ר"ח וכו', וראה פי' יעב"ץ על אבות פ"ה מ"י דרבי הביא לר"ח יותר משאר אחין, בשביל שילמד תורה מתוך הרחבה, וראה שם הגדולים גדולים אות י' ס"ק קל"ז.

וצ"ע איך שינה רבי בין הבנים.

ואין לומר שכיון שר' חייא היה לומד תורה לכך הבינו שאר האחים שמגיע לו יותר, ואין חשש שיקנאו אותו, זה אינו, דהא מכאן משמע שאפילו כשיש סיבה ג"כ אל ישנה.

עד כאן לשון השאלה.

תשובה הנה הספר שהזכיר כת"ר שליט"א אינו לפני, אבל באמת איני מבין מהם פשר הדברים, דהרי ר' חייא לא היה בנו של רבי אלא תלמידו, ורבי רצה להיטיב עמו מאהבתו אותו, ומה שייך לאל ישנה אדם בנו בין הבנים, דכל מה דאמרינן אל ישנה היינו מי שהוא בנו, שאהבתו טבעית, וע"ז תמהים שאר הבנים מדוע אהבתו אליו יותר, אבל בכל שאר אדם לא מצאנו דבר כזה, וכי אסור ליתן לאדם אחד מתנה מועטת ואחד מתנה מרובה, הא ליכא למאן דאמר לכאורה.

וכ"ש אם הוא משום שעסוק בתורה.

ואפילו מס אין הת"ח צריכין לשלם.

ואף שהיה ר"ח ניזון מבית רבי (עיין ס' יוחסין אות ח' ערך ר"ח) מ"מ לא היה בנו, וכדחזינן שהיה אוכל עכ"פ בבית שלו, ולא דמי לבן.

והדבר ידוע ומעשים שבכל יום שנותני לאורח יותר ממה שנותנין לבן (ועיין חולין צ"ד א').

ונהי שגם אח בין האחים אין להפלות כדמוכח במגילה ט"ז סוע"א ע"ש { ר"ל שאם נותן מתנה לכל אחיו לא יתן לאחיו אחד יותר משאר האחין.

}, מ"מ אורח בין הבנים מילתא אחריתי היא.

ועוד לא הבנתי קושייתו, דהרי בן זקונים אינו טעם מספיק כדי להפלות בן אחד משאר הבנים, דהגם שנטיית הלב בזה תיתכן לשנות, מ"מ אינו כמו הטעם של לימוד התורה, ויש מקום לחלק בדברים, ומ"מ איתא בתענית כ"ג ב' מאי טעמא יהיב מר לינוקא קשישא חדא ריפתא ולזוטרא תרי אמר להו האי קאי בביתא והאי יתיב בבי כנישתא ע"כ, ומשמע דהטעם הוא משום שהיה יכול לאכול בבית, וז"ל רש"י שם, ינוקא קאי בבי כנישתא קמי רביה ולא אתי כולי יומא ע"כ.

אכן שמא היה מקום לפרש כפשוטו, שמשום שעוסק בתורה נוטל יותר, כדי שיהיה לו כח לעסוק בתורה יותר ויל"ע.

ומש"כ שסבר יעקב שכיון שיוסף היה בן זקונים לא יקנאו בו אחיו, זה מנא ליה, דשמא לעולם לא ידע יעקב שעשויין לקנאות, או דסבר שעדיפא ליה ליוסף מעלה זו מ"מ, דהקנאה אינה גרועה כ"כ, וזה גופא אמרי' בגמ' דלאחר מעשה אנו למדין שלא היה לו לעשות כן.

וכן אהא דחולין צ"א סע"א דגרסי' ויאבק איש עמו עד עלות השחר אמר רבי יצחק מכאן לת"ח שלא יצא יחידי בלילה, ותימה היאך יעקב עשה כן, אלא דלא שייך להקשות, דמהא גופא ילפינן שלא לעשות כן, וה"ה נימא הכא.

{וה' יראנו נפלאות מתורתו}