שאלת כמה שאלות על בארה של מרים, ואכתוב לבקשתו כמה הערות על סדר הדברים שכתב, ואוסיף בזה גם כמה עניינים ע"ד הרמז לפי השגת הדל. א) ששאלת היכן בארה של מרים היום, עי' בגמ' שבת לה ע"א שהוא נצפה מראש הר ...קרא עוד
שאלת כמה שאלות על בארה של מרים, ואכתוב לבקשתו כמה הערות על סדר הדברים שכתב, ואוסיף בזה גם כמה עניינים ע"ד הרמז לפי השגת הדל.
א) ששאלת היכן בארה של מרים היום, עי' בגמ' שבת לה ע"א שהוא נצפה מראש הר הכרמל.
ובירושלמי פ"ט דכלאים אי', כתי' הנשקפה על פני הישימון אמר רבי חייא בריא כל מי שהוא עולה להר ישימון ומצא כמין כברה בים טביריא זו היא בורה של מרים, אמר רבי יוחנן שערונה רבנין והא היא מכוונא כל קביל תרעא מציעיא דכנישתא עתיקתא דסרונגין ע"כ.
ובויק"ר פר' כב ד אי' א"ר יוחנן בן נורי שערותא רבנן והוא מכוונא כל קביל תרעי מציעיא דכנישתא עתיקא דטבריא ע"כ.
והדעת נותנת דהנוסחא שבירושלמי היא הנוסחא הישנה חדא דהיאך נכנסה לכאן סרונגין שהיא שם עיר בא"י מדרום לטבריא כמ"ש בספר הישוב ח"א, אבל טבריא בויק"ר אפשר שנכנסה ע"י מעתיק שלא הבין תיבת סרונגין ולכך הכניס תיבת טבריא שנזכרה לעיל מינה שהיא בימה של טבריא, ועוד דר' יוחנן בן נורי בויק"ר מאי שייך לכאן שהם מימרות אמוראים עד כאן, ובאמת גם בקה"ר פ"ה אי' והיא מכוונת כל קבל תרעא מציעאה דכנישתא עתיקתא דסרונגיא.
אבל עי' בעלי תמר על הירושלמי שם שביאר דסרונגין הכונה בהכנ"ס של בני סרונגיא שבטבריא, והביא לזה כמה השוואות, ובזה יישב דברי הויק"ר.
וכתב שם בשם הרד"ל על הויק"ר שם בזה"ל, שערוהו וכו' וכן הודיע מקומו בסימנים הארי ז"ל כנזכר בקונטרס אמרי קודש להרח"ו ז"ל ע"כ (והיינו בטבריא).
ויש להוסיף דשם העיר היום הוא סרגוניא כמ"ש שם בדיבור שאח"כ בשם ספר הישוב הנ"ל, וא"כ י"ל דסרונגין הוא בני סרגוניא וכמו שפירש שם, וכן יש להוסיף דבזה מיושב מה שנזכר בירושלמי לעיל מינה שהיא בים של טבריא, וכ"ה במדרש של כלבו דלהלן.
ומ"מ עדיין יש מקום לומר דעיקר המאמר מקורו הוא בנוסחא אחת ונשתנית בויק"ר ובפרט שהלשון ר"י בן נורי נר' ט"ס ובפרט דאפי' לפי פירושו בירושל' שם עדיין בי כנישתא עתיקתא סתמא דטבריא יש לומר דאינה בי כנישתא דסרונגין עתיקתא ויל"ע.
ושוב מצאתי בויק"ר מהדורת הכת"י מרגליות שם אמר ר' יוחנן בן מריא שערו רבנן והיא מכוונת כל קביל תרעא מציעיא דכנישתא עתיקתא דסרינגית, ומבואר חדא דאי"ז ר' יוחנן בן נורי ועוד דצ"ל דסרינגית במקום דטבריא.
וע"ד רמז אולי יש לומר שהאידנא בארה של מרים גנוז בתורה דהרי חז"ל דרשו שירת הבאר על התורה וממתנה נחליאל וגו' וכל הענין, וכן דרשו חז"ל הפסוק מעין גנים באר מים חיים על התורה, והיינו בהכנ"ס של טבריא ששם היו תנאים ואמוראים, ובארה של מרים הוא אור אלהי וכעין מש"כ רמב"ן על המן וכנ"ל מבואר לגבי ענני הכבוד שהיו אור ה' והם ג' מתנות טובות (עי' ר"ה ג ע"א) וכן מצינו (זוהר פ' ויכולו השמים) שהאור הגנוז גנוז בתורה.
ויש להוסיף דמקום בארה של משכן בזמן המדבר היה בפתח אוהל מועד כמ"ש בתוספתא פ"ג דסוכה ושם היה מקום התורה דשם היה שרויין משה אהרן ובניו והם היו מלמדי התורה (עי' עירובין נד ע"ב ותו"כ ר"פ ויקרא).
ואולי י"ל ע"ד רמז דבטבריא היתה הבאר משום שהיה רבי שם ועי' בכתובות קג ע"ב ואח"ז ר' אמי ור' אסי ותליסר בי כנישתא (עי' בירושל' דשקלים), ואמרי' בר"ה עשר גלויות גלתה סנהדרין וטבריא עמוקה מכולן ומשם עתידין לעלות הלכך בזמן שהיתה הסנהדרין בטבריא ירדה הבאר לשם.
ובגמ' בשבת לה ע"א גבי בארה של מרים נזכרו ר' חייא ורב שנזכרו שם שהיו תלמידיה דרבי ור' חייא קבור בסמיכות מקום, וגם רב הוה תלמידיה דרבי כדאמרי' בחולין קלז וא"כ היה בבחינה זו של התגלות בארה של מרים, ואפשר עוד ע"ד רמז דנתקיים ברב בחינת מעיין המיטלטל טהור בדרך רמז ואכמ"ל.
ויש להוסיף דבקרא בשירת הבאר כתיב ומנחליאל במות ומבמות הגיא ואמרי' בתוספתא פ"ג דסוכה עולה עמהן להרים ויורדת עמהן לגאיות מקום שישראל שורין הוא שורה כנגדן במקום גבוהה כנגד פתחו של אהל מועד וכו', ובגמ' אמרי' דפסוקים אלו ומנחליאל במות וגו' נדרשים על התורה שאם הגיס דעתו הקב"ה משפילו שנאמר ומבמות הגיא.
ונראה דגם ישראל שנפלו מאגרא לארעא בעו"ה כדאמרי' בפ"ק דחגיגה ה ע"ב מאגרא רמא לבירא עמיקתא והסנהדרין מחמת זה כדאמרי' בנדרים סח עה"פ ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון וכתיב אמור למלך ולגבירה השפילו שבו ועי' בזוה"ח איכה, והצדיקים נענשים בעון הדור כמ"ש בפ"ק דכתובות ח ע"ב ובשבת ס"פ במה בהמה נה ע"א, הלכך גם הבאר ירדה עם הסנהדרין לטבריא.
אבל נשקפה מהר הכרמל שהוא מקום גבוה דמטבריא עתידה לעלות וכרמל רומז לגאולה כדכתיב ירעה מקניך ביום ההוא כר נרחב (ישעי' ל כג ועי' מנחות פז ע"א), וכתיב שכני לבדד יער בתוך כרמל ירעו בשן וגלעד כימי עולם (מיכה ז יד) והיינו לעתיד כדכתיב (דברים לב) ה' לבדד ינחנו וגו', והר הכרמל הוא הר בסיס של ירושלים עיה"ק ובהמ"ק לעתיד כדאמרי' בפסיקתא דר"כ פ' קומי אורי כ"א ר' פנחס בשם ר' ראובן אמר עתיד הק' להביא סיני ותבור וכרמל, ולבנות בית המקדש על גבי ראשיהם.
ומה טעמא (ישעי' ב ב) והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ע"כ, וכתיב בסיפא דקרא לכו ונעלה אל הר ה' וגו' ויורינו מדרכיו וגו' כי מציון תצא תורה וגו' ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים וגו' (פס' ג ד).
הלכך מקומה של הסנהדרין לעתיד מעל ראש הר הכרמל ע"פ מה שנתבאר מרז"ל, וממילא הרוצה יעלה בראש הר הכרמל ר"ל יצפה לגאולה, וכדאמרי' לו (סנהדרין צז ע"ב) וכי מאחר שמדת הדין מעכבת אנו למה מחכין לקבל שכר שנאמר אשרי כל חוכי לו (ישעיהו ל, יח), וכדאמרי' בפסיקתא (דר"כ פרשה אחרת) אומר להם אין לכם אלא לחכות לי, שנא' לכן חכו לי נאם ה' ליום קומי לעד (צפניה ג ח), ואמרי' בפסיקתא (רבתי פל"ד) שבועה היא לפני שכל שחיכה למלכותי אני בעצמי מעיד בו לטובה שנאמר לכן חכו לי נאם ה' ליום קומי לעד, ויש לומר דלכך נקט לשון יצפה שנזכר בכ"מ לענין המתנה לגאולה, והרשות נתונה לומר בדרך רמז ע"ד אפשר.
ב) ששאלת אם הוא קבוע במקום אחד משמע בירושלמי שם שכן ומ"מ אי' במדרש (ב"י סי' רצט בשם כלבו סי' מא ב ורמ"א שם ס"י) שבמוצ"ש חוזר על כל הבארות.
וכן בויק"ר שם אי' אמר ר' תנחומא אפילו במים הקדוש ברוך הוא עושה שליחותו מעשה במוכה שחין אחד שירד לטבול בים בטבריא וארעת שעתא וטפת בירא דמרים ואיתסי ע"כ, אם כי יש לומר דרק צפה לו אבל היתה קבועה במקומה.
אולם בבמדב"ר יח כב אי' מעשה בשיחין אחד סומא שירד במים לטבול נזדמנה לו בארה של מרים וטבל ונתרפא, וכ"ה בתנחומא ותנחומא ישן ר"פ חוקת, ומבואר להדיא דהבאר הלכה עד שיחין שהוא שם מקום כנזכר בכ"מ, ואפי' אם נימא דהוא ט"ס וצ"ל מוכה שחין כבויק"ר אבל הלשון נזדמנה משמע שבאה לשם (אם כי יש לומר דצפה כמ"ש בויק"ר דד"ת עשירים במקו"א).
ג) מה ששאלת לכמה זמן מתגלה הבאר בגמ' שבת לה ע"א משמע שהיה מתגלה להם בכל יום.
ובכלבו הנ"ל שהבאר חוזרת במוצ"ש על כל הבארות.
ד) ששאלת אם הבאר מתגלה למי שזוכה כידוע שיש באחרונים שהבאר מתגלה לצדיקים מיחידי הדורות (עי' בהקדמת נגיד ומצוה בשם הרח"ו עובדא מהאר"י) ועי' בויק"ר ובכלבו הנ"ל.
ה) וששאלת מה גודל הבאר עי' בשבת שם שהוא כמין כברה וברש"י שם, ויש ברז"ל (במדב"ר א ב) שנזכר כמין כוורת, ועי' בפ"ק דשבת שיעורא דכוורת דהתם, ובתוספתא פ"ג דסוכה אי' דומה לסלע מלא כברה מפכפכת ועולה כמפי הפך הזה, ומ"מ המים היו מתפשטין בכל גבולות ישראל במדבר כמ"ש בתוספתא פ"ג דסוכה, ולעתיד יחזור בארה של מרים מבית קה"ק כמשי"ת להלן בסמוך ממדרש ארקים, ומעין זה מתחיל דק וכקרני חגבים ושוב מתרחב והולך וצי אדיר לא יעברנו עי' בירושל' דשקלים במתני' דשער המים ובגמ' פ"ח דיומא.
ו) ששאלת אם הבאר בעומק או על שפת הים בגמ' שבת שם מבואר שהיה נראה מבחוץ, ועכשיו בעונותינו נתמעטו מתנותינו מיעוט אחר מיעוט ואחד מן המתנות שנתמעטו היה הבאר כמבואר במדרשים (עי' במדרש ארקים באוצמ"ד ובמדרש שהדפסתי בסוף מדרש פתרון תורה ובהערותי), ועכשיו נתמעט יותר שגם א"א לקבל ממנו, ועי' בהגר"א בפירושו לזוהר מה שנתמעטו ישראל מיעוט אחר מיעוט, ולכן הבאר נעלמה מעינינו כמו מתנות אחרות שנעלמו ואינן בנמצא עוד לההמון, ומ"מ בויק"ר שם אי' דארעת שעתא וטפת הבאר, ומשמע דבלא זה לא היה מוצא הבאר.
ז) מה ששאלת אם שתיית המים מועלת לכל אחד הנה מבארה של מרים היו שותים הרבה כסילים כגון אותם שהעבירו בידם ע"ז בים (עי' מפרש סנהדרין קג ע"ב, ירושלמי פ"ד דסוכה) וערב רב והמתלוננים והמרגלים וקרח שהיה כופר בתורה מן השמים לגמרי (ירושלמי פ"י דנהדרין ה"א) וכרת עצמו מעץ חיים לדעת ר"ע (קח ע"א) ודתן ואבירם שהיו רשעים גמורים (נדרים סד ע"ב וסדר אלי' רבה פי"ח) ועושי העגל, ועשרה נסיונות ניסו אבותינו את המקום כדתנן בפ"ה דאבות.
היוצא מזה דעדיין היה שייך לשתות מבארה של מרים ולטעות מי שרוצה לטעות, ומכאן למדנו דבארה של מרים לא היה תפקידה לבטל הבחירה מן האדם ולהפכו לחכם ונבון אם לא ירצה.
וגם אי' ברז"ל (עירובין נד ע"א ושמו"ר פרשת תשא) דאחר שבירת לוחות ראשונות וקבלת לוחות שניות היו למדין תורה ומשכחין, ולמדנו מזה דבארה של מרים לא היה משנה כל הטבע שיזכור הכל אלא היה מצריך עוד עמל.
ומ"מ מאחר שהיו מים הבאים בנס במאמר ה' היתה סגולתן גדולה דאין דבר טמא יורד מן השמים וכשהקב"ה נותן בעין יפה הוא נותן.
ולגבי העתיד עי' בתדא"ר פי"ח ולעתיד כתיב ומלאה הארץ דעה ועי' בפהמ"ש להרמב"ם דחלק.
ח) ששאלת אם יש שיעור מינימלי לשתיה שמועיל לרפואה וישועה, בכלבו הנז' בפירוש רגזן לא עלתה בידו אלא רגזנותא מוכח דכל טיפה יש בה תועלת.
ט) מה שדן אם מועיל בלא ברכה הנה המבואר בויק"ר שם שאפי' ברחץ בטעות בבארה של מרים נתרפא אע"פ שלא היתה שם ברכה וכן בכלבו שם אי' דהי' דרך רגזנות שהוא כע"ז כמ"ש בזהר ורמב"ם (ועי' שבת קה ע"ב) ואעפ"כ הועיל לו, וגם הועילה הבאר אע"פ שבאה בהכאה אע"פ שלא הי' צ"ל בהכאה ואכה"מ, ומ"מ סברא הוא דכיון שהבאר דבר רוחני א"כ עיקר תועלתו אינה בלא ברכה ומ"מ באופן שפטור מברכה אה"נ.
י) ברכה ודאי יש על שתיית המים משום הנאה מן העוה"ז, ובאחרונים דנו איזה ברכה יש במן מכיון שאינו לחם מן ארץ אבל בבארה של מרים היה ודאי שייך לברך שהכל, רק שהרואה הבאר עצמו יש לדון אם יברך ברכת ברוך שעשה ניסים לאבותינו במקום הזה (ברכות נד ע"א) כיון שאינו מקום אלא מיטלטל, ואע"ג דעל אבן שישב עליה משה מברכים אינו מוכרח דעל האבן בכל מקום מברכין דאדרבה מהלשון במקום הזה משמע מקום דייקא.
ויש לדון דבמכילתא מבואר שהרוצה היה טועם בבארה של מרים טעם כל מיני משקין א"כ יש לדון על ברכתו כשטועם בו טעם יין, ועכ"פ למ"ד ביומא עו גבי מן שהרגישו טעמן וממשן, אבל לפום קושטא לכאורה לא שייך לברך ברכה בורא פרי הגפן כיון שאינו פרי הגפן.
יא) לענין אם מועיל רק בשותה ישר מהבאר פשוט שא"צ שיהיה דוקא באופן זה אם כי מסתמא שיש בזה מעלה דהבאר נשתבחה שהיא באר מים חיים, וגבי מצורע כתיב מים חיים אל כלי שתהא חיותן בכלי ואם הריקן מכלי אל כלי לא חשיבי מים חיים ויל"ע.
ולענין אם צריך כלי בויק"ר וכלבו הנ"ל מוכח שא"צ.
יב) לענ"ד מברכים גם על מעשה ניסים דעיקר טעם ברכה הוא כדי שלא ליהנות מהעוה"ז בלא ברכה כמ"ש בברכות לה ע"א ואינו שייך לנידון הגמ' והפוסקים על כשרות דבר היורד מן השמים וחיובו במעשרות (ועי' שו"ת בית יצחק יו"ד ח"א סי' פד וצ"ע, ומ"מ כמה מרבוותא שדנו לגבי ברכת המן לא נקטו צד כזה שאין מברכין על מעשה ניסים, עי' ספר חסידים ונפש חיה למהר"ח פלאג'י מערכת ת' ק"ו ותורה לשמה סי' סג).
ואע"ג דאמרי' בברכות שם דאסור ליהנות מעוה"ז בלא ברכה לענ"ד כ"ש דבר היורד מן השמים או בנס דאדרבה אמרי' בברכות שם דלעוה"ז יש חילוק בין קודם ברכה לאחר ברכה ומשמע שם דכ"ש השמים דבזה גם אחר ברכה לא קיבלנו ומה שקיבלנו לכל היותר הוא כדבר שבעוה"ז המצריך ברכה.
יג) אם הסגולה פועלת מיד בכלבו שם משמע מאוד שפועלת מיד עי"ש.
יד) לענין אם יש כוונה מסוימת בשתיה מסתמא שכוונה תועיל יותר, כמו שלכל דבר יש כוונה ליודעי ח"ן ואפי' לאכילת זיתים נזכר במקובלים כוונה כדי שלא יינזק מהם, ויש לציין דהרוצה לטעום טעם יכול לכוון ולטעום כדאמרי' במכילתא דרשב"י ר"פ יתרו, ר' אלעזר המודעי אומר בטובת הבאר הגיד לו אמר לו באר שנתן לנו המקום אנו טועמין בה טעם דבש טעם חלב טעם יין חדש טעם יין ישן טעם כל מטעמים שבעולם שנ' טובה הטובה כל הטובה על כל הטובה ע"כ.
טו) מה ששאלת אם השותה בארה של מרים מועיל לו גם על מה שלמד קודם, יש לציין דמצינו בציפורת כרמים בשבת צ ע"ב וחכים כמה דבעי וגמר כמה דבעי ואכיל ליה לאידך פלגא וכו', דלפי פשטות הגמ' שם הסגולה מסוגלת למה שילמד בזמן עשייתה, אולם בבארה של מרים סברא היא שהיא מתנה מן השמים ולא סגולת הטבע גרידא וכשהקב"ה נותן בעין יפה להועיל להבין ולהחכים והוא לא רק לענין זכרון אלא גם לענין הבנה וחידושי תורה (עי' תדא"ר פי"ח).
טז) לענין אם שייך לבטל סגולת הבאר אם ירצה, נראה שלא נבראת בריאה לצורך זה דמה תועלת יש שלא להיות חכם הא בכלל מאתים מנה, ולא ברא הקב"ה בעולמו דבר שאין בו תועלת כדאמרי' בשבת עז ע"ב כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה, ובגמ' ברכות לא ע"ב איתא שחנה התפללה שבנה יהיה לא חכם ולא טיפש ולא נתקבלה תפילתה אלא היה חכם ועי' בחידושי שם, ומ"מ אם לא ילמד לא יועיל לו הבאר וכמשנ"ת.
יז) לענין אם מועיל גם למילי דעלמא הנה אם מועיל לרפא מסתמא שמטבעו מועיל גם לענינא דעלמא, ובתוספתא דסוכה פ"ג אי' שהיה הבאר הולך לים הגדול ומביא משם כל חמדת העולם דכתיב זה מ' שנה וגו' לא חסרת דבר.
ויש לציין דבמדרש ארקים הנזכר בסמוך נתבאר דהפסוק והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה קאי על מה שיבוא כהמשך לבארה של מרים (ועי' להלן עוד בשם התוספתא דסוכה שם בענין זה), ובגמ' סנהדרין ק ע"א ומנחות צח ע"א מבואר דהוא גם מתיר פה אלמין ועקרות.
ומ"מ עיקר התועלת הוא לד"ת וגם האילמין שמתיר פיהם הוא כדי שישיחו בד"ת (עי' בתדא"ר דלהלן), כדאמרי' (הובא בילקו"ש דברים רמז תשצד) דלעתיד לבא הקדוש ברוך הוא מעלה מגן עדן אילנות משובחים שמרפאין את הלשון, דכתיב ועל הנחל יעלה על שפתו וגו' וכתיב ועלהו לתרופה להתיר פה מי שהוא אלם ולועט הימנו לשונו מתרפא ומצחצח מיד בדברי תורה, שכך כתוב מזה ומזה ואין מזה ומזה אלא דברי תורה שנאמר מזה ומזה הן כתובים ע"כ.
וכן בתדא"ר פי"ח הובא הקרא דהתם לחדשיו יבכר ודרש למחדשי תורה שמחדשין את התורה בכל יום תמיד וכו', פשע בו וכו' מוציא חכמה ובינה ודיעה והשכל לדברים אחרים וכו' ע"כ, ומבואר בזה דאדרבה המוציא חכמתו לדברים אחרים אין מים הללו מיועדים ומוכנים ומזומנים לו ועי"ש עוד.
יח) מים המונחים בכד מועילים כדמוכח בכלבו שם ואין סברא דיש חילוק בזה לאחר זמן וגם בב"י שם שנהגו לשאוב מים בכל מוצאי שבת וכ"ה ברמ"א שם (אלא שסיים ולא ראיתי למנהג זה), אין סברא שצריכין לשתותם לכל המים מיד אחר שאיבתן.
יט) לענין אם הבאר מופיעה בזמן קבוע במוצ"ש עי' בב"י ורמ"א הנ"ל ולענין שאר זמנים מוכח בויק"ר שם שאינו קבוע מדקאמר וארעת שעתא ובהשוואה לשון זו משמע לשון אקראי וההזדמן.
כ) לענין אם המים מרפאים משרשם או רק מעמידים החולי, הנה המים דלעתיד מרפאים בשרשם כמבואר בגמרות ומדרשים עה"פ ועל הנחל וגו' ולשון רמ"א סי' רצט ס"י ומי שפוגע בו וישתה ממנו יתרפא מכל תחלואיו.
כא) ששאלת לענין חולי הנפש מסתמא הוא בכלל כל תחלואיו, ובשהש"ר פ"ד מבואר דחלאים הללו של שטות ושעמום נתרפאו קודם מתן תורה, ואפי' טפשים נתרפאו אז כמ"ש במכילתא מס' דבחדש פ"ט, ויש רפואות גם לחולי הנפש כדאי' בגמ' רפ"ז דגיטין סח ע"ב ובמפרשים שם.
כב) ששאלת למה אין זה סתירה לספר רפואות במה שהבאר עולה, שנגנז תשובה ספר רפואות עיקר החסרון הוא בדבר קבוע שבזה יש אנשים שאין מתפללין ע"ז יעוי' בפרש"י ברכות י ע"ב ופסחים נו ע"א ורע"ב פסחים פ"ד מ"ט מש"כ בזה וע"ע ביומא עו מי שיש לו כמה בנים וכו', אבל פשיטא דבכל חולי הקב"ה מזמין רפואה לכל מכה בכל דרך הראויה והוגנת לפי הענין, ומ"מ יעוי' בפהמ"ש להרמב"ם בספ"ד דפסחים מה שחולק על עיקר פרש"י ולפ"ד ל"ק כלל.
כג) לענין איך נשתכחו הלכות כששתו מבארה של מרים עי' למעלה.
כד) לענין אם הערב רב שתו מבארה של מרים, נראה שכן שהרי לא היו עוד מימות בזמן זה ברוב המקומות שהיו שם במדבר הגדול והנורא, כמ"ש ברמב"ן במדבר כא יח כמ"ש בבמדבר כ ה לא מקום זרע וגו' ומים אין לשתות, ועי' במכילתא דרשב"י ר"פ יתרו דהטובה שסיפר משה ליתרו לר' אליעזר היה על בארה של מרים, ואי' בפרשת בהעלותך והיה הטוב ההוא והטבנו לך ומ"מ יתרו עדיפא מערב רב דזכו בני בניו וישבו בלשכת הגזית.
ועי' בהגהות יעב"ץ בברכות נד ע"א דערב רב לא נתרפאו במתן תורה כשכל החולים נתרפאו.
כה) לענין אם מועיל לעתיד אינו מועיל בעתיד דהרי אפי' מקום שאין נוגע המים אין מועיל כמפורש בכלבו המובא בב"י שם וכ"ש דאינו מועיל לחלאים שיבואו בעתיד, ואמנם שתיה משמע דמועלת לכל הגוף ומ"מ לעתיד לא גרע ממקום שלא נגעו המים, ומ"מ תועלת יש בזה מה שיועיל כח השתיה עכשיו מכאן ולהבא עי' בתדא"ר שם.
כו) לענין תערובת מי בארה של מרים עם מים אחרים ששאלת אם מתבטל או לא, יש להביא ראיה שאינו מתבטל אלא אדרבה מרפא את המים אחרים, דכתיב (יחזקאל מז ח) ונרפאו המים ואמרי' בפסיקתא דר"כ בפרשיות דנחמתא ובאיכ"ר ב יז מי שעתיד לרפאות שברו של ים וגו' ומבואר בחז"ל בירושלמי פ"ג דסוכה ה"ג ותוספתא פ"ג דסוכה ופ"ו דשקלים ה"ב דזה יתרפא על ידי מים המפכין, וכן שיטים שהוא נהר מקולקל כמ"ש בתנחומא ס"פ בלק עתיד להתרפאות על ידי מעין זה כדכתיב (יואל ד, יח) ומעיין יצא מבית ה' והשקה את נחל השיטים, ובמדרש ארקים באוצמ"ד דף עא מבואר דמעיין זה היינו בארה של מרים, וכן משמע בתוספתא דסוכה שם דמשתעי במים דלעתיד שמפכין ושוב קאמר וכך היתה הבאר שהיתה עם ישראל במדבר וכו'.
כז) לגבי האוכל זיתים אם מועיל לו היא שאלה כללית על מי שעושה סגולה לדבר אחד כשמנגד עשה סגולה הפכית, ובשם הגרח"ק הובא בספר מנחת תודה (וכמדומה שהביאו כן בשם החזו"א) דודאי אין הסגולה לעשירות מועילה כמו שהיתה צריכה להועיל אם עשה גם דבר שהוא קשה לעניות וכמובן שהכל לפי הענין בגודל הסגולה הנגדית ובאשמת האדם שעשאה או זכותו ובכמות העשיה והתעסקותו בה.
כח) לגבי למה נזכר הבאר ע"ש מרים ואילו מן וענני הכבוד לא נקראו ע"ש משה ואהרן י"ל משום דבבאר מפרש קרא להדיא ותמת שם מרים ולא היה מים משא"כ באינך נלמד מדרשא או י"ל דבמשה ואהרן בלאו הכי נזכרו ע"ש הרבה דברים אחרים לכך לא קראו ע"ש מתנותיהם ע"ד מ"ש בירושלמי ספ"ב דשקלים אין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הן הן זכרונם ועל צדקניות אפשר שלא נזכר דבר זה דכל כבודה בת מלך פנימה, וגם לא מצינו שאמרו שמועות משמה אף שהיתה מלמדת הנשים כמ"ש בספרי זוטא במדבר יב ב, הלכך זכתה ונקראה הבאר על שמה תחת זה.
